Igrot Kodesh · Letter 551 — The Vilna Gaon — Revealed and Hidden Torah

By the grace of Hashem,

18 Kislev* 5710,

To the great Rabbi, descendant of a distinguished lineage,

Chassid* who fears Hashem, Rav Y. Leiner*[1],

I greet you and bless you,

I have duly received your article[2] entitled 'The Gaon of Vilna*, the Man of the Revealed Part of the Torah and of its Hidden Teaching.'

To express my appreciation, I will formulate a few remarks, following the order of the pages. Our Sages say, in tractate Bava Metzia* 84a[3]: 'He remarked: A Baraita* supports your position... He said to him: Each time I cited a teaching, he raised... to which I replied... Do you think I do not know that my teaching is correct?':

A) Page 168: The Radak*, commenting on the verse Shmuel II 15:21, explains the difference between the manner of reading the Torah and the way of writing it. He develops the same explanation in the introduction to his commentary.

Now, the readers of Talpyot* are not exclusively Orthodox Jews, Hashem-fearing and unwavering in their faith. In my humble opinion, one cannot reproduce, as is, everything that has been written on this matter by the great exegetes and thinkers of Israel, just as one cannot publish in a periodical what the Abravanel* says in his introduction to the commentary on Yirmiyahu*, regarding the distinction that must be made between the manner of reading the verses of this prophet and the manner of writing them. Even if one is obligated to reproduce such a text, one can at least add a note specifying that this position is not unanimous.

In the present case, what the Radak* says is indeed opposed to the interpretation of our Sages, expressed in tractate Nedarim* 37b, which you yourself cite in your article. The position of Kabbalah* on the difference between the manner of reading and writing verses can be found in the Or Torah* of the Maggid of Mezeritch*, in Parshat Korach*, cited by the Likkutei Torah* at the end of Parshat Vayikra* and in the Likkutei Torah Shir HaShirim*, in the commentary on the Chassidic discourse* entitled 'You have captured my heart, my sister, my bride,' paragraph 6. These texts say that the manner of writing a verse corresponds to the world of thought, which is the 'hidden world,' and the manner of reading it corresponds to the world of speech, which is the 'revealed world.'

B) Page 171: Regarding 'Rabbi Yaakov pays[4],' you should consult the commentary of the Tosafot* at the end of the first chapter of tractate Gittin*, according to which this is the formulation of the Baraita*.

You should also consult the Shomer Emunim* of Rav Y. Irgas*, second introduction, end of the first proposition.

C) Page 174: You say that the Rambam* had knowledge of the teaching of Kabbalah*[5]. This is indeed what my father-in-law, the Rabbi Shlita*, says — having received it from his father and master[6], who in turn received it from his own master, going back to the Baal Shem Tov*: 'The Rambam* was a great Kabbalist.' This appears in the Sefer HaSichot Kaitz 5700, at page 41.

I noted in the references of this text, at the foot of the page, that one may raise the question of what the Sha'ar HaGilgulim* of the Ari Zal*, introduction 36 and collection, says — namely, that the Rambam* never studied Kabbalah*, in accordance with the source of his soul. I cited in this regard the Shem HaGedolim* of the Chida*.

D) Page 180: You say that the Gaon of Vilna*, through divine inspiration, as it is said: 'Hashem confides His secret to those who fear Him,' was able to establish that Nachshon* died at Kivrot HaTa'avah*. One may question such a claim for various reasons, especially since the Gaon of Vilna* himself specifies his sources. Commenting on the assertion of the Seder Olam* that Nachshon* died in the second year[7], he says: 'He died at Kivrot HaTa'avah*, for he was one of the dignitaries of the camp.'

He thus indicates that all those who left Egypt, with the exception of those who died as a result of a punishment, would have entered Eretz Yisrael*, were it not for the sin of the spies*, and perhaps it was for this reason that the division of the Holy Land was made according to those who had left Egypt.

Now, the verse speaks of the death of the righteous in the second year, when Nachshon* departed from this world, as it is said: 'It reached the edge of the camp.' Rabbi Shimon Ben Menasya explains in the Sifri*: 'the dignitaries[8], the great ones of the camp.' This occurred at Tav'era*, but the verse Massei* 33:16 allows one to establish that this place was included in Kivrot HaTa'avah*.

This is how one may interpret the verse Beha'alotecha* 11:34: 'And he called that place Kivrot HaTa'avah*,' meaning the place mentioned in verse 13:3, since no journey takes place in the interim. You should consult the Sifri* in this regard.

Such is therefore the conception of the Gaon of Vilna*, and it raises a difficulty according to the writings of the Ari Zal*, commenting on the verse Devarim* 10:22, which say that Tav'era* and Kivrot HaTa'avah* are two different levels, identified with the Sefirot* of Keter* and Bina*.

I am surprised by all of this, for the explanation of our Sages allows one to establish that Nachshon* indeed died at Kivrot HaTa'avah*. In the Sifri*, commenting on the verse 'and the most contemptible among them,' Rabbi Shimon Ben Menasya says: 'These are the elders, as it is said: gather[9] for Me seventy elders.' The Yalkut Shimoni* mentions them by name and also mentions Nachshon*.

One may therefore ask why the Gaon of Vilna* and the Mei Shiloach* do not cite this irrefutable proof.

E) Page 188: You say that the disciples of the Gaon of Vilna* opposed him on the teaching of Kabbalah*. The most glaring example is the controversy that arose over a fundamental concept, that of Tzimtzum*[10].

The Admor HaZaken* adopts the position of those who consider that this contraction of the divine light must not be interpreted literally, and he completely excludes the contrary conception, in chapter 7 of Sha'ar HaYichud VeHaEmunah*. The Gaon of Vilna*, on the other hand, defines Tzimtzum* literally, in his collection commenting on the Sifra DeTzniuta*. It seems that it was for this reason that the Tzava'at HaRivash*[11] was burned in Vilna*, according to chapter 12 of Beit Rabbi*. You should also consult the letter of the Admor HaZaken*, printed at that reference.

Rabbi Chaim of Volozhin*[12] also did not interpret Tzimtzum* literally, as his Nefesh HaChaim*, gate 3, chapter 7 indicates. But he does not say that this is the opinion of the Chassidim* and not that of his master.

F) Page 184: Examples of Decisors* who disagree on the manner of ruling on the Law but not on the practical attitude to adopt can be found in the Sdei Chemed*, at the end of the principles of the Decisors.

G) Page 188: You cite the date of summer 5536[13], which does appear in several editions of the Shulchan Aruch* of the Admor HaZaken*, but this is evidently a printing error, for the Maggid of Mezeritch* left this world in 5533[14] and one must therefore say here 5532[15]. This is what appears in the manuscript of this responsum of the Admor HaZaken*, which is in the collection of my father-in-law, the Rabbi Shlita*[16].

The Sheerit Yisrael* of Rav Y. D. of Wiledniki states that 'it is forbidden to correct books, for every error has its reason. One should not even remove an obvious error, but simply note in the margin that it is a printing error. The true sage will therefore mention all the versions that exist of this book.'

I conclude by expressing my respect and wishing you all the best,

M. Schneerson*,

Notes

[1] Rav Yeruham Leiner, of London. See letters no. 188 and 195.

[2] Published in the journal Talpyot of Tammuz 5709, at page 167.

[3] 'Resh Lakish fell ill. His wife, the sister of Rabbi Yochanan, came and wept before him. She implored Hashem: "Forgive him, for the sake of the salvation of my son." But he said: "Leave these orphans, I will keep them alive." She prayed again: "Forgive him so that I may not be a widow." But he said again: "Let your widows place their trust in Me." Rabbi Shimon ben Lakish then passed away and Rabbi Yochanan was greatly grieved. The Sages asked: "Who will go to alleviate his grief? Rabbi Elazar ben Pedat will do so, whose reasoning is so subtle." He went to him and sat near him. Each time Rabbi Yochanan made mention of a teaching, he remarked: "A Baraita supports your position." He said to him: "Are you like Ben Lakish? Each time I cited a teaching, he raised twenty-four objections, to which I brought twenty-four explanations, so that the subject could be deepened, whereas you merely say: A Baraita supports your position. Do you think I do not know that my teaching is correct?" He then continued to tear his garments and to lament. He exclaimed: "Where are you, Ben Lakish? Where are you, Ben Lakish?" and cried until he lost his reason. Then the Sages prayed for him and he passed away.'

[4] Half of the damage caused — a Talmudic formulation in which the ruling advocated is attributed to the Sage who authored it.

[5] See letters no. 298, 399, 495 on this subject.

[6] The Rebbe Rashab*.

[7] After the Exodus from Egypt. This concerns Nachshon ben Aminadav*, husband of Miriam*, who was the first to cross the Red Sea and by whose merit it parted.

[8] Drawing a connection between Katzeh (the edge) and Katzin (the dignitary).

[9] Drawing a connection between Asafsuf (the most contemptible) and Asaf (to gather).

[10] See letter no. 11 on this subject.

[11] Of the Baal Shem Tov*.

[12] A disciple of the Gaon of Vilna.

[13] 1776.

[14] 1773.

[15] 1772.

[16] And whose photocopy is printed in the Shulchan Aruch of the Admor HaZaken published by Kehot* editions.

תקנא

ב"ה, י"ח כסלו, ה'תש"י
הרה"ג והרה"ח בנש"ק הוו"ח אי"א וכו'

מוהרר"י שי' ליינער

שלום וברכה!

אאשר בת"ח קבלת מאמרו "הגר"א איש הנגלה והנסתר".

ולחביבותא דמילתא, אבוא בזה - ע"ס העמודים - באיזה הערות, וע"פ מרז"ל (ב"מ פד, א): א"ל תניא דמסייע לך, אמר כו' כי הוי אמינא מילתא הוי מקשי לי כו' ופריקנא כו' וממילא רווחא שמעתא כו' אטו לא ידענא דשפיר קאמינא (בתמי').

א) ע' 168. במש"כ הרד"ק (ש"ב טו, כא) בענין קרי וכתיב - כדברים האלו כתב הרד"ק גם בהקדמתו לפירו'. והנה חוג קוראי "תלפיות" אינו מתצמצם בחרדים ויראים ששום רוח לא יזיזם, ולכן, לפענ"ד, לא כל מה שכתבו גדולי הפשטנים וחוקרי ישראל בענינים כעין הנ"ל יש להעתיק כמו שהוא. וכמו שאין להעתיק בירחון מש"כ האברבנאל (בהקדמה לפי' ירמי') ע"ד הקרי והכתיב שבירמי'. - וגם אם מוכרחת ההעתקה, יש להוסיף שוברה בצדה, שאין זה מוסכם וכו'. ובנדו"ד הרי פי' הרד"ק הוא היפך דעת רז"ל (נדרים לז, ב) - הובא במאמר כת"ר גופא. - ענין קרי וכתיב ע"פ חכמת האמת - להעיר ממש"כ באו"ת מהה"מ פ' קרח (הובא בלקו"ת ס"פ ויקרא) ובלקו"ת שה"ש ביאור לד"ה לבבתיני פ"ו: כתיב - עולם המחשבה שהוא עלמא דאתכסיא.

קרי - עולם הדבור עלמא דאתגליא.

ב) ע' 171. בענין ר"י משלם. להעיר מתוד"ה או ספ"ק דגיטין שזהו לישני' דברייתא, ועייג"כ שומר אמונים למהר"י אירגס הקדמה שני' סוף הצעה א.

ג) ע' 174. שהרמב"ם ידע תורת הקבלה, כעין זה סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א שקיבל מרבו (הוא אביו) ורבו מרבו עד הבעש"ט, אז דער רמב"ם איז געווען א גרויסער מקובל (נדפס בספר השיחות-קיץ ש"ת ע' 41)15. וכבר העירותי שם בשולי הגליון שלכאורה צע"ג ממש"כ בשער הגלגולים להאריז"ל הקדמה לו ובספר הגלגולים בלקוטים, אשר הרמב"ם לא למד חכמת האמת וזה מתאים לשרשו. וציינתי שם לשה"ג לחיד"א וכו' וכו'.

ד) ע' 180. שהגר"א כיון ברוח קדשו בסוד ה' ליראיו, שנחשון מת בקברות התאוה - צע"ג אם אפ"ל כך מכמה טעמים, והעיקר כי הגר"א עצמו מפרש יסודו. וז"ל (על מ"ש בס"ע שנחשון מת בשנה השנית): מת בקברות התאוה כי הי' מהקצינים שבמחנה, עכ"ל. וכוונתו, כי כל היוצאים ממצרים היו נכנסים לארץ, לולא חטא המרגלים (ואולי זהו הטעם דליוצאי מצרים נתחלקה הארץ), לבד אלו שמתו בתור עונש וכו'. ומיתת צדיקים בשנה השני' - שאז מת נחשון - מצינו בכתוב ותאכל בקצה המחנה, שפירש ר"ש בן מנסיא בספרי שם בקצינים שבהם בגדולים שבהם. ואף שזה הי' בתבערה, הנה עפמש"נ במסעי (לג, טז) משמע דתבערה נכללת בקברות התאוה. וי"ל דזהו ג"כ פי' הכתוב (בהעלתך יא, לד) ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה - המקום עצמו שנזכר לפ"ז שם (יג, ג), כי לא מצינו נסיעה בנתיים. ועיי"ש בספרי. - והנה כ"ז לדעת הגר"א. ומה שקשה בזה הוא עפמ"ש בכתהאריז"ל (דברים י, כב) דתבערה וקברות התאווה מדרי' נפרדות הם (כתר ובינה).

אבל תמי' לי, כי מוכח במרז"ל, שנחשון מת בקברות התאווה. והוא בספרי ע"פ והאספסוף אשר בקרבו ר"ש בן מנסיא אומר אלו הזקנים שנאמר אספה לי שבעים איש, וביל"ש מונה אותם בשמותיהם, ונחשון בתוכם. וצע"ג מפני מה לא הביא ראי' מוכחת זו לא הגר"א ולא בס' מי השילוח.

ה) ע' 188. שחלקו תלמידיו על הגר"א בתורת הנסתר - דוגמא היותר מפתיעה בזה, היא המחלוקת בענין יסודי ביותר, הוא ענין הצמצום. רבנו הזקן אוחז בשיטת המפרשים את הצמצום דלא כפשוטו, ודוחה בהחלט את הדעה המנגדת (שער היחוד והאמונה ספ"ז). הגר"א פירש הצמצום כפשוטו (לקוטים בסוף פירושו לספרא דצניעותא). וכנראה שרפו משום זה את ס' צוואת הריב"ש בווילנא (בית רבי פי"ב. וראה מכתב רבנו הזקן הנדפס שם). והגר"ח מוואלאזין פירש הצמצום דלא כפשוטו (נפש החיים ש"ג פ"ז). ולא הזכיר שזהו כדעת ה"כת" ולא כדעת רבו.

ו) ע' 184. דוגמאות מספרי הפוסקים שחלקו להלכה אבל לא למעשה הובאו בשדי חמד כללי הפוסקים בסופו.

ז) ע' 188. "בקיץ תקל"ו". כן הוא בכמה מדפוסי שו"ע רבנו הזקן. והוא טה"ד דמוכח, כי הה"מ נסתלק בשנת תקל"ג. וצ"ל תקל " ב . וכמש"כ בגכתי"ק תשובה זו הנמצא באוסף הכתי"ק של כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א.

בס' שארית ישראל למהרי"ד מווילעדניק (ש"א ד"ז מ"ד) כתב, וז"ל: אסור להגי' בספרים כי לכל טעות יש שרש כו' ואפילו טעות דמוכח אסור למחוק כ"א ליכתוב מן הצד שזהו טה"ד כו' ולכן צריך החכם האמת לומר כל הנוסחאות והגירסאות שכתוב בהספר. עכ"ל.

ואסיים בכבוד ואיחולי כט"ס

מ. שניאורסאהן
תקנא
חלקה נדפס בלקו"ש חכ"א ע' 403 וחלקה בח"כ ע' 545, והושלמה ע"פ צילום האגרת.

הרה"ג... ליינער: אגרות נוספות אליו- לעיל ח"ב קפח. קצה.

מאמרו : תלפיות, תמוז תש"ט, ע' 167.

שהרמב"ם... הקבלה : ראה גם לעיל ח"ב אגרות רחצ. שצט. לעיל תצה.

שחלקו תלמידיו... הצמצום : ראה גם לעיל ח"א אגרת יא.

מכתב רבנו הזקן : אג"ק שלו אגרת לד.

בגכתי"ק תשובה זו : נדפסה בשו"ע אדה"ז הוצאות קה"ת.