Igrot Kodesh · Letter 550 — Interruptions in Mitzvah Performance — Shema and Tzitzit

[16 Kislev* 5710]

You ask me about the explanation I gave[1] of the Shulchan Aruch* of the Admor HaZaken* concerning interruptions. I was indeed making a distinction between different situations — Tzitzit* and others — and I indicated that this can be compared to an interruption during the recitation of Shema Yisrael* or during prayer*, allowing one to complete the reading in its entirety.

You point out to me that an interruption during Shema Yisrael* and prayer* is only defined as such in a case of force majeure, which is not the case with the situations I was citing.

But this does not affect my explanation, for even if you do not accept it, one must still understand why an interruption that does not correspond to a case of force majeure is not defined as such for Shema Yisrael* and prayer*.

In fact, the difference is quite simple. The particularity of Shema Yisrael* and prayer* is that one is obligated to recite them. An interruption is therefore inconceivable except in a case of force majeure capable of suspending this obligation. By contrast, all the situations previously mentioned were those of Mitzvot* already fully performed[2].

You ask me about the Shulchan Aruch* of the Admor HaZaken*, at the end of chapter 8, dealing with 'one who sleeps during the day,' but this is in no way comparable, since it concerns an interruption that causes a loss of consciousness. You should consult, in particular, chapter 26.

It appears that there is a printing error in the reference in paragraph 30. One should in fact read 'Rav M. M.,' which is an allusion to the Maharam Mintz*.

Later addition:

One may also raise the question with regard to Torah study*, since the blessing recited in the morning remains valid for the entire day, even if one interrupts, even if one sleeps. One may nevertheless say that the obligation to study Torah* is particular, owing to its force, since it is said[3]: 'He has scorned the word of Hashem.' And one who is in a situation of force majeure remains obligated to study it, yet finds himself nonetheless unable to fulfill this obligation.

In any case, one may ask why an ignorant person, who cannot study the Torah*, fulfills his obligation through the blessing he recites in the morning, despite having recited the evening Shema Yisrael* and 'his superfluous speech being permitted[4],' according to the eighth chapter of the Tanya*.

One may also ask what the situation is in all of this for one who loses a close relative and buries him immediately. Indeed, such a person is exempt from the performance of all Mitzvot*[5], according to the Shulchan Aruch* of the Admor HaZaken*, at the beginning of chapter 71. Now, can one imagine a greater interruption than this?

Notes

[1] In letter no. 544.

[2] At the time the interruption occurs.

[3] Of one who neglects it.

[4] Since he is incapable of uttering words of Torah.

[5] Between the moment of the death of this close relative and the end of the burial.

תקנ

[ט"ז כסלו תש " י ]

... ומה שהקשה על מה שתרצתי בשו"ע אדה"ז, בדיני הפסק שמחולק השיעור לענין ציצית וכו', ואמרתי שזהו מעין הדין דשהה לגמור את כולה דק"ש ותפלה, ומקשה דהא בק"ש ותפלה השהי' מפסקת דוקא אם היתה באונס משא"כ בהנ"ל. - אבל אין זה שייך לתירוצי, דגם אם לא יקבל התירוץ שלי, עדיין צריך הסברה מפני מה בק"ש ותפלה אין מפסקת שהי' שלא באונס משא"כ בהנ"ל. - והחילוק הוא פשוט. שאני ק"ש ותפלה דעדיין מחוייב הוא בהם, ולאו כל כמיני' להפסיק החיוב (שייכות) שלו ורק "סיבה חזקה" אונס רייסט עם אפ דערפון באמצע חיובו. משא"כ בכהנ"ל, דאף שעושה מצוה, אבל יצא כבר ידי חיובו .

ומה שהקשה משו"ע אדה"ז סו"ס ח': הישן ביום כו' - שאני ישן דהוי הפסק שלא מדעתו. עיי"ש סעיף כו. - במ"מ דסעיף למ"ד כנראה הוא טה"ד, וצ"ל רמ"מ והכוונה למהר"ם מינץ.

הוספה לאחר זמן :

וצע"ק בת"ת דבברכת השחר מיפטר כל היום אף שהי' אונס באמצע או ישן וכו'. - וי"ל דשאני חיוב ת"ת דאלים כ"כ עד שנאמר ע"ז כי דבר ה' בזה גו' דגם בשעת האונס מחוייב הוא אלא דארי' הוא דרביע עלי'.

- ובכל אופן צ"ע הטעם דגם עם הארץ שאינו יכול ללמוד מיפטר בברכת ת"ת שחרית גם על אחר שאמר ק"ש דערבית, אף ש"דברים בטלים (שלו) בהיתר" (תניא פ"ח).

וצ"ע הדין בכהנ"ל דאונן שמת מתו ונקבר תיכף, דה"ה פטור מכל המצות (ראה שו"ע אדה"ז רסע"א. וש"נ) ואין לך הפסק גדול מזה.

תקנ
נדפסה בלקו"ש ח"ד ע' 1364.

מה שתרצתי : לעיל אגרת תקמד.