Igrot Kodesh · Letter 554 — Menorah Orientation and Sefirotic Correspondence

By the grace of Hashem,

Sixth Light[1],

Eve of the seventh 5710,

To the great Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem,

Rav Y.[2],

I greet and bless you,

I reply to your letter. You were asked to clarify the position expressed by the Admur HaZaken* in the Torah Or*, in the discourse entitled 'The 25th of Kislev.' He states that in the evening one would light all seven lights[3], 'whereas during the day it sufficed to light the sixth.' One may conclude from this that he adopts the position of the Decisors* who hold that the Menorah* was placed from east to west.

You therefore ask why the Admur HaZaken* calls this sixth light 'the western light,' whereas according to Rashi*, commenting on tractate Shabbat* 22b, it is 'the second light.' You may consult, in this regard, the responsa of the Chatam Sofer* Orach Chaim*, chapter 186.

Indeed, one must question this Chassidic* discourse, for the Admur HaZaken* explains therein that during the day 'one lights the sixth light after removing its ashes, and then lights the seventh' — and not only the sixth.

Here is what can be answered to all of this:

A) I have elsewhere explained at length how the Menorah* was arranged, how its ashes were removed, and how it was lit, in particular according to the approach of the Rambam*, as presented in his commentary on the Mishnah* and in the Mishneh Torah*, as well as the modifications introduced in the latter text.

B) The beginning of this Chassidic* discourse states that one lit the sixth light, while one also lit the seventh, as is specified subsequently. The Sage speaking at the end of the third chapter of Tamid* specifies that one must routinely also light the one to its east, solely in order that this light may be defined as 'western' relative to it, as stated by the Ramban* and the Rambam*. There is, however, no specific obligation to light it.

C) At the beginning of this discourse the subject is the revelation of Chochmah*, the Attribute of intellectual discovery, to the emotional attributes. It is therefore indicated that at the beginning of the day this revelation may be limited to the Attribute of Yesod*. The latter then transmits it to Chesed*, Gevurah* and Tiferet*. From this perspective, the lighting of the seventh light is without importance and is therefore not mentioned. But subsequently it is stated that divine influence reaches the lowest stages of creation, down to the Attribute of Malchut*, down to the actual revelation — that is, down to the seventh light.

D) You ask how the days of Chanukah* correspond to the emotional Attributes*. The Chassidic* discourse entitled 'Blessed is He Who performed miracles,' printed in the addenda, speaks of this at length.

Notes

[1] The date of this letter is written as the 'sixth light,' meaning the sixth day of Chanukah.

[2] Presumably Rav Yitzchak Horodoker. See letter no. 415.

[3] See note 4.

תקנד

ב"ה, נר הששי אור לנר השביעי, ה'תש"י
הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו'

מהורי"י שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו - במה דשאילנא קדמיכון לברר שיטת אדה"ז בתו"א ד"ה בכ"ה בכסלו, שכתב שם שבלילה הי' מדליק כל ז' הנרות "משא"כ ביום הי' די בהדלקת נר הו'". דמזה מוכח דס"ל כשיטת הפוסקים דמזרח ומערב מונחת המנורה, וקשה לי' דאדה"ז קורא לנר המערבי נר וא"ו, אף שברש"י (שבת כב, ב) קרי לי' נר שני. עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קפו.

והנה עוד צ"ע בענין זה במאמר הנ"ל, כי בפסקא ד"ה והנה אחרי כתב אדה"ז שביום "מדליק נר הששי אחר הטבתו ואח"כ מדליק נר הז'" - ולא רק נר הוא"ו.

ובמענה על כל זה:

א) במ"א הארכתי בביאור אופן הנחת המנורה הטבת הנרות והדלקתן, ובפרט לדעת הרמב"ם בפיה"מ וביד"ו, ולמה שינה בפסקיו מפיה"מ להי"ד. ובנוגע לדרוש הנ"ל, הנה הוא מבאר שיטת הסוברים: א) דרק בלילה היו מדליקין את המנורה (ודלא כהרמב"ם); ב) שהמנורה היתה מונחת מו"מ (כפסק הראב"ד. ועייג"כ ראב"ד לתמיד - נדפס בש"ס ווילנא); ג) שביום היו מדליקין ב' נרות מזרחיות (ראה שו"ת הרשב"א סי' עט ושט.

הרמב"ן לשבת כב, ב ועה"ת שמות כז, כ. תוד"ה ולהטיב יומא עא, א. ומש"כ בתוד"ה ממנה במנחות פו, ב י"ל שהוא רק אליבי' דפי' הקונטרס דבי' שקו"ט. ורש"י הרי ס"ל בשבת כב, ב ומנחות שם ודפ"ח, ב דרק בנר א' הי' הנס. ואכמ"ל); ד) שנר המערבי הוא נר השני ממזרח למערב, שהוא הוא נר הששי ממערב למזרח (דלא כפיה"מ ודעת רש"י במנחות צח, ב שנהמ"ע הוא נר הסמוך לקה"ק. וכבר עמדו ע"ז דרש"י סותר ד"ע בשבת שם).

ב) בדיוק מדגיש רש"י בנר המערבי זה שהוא השני, ואדה"ז - כי הוא נר הששי. כי רש"י בא לפרש הטעם מפני מה מדליק נר זה דוקא, שהוא מפני דבי' פגע ברישא כו', היינו מפני שהוא השני דרך ביאתו. ואדה"ז בא לפרש מפני מה די בהדלקתו, שהוא מפני שמדת היסוד, מדה הששית , היא עיקר ההשפעה, ולכן מדגיש שהוא הנר הששי. ומובן דכיון שסדר המדות מלמעלמ"ט הוא חג"ת נהי"ם ומעלות הקדושה במשכן ומקדש מלמעלמ"ט הוא ממערב למזרח, א"כ מדת היסוד הוא בנר ששי ממערב למזרח שה"ה נר השני ממזרח למערב.

ג) בתחלת הדרוש כתב שנר הוא"ו מדליק, אף שהדליקו גם נר הז' וכמוש"כ אח"כ.

כי אחז בזה לשון הכתוב, בתו"כ ספרי ש"ס כו' שבכ"מ נזכר רק נר אחד , אלא שהתנא דתמיד ספ"ג גילה דממילא צריך להדליק גם הנר שהוא מזרחי לו, אבל זהו רק כדי שיהא שמו של המערבי עליו, כמוש"כ הרמב"ן והרשב"א, ולא חיוב הדלקה מצ"ע .

ד) ועדיין נשאר לבאר, מפני מה בתחלת הדרוש לא הזכיר אלא הדלקת נר הוא"ו, ואח"כ הזכיר ג"כ הדלקת נר הז'.

וי"ל, דבתחלת המאמר מבאר ענין המשכת החכמה במדות, וע"ז מפרש דביום די לזה ההמשכה במדת היסוד דממילא נמשך גם בחג"ת כו' - (ויש לבאר זה עפמש"כ בהוספות לתו"א ס"פ ויחי בפי' הכתוב יוסף בא אליך ויתחזק ישראל גו') - והנה בזה אין נוגע הדלקת נר הז', ולכן אין מזכירו. אבל בפיסקא ד"ה והנה אחרי מבאר ההמשכה גם למטה מטה ביותר, ולזה נוגע מדת המל' והגילוי, נר הז' (באור התורה להצ"צ מציין הביאור עפמש"כ בזה בביאוה"ז ס"פ בלק) - ולכן כותב שאח " כ מדליק נר הז'. ומדייק "שאחר כך" דוקא, וכנ"ל, שהן עפ"י נגלה והן ע"פ רוחניות הענינים, הדלקת נר הז' בא בדרך ממילא מהדלקת נר הוא"ו.

ה) בענין ימי חנוכה ואיך הם מתאימים לסדר המדות - הנה בד"ה ברוך שעשה נסים (נדפס בהוספות לדרך אמונה) ספ"ד כתב דז' ימים הראשונים הם ז"י קדם דעתיק ויום הח' נקרא זאת חנוכה, מל'. וא"כ נר הששי הוא יסוד. ואז מתאים גם לסדר ימי חה"ס - הדומים עוד בכמה ענינים לחנוכה, כמבואר בדא"ח בדרושי חנוכה.

אבל בסוף הקיצורים לד"ה כי אתה נרי (הנדפסים באור התורה להצ"צ) - כתב "והדליקו ממנו ח' ימים מבינה עד מל' זאת חנוכה", משמע לכאורה דיום ז' דחנוכה הוא בחי' היסוד. ואכמ"ל.

באיווי כט"ס

הרב מנחם שניאורסאהן
תקנד
נדפסה בלקו"ש חי"ג ע' 193, והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מהור " י : זובער. אגרות נוספות אליו - לעיל ח"ב רז. ריז.