Igrot Kodesh · Letter 556 — Simchat Torah Hakafot and Sefirotic Garments

By the grace of Hashem,

16 Tevet 5710,

I greet and bless you,

I received your letter in due time and learned with pleasure — though in an indirect manner[1] — that you are well, that you have a fixed time for studying Chassidus*, which doubtless includes the discourses of my father-in-law, the Rebbe* Shlita*.

Some time ago I wrote at length[2] that all blessings are revealed through the collective soul[3], and this is not limited solely to the spiritual domain. The Rebbe[4] said: 'By studying my teaching, you will become my Chassid*.' There is a lesson here for all generations regarding the manner of attachment[5], which must be through his teaching.

I reply to the questions raised in the course of your study:

A) The Siddur*[6], at the end of the Gate of Sukkot*, states: 'On Shemini Atzeret*, the Hakafot* are celebrated while holding a Sefer Torah*. This is a custom of our prophets and a custom only, but the joy that accompanies it — the joy of the Torah itself — is particularly elevated.'

You ask what permits one to assert that this is a custom of the prophets. Indeed, the Likkutei Torah*, in the second discourse entitled 'And you shall draw water,' merely says: 'it is only a custom,' without reference to the prophets. And the same is true in the Siddur Maharid*.

If one assumes there is no printing error in the Siddur of the Admur Haemtzai*, the question is real, and it is possible to show — though with some difficulty — that it is indeed a custom of the prophets. This Chassidic* discourse makes a distinction between wine libations, water libations and the joy of Simchat Torah* — a distinction whose significance is explained in the Zohar* on Parashat Emor* and in the Siddur. One may further consider the difference between joy as an inner garment and joy as an outer garment. In the present case, it is a matter of joy as an outer garment, encompassing the emotional faculties; and since this joy is particularly elevated, it follows that it is a custom of the prophets — who operated on the level of the emotional faculties — and not merely a general custom.

B) The discourse 'Therefore the Maidens love you'[7] speaks, in the name of the Baal Shem Tov*, of the 'garments' of the Mitzvot* and of the Torah*: 'And you shall make garments of holiness — for glory and for beauty'[8]. By means of the study of Torah and the performance of Mitzvot, one creates 'garments' for the soul. These garments are formed, in the case of Torah study, from the light of the Keter*, and in the case of Mitzvot, from the light of the Keter* itself. There is however a difference between them: Mitzvot are performed bodily and are therefore 'garments for the body,' while Torah is studied mentally and is therefore 'garments for the mind.'

Regarding what is said in the Siddur of the Admur HaZaken* about the inauguration of the Sanctuary*[10]: it is stated that the Nasi* would bring his offering in a basket[11]. The dedication offerings were not placed in vessels of silver and gold, but rather in baskets woven of palm leaves, because only what pertains to the inner Sanctuary — things that are themselves holy — is brought there.

C) The Chassidic discourse entitled 'That Night,'[12] of 5700[13], explains that during sleep two opposite points may meet. One may thus dream that 'an elephant passes through the eye of a needle.' You note that our Sages state, in tractate Berachot* 55b, that one cannot see in a dream an elephant passing through the eye of a needle.

In my humble opinion there is no difficulty here. The words of that discourse are: 'A man dreams according to what he has thought. Indeed, he will not see an elephant pass through the eye of a needle.' Thus, if a man thinks it is impossible to see such a dream, that very thought is sufficient for him to dream of it at night, since a dream permits the union of two contradictory ideas.

Nevertheless, it is very rare to have such a thought, even in a negative sense, because these are two opposite points whose very union is inconceivable. Therefore our Sages rule out such a dream.

You may consult the Turei Zahav* on Orach Chaim*, chapter 288, paragraph 5, and the responsa of the Tzemach Tzedek*, in the addenda, at the end of chapter 2.

Notes

[1] Since the purpose of the letter was to pose questions on Torah study.

[2] See letter no. 548.

[3] That of the master of the generation.

[4] The Rashab, Rabbi Shalom Ber Schneersohn, fifth Lubavitcher Rebbe.

[5] To the Rebbe of the generation.

[6] Of the Admur HaZaken.

[7] 1892, of the Rebbe Rashab.

[8] 1900, of the Rebbe Rashab.

[10] Of inauguration of the Sanctuary.

[11] On which the sacrifices were precisely offered.

[12] 1940, of the Previous Rebbe.

[13] The Hebrew year 5700.

תקנו

ב"ה, ט"ז טבת, ה'תש"י

שלום וברכה!

מכתבו בעתו קבלתי, וקבלתיו בעונג, להודע, בעקיפין עכ"פ, אשר שלום לו, וקובע עתים ללימוד שיעורים בדא"ח. ובודאי יש בשיעורים אלו שיעור במאמרי כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א, אף שאינו מזכיר ביחוד עד"ז,

ומכבר כתבתי בארוכה במק"א, אשר ידוע שהנשמה כללית הנה על ידה צ"ל כל ההמשכות, ולא רק אלו שברוחניות בלבד, ואמר כ"ק אדנ"ע: לערן מיינע חסידות וועסטו ווערן מיין חסיד, שזהו הוראה לכל דור ודור באופן ההתקשרות שצ"ל ע"י תורה, ובפרט אצל חסידי חב"ד - ואכמ"ל.

ובמענה על הערותיו במה שלמדו:

א) בסידור בסוף שער הסוכות וז"ל: בענין ההקפות בשמע"צ בס"ת עצמה... והוא ענין המנהג נביאים בהקפות כו' מנהג הנביאים בלבד כו' ושמחת ההקפות לפי שהוא שמחה דס"ת עצמה גבוה היא כו' עכ"ל. ושואל איפא המקור שזהו מנהג

נביאים. - בלקו"ת סד"ה ושאבתם מים (השני) איתא "ואינו אלא מנהג" ואין שם התיבה "נביאים". וכ"ה בסידור מהרי"ד בלא תיבת נביאים. -

והנה את"ל שאין זה טה"ד בסידור אדהאמ"צ - הרי, לחומר הקושיא, י"ל מקור שזהו מנהג נביאים, אף אם הוא דוחק קצת. והוא בהקדם: בדא"ח הנ"ל מסביר החילוק בין ניסוך היין המים והקפות - שהם להמשיך מוחין דאימא מוחין דאבא מקיפים דאבא - ובמילא ניסוך היין מוחין דאימא אפשר וצ"ל דין כתוב בתושב"כ אימא, ניסוך המים מוחין דאבא אפשר וצ"ל דין מפורש בתושבע"פ אבא, הקפה בס"ת עצמה מקיפין דאבא (שלמעלה מאבא וכש"כ מאימא) א"א שיהי' זה דין אפילו מד"ס, ולכן אינה אלא מנהג נביאים.

והנה כמה פרטים בענין ההקפות: א) שזהו בס"ת עצמה. ב) שזהו ענין של מעשה ולא של שכל מדות או מחו"ד. ג) שאופנם להוציא הס"ת מן ההיכל המקיפה, וכמוש"כ בסידור שם. ד) שאח"כ מקיפין בה. - וי"ל בפעולות ורמזי' פרטים הנ"ל: א) לפי שזהו בס"ת עצמה לכן השמחה שייכת לכל ישראל, ולא רק לבינה בחי' הלוים או לחכמה בחי' סופר, כי זהו למעלה משניהם גם מאו"פ דחכמה, ונתב"ס. ב) בהיותו ענין של מעשה יכול להמשיך או"מ, ועפמשנ"ת בכ"מ במעלת מצות מעשיות קב"ע עבד פשוט וכו'. ג) ע"י שמוציאין מן ההיכל, א"א, וכמוש"כ בסידור שם, הרי המקיפין שהמעשה ממשיכם הם מא"א, היינו מקיפין דאבא. ד) ע"י שמקיפין אח"כ - הרי זה פועל אופן קליטתם באדם, כי להיותם מקיפין גבוהים וכלליים צ"ל הקליטה באדם בתחלה בעיגולים ואח"כ ביושר.

וכמשנ"ת בשיחת שמח"ת תרנ"ב שבתחלת ס' תורת שלום.

המורם מכ"ז: פרטי א' ג' הנ"ל מורים על מהות ההמשכה. ע"י פרטי א' ב' ג' נעשית ההמשכה. פרט ד' - שייך לאופן הקליטה באדם. מובן מזה, דמה שנוגע להמאמר בסידור בהחילוק שבין איכות דין ניסוך היין המים וההקפות - הם רק הפרטים א' ב' ג'. ופרטים אלו מנהג שנהג נביא הוא, היינו דוד המלך אשר נביא הי' (עיין רש"י מגילה יד, א). כי בדוד מצינו כשהוציאו הארון מבית גו' דוד מפזז ומכרכר והייתי שפל בעיני ועם האמהות עמם אכבדה (ש"ב ו). ומנהג דוד הנביא בזה הוא הוראה לכל ישראל, כמוש"כ ברמב"ם סוף הל' לולב. ומנהג נביאים כאן - אין הכוונה שמצינו שעשו כן בשמע"צ דוקא, אלא שמצינו אותם מוציאין ס"ת מהיכל הבית - המקיפה ואז השמחה ביותר ובענין של מעשה ורקוד דוקא. -

כן מש"כ בסידור דענין ההקפות הוא מנהג נביאים - אין הדיוק בזה הקפות ולא הליכה ביושר וכה"ג, כי אם אשר לפעמים מוציאין ס"ת מהיכלה והשמחה אז בענין של מעשה "בשמחה גדולה ולרקד בפניהם" ולא ע"י לימוד וכיו"ב.

ולהעיר אשר סעודת שמח"ת למדים משלמה (קה"ר בתחלתו, טושו"ע או"ח

סתרס"ט) שגם הוא ממ"ח נביאים. ועייג"כ זח"ג רנו, ב. ת"ז תכ"א (נו.) מענין שמח"ת.

ב) בד"ה זאת חנוכה תר"ס סוס"ח, וז"ל: ולכן הקריבו הנשיאים קערות כסף כפות זהב הגם שמנחת נדבה היו מביאין בכפיפה מצרית. ושואל הלא רק מנחת סוטה מביאין בכפ"מ (סוטה פ"ב מ"א). ולהעיר: א) גם בלקו"ת ס"פ נשא (כט, ע"ב) נמצא כלשון הנ"ל.

ב) עדיפי מיני' יכול להקשות דבסוטה שם (יד, ב) איתא: סדר מנחות כיצד אדם מביא מנחה מתוך ביתו בקלתות של כסף ושל זהב כו' מכלל דכפיפה מצרית לא כו'.

והביאור בהנ"ל - דהנה הנשיאים עיקר מטרתם בי"ב הימים היתה, להביא קרבנות נדבה, כלשון הכתוב "לחנוכת המזבח ". ומובן אשר למזבח שייך ביותר דבר הקרב עליו, היינו מנחה קטורת וקרבנות. אבל עם זה רצו שגם הכלים שיביאו בהם את הנ"ל יעשו קדש. ובזה הוא הדין, שאם מביאים הנדבה בכפיפה מצרית - סל העשוי מנצרי דקל - אז דוקא נתנת הכפיפה עם מה שבתוכה, משא"כ כלי כסף וכלי זהב (בכורים ג, ה). - וסדר מנחות דסוטה (שם) שאני, דהקלתות נשארות בחול ורק המנחה מביא להקריב.

ג) בד"ה בלילה ההוא ש"ת ס"ד - דבעת השינה מחברים הפכים וכמו החולם פילא בקופא דמחטא. והוקשה לו דהרי אמרז"ל (ברכות נה, ע"ב) דלא חזי אינש בחלמי כו' פילא דעייל בקופא דמחטא. -

ולפענ"ד לא קשה כלל, דז"ל שם: אין מראין לו לאדם אלא מהירהורי לבו... תדע דלא חזי אינש בחלמי... פילא דעייל בקופא דמחטא. ומזה עצמו מובן דאם יהרהר אדם בזה גופא דאי אפשר שיראה בחלום פילא בקפד"מ, אפשר שיחלום בו בלילה אפילו פילא דעייל בקופא דמחטא, כי החלום מחבר הפכים. (אבל באשר היא מילתא דלא שכיחא כלל שיהרהרו אפילו בשלילת הדבר, להיותם הפכים שחבורם מושלל לגמרי, לכן אמרז"ל דלא חזי כו'). ולהעיר מט"ז לאו"ח סרפ"ח סק"ה ושו"ת צ"צ שער המילואים סס"ב. עיי"ש.

תקנו
נדפסה בקובץ יגדיל תורה ירות"ו גליון כ ע' 6.

ומכבר כתבתי: ראה לעיל אגרת תקמח (ד"ה בטח).