Igrot Kodesh · Letter 544 — Rosh Hashanah and Sukkot Halachic Practices

By the grace of Hashem,

17 Mar'Cheshvan 5710[1],

I greet you and bless you,

I received your letter in due time and my reply was delayed due to my many activities. I respond to your questions:

A) The apple is eaten on the first night of Rosh Hashanah*, at the beginning of the meal, after reciting the blessing of HaMotzi*[2]. The new fruit is eaten on the second night, before washing one's hands for the meal[3]. Consult the pamphlet published for Shabbat Shuvah*, page 30.

The reason for this distinction is quite evident. The apple, independently of the fact that it must be dipped in honey, may be eaten before or after washing one's hands. It is therefore preferable that it be after, so that the beginning of the meal be as close as possible to the Kiddush*.

The new fruit, on the other hand, must be eaten before washing one's hands for the beginning of the meal, in order to preserve the benefit of the blessing of Shehecheyanu*, which pertains to it[4].

B) The Yehi Ratzon* recited over the apple[5] is said after the blessing Bore Peri HaEtz*[6] and before eating it. This may be inferred from the formulation adopted by the Siddur* of the Admur HaZaken*, 'one shall then say,' which differs from that of the Shulchan Aruch*.

C) The Shulchan Aruch* of the Admur HaZaken*, Orach Chaim*, chapter 608, speaks of 'milk-based and butter-based foods' and refers to the Magen Avraham*, which says: 'warm milk-based foods'[7], based on the Rambam*, Laws of the Yom Kippur* Service 1:6. You ask me whether the Shulchan Aruch* of the Admur HaZaken* should not be corrected accordingly.

Indeed, who speaks of butter in the Talmud* or among the Decisors*? Your remark therefore appears entirely well-founded. Another proof: why speak here of butter? Is it not also a milk-based food? And it is for precisely this reason that cheese is not mentioned in this text, whereas it is cited in tractate Yoma* 18a. Nevertheless, in all the editions of the Shulchan Aruch* of the Admur HaZaken* I have seen butter is indeed mentioned. This is also the version of the Netiv HaChaim*.

Why does the Admur HaZaken* specifically prohibit butter? Because it is particular among milk-based foods, in that it is never consumed on its own. Furthermore, if it also refers to cream, it can be defined as a liquid.

Moreover, one may ask why the Admur HaZaken* speaks here of milk without specifying that it is warm. One may cite in this connection tractate Nazir* 23b[14]: the story of Yael* and Sisera* — she gave him milk and butter. The commentators explain that milk induces sleep. And one may ask, as tractate Yoma* 18a does, why she also gave him butter.

D) The Admur HaZaken* writes in his Shulchan Aruch* Orach Chaim*, chapter 639, paragraph 13, that one who leaves the Sukkah* and does not return immediately, but 'an hour or two later,' must recite the blessing[17] again. In paragraphs 25 and 29, it is stated regarding Tefillin*, 'after a long interval, for example two or three hours[18]', and you ask me why a distinction was made between Tefillin* and the Sukkah*.

The Ketzot HaShulchan* of Rav H.A. Na'eh raises this question in his laws of Tefillin*, chapter 163 of the Badei HaShulchan*. He cites the commentary of Rashi* on tractate Yoma* 30a, according to which, after an hour or two, one no longer thinks about one's meal[21].

I will offer my own explanation. One may indeed distinguish four cases:

1) The Sukkah*, for which the interruption is assessed at one or two hours.

2) Tefillin*, for which it is two or three hours.

3) Tzitzit*, for which many hours are required, according to the Shulchan Aruch* of the Admur HaZaken*, chapter 8, paragraph 23.

4) Fragrance, for which the blessing is recited once per day according to the Turei Zahav*.

It seems to me that the following explanation may be offered. A lapse of time is always assessed in its context. The Sukkah* is essentially the place where meals must be taken. The time for wearing Tefillin* is the duration of prayer. The Tzitzit* of the large Tallit* have no fixed time, but in any case their duration is longer than that of Tefillin*.

Generally speaking, the duration of a meal is one hour, as evidenced by the comparison our Sages draw in tractate Berachot* 55a. The time of prayer generally exceeds an hour and a half, as the first chapter of Iggeret HaKodesh* states.

Tractate Berachot* 32b reports that the early Chassidim* prayed for three hours. And the Pri Etz Chaim*, Gate of Prayer, chapter 7, adds that the trace of this prayer in the intellect must be maintained throughout the day.

Notes

[1] Letter no. 550 follows this one.

[2] Having eaten bread.

[3] After Kiddush*.

[4] Having been recited after Kiddush*, with the intention that it also applied to this fruit.

[5] See letter 504.

[6] 'Who creates the fruit of the tree.'

[7] Cheimah (butter) is phonetically close to Chamah (warm).

[14] Story of Rabbi Nachman and the statement about transgressions for the sake of Hashem's Name.

[17] Leisheiv BaSukkah*.

[18] Of interruption.

[21] The meal one began in the Sukkah*.

תקמד

ב"ה, י"ז מר-חשון, ה'תש"י

שלום וברכה!

מכתבו בעתו נתקבל, ונתאחר המענה שלי מפני רוב הטרדות, ובתשובה על שאלותיו:

א) אכילת התפוח בליל א' דר"ה - הוא בתחלת הסעודה, אחרי אכילת המוציא, ואכילת הפרי החדש בליל ב' קודם נט"י לסעודה, ראה קונטרס ש"ש ע' 30. והחילוק פשוט: אכילת התפוח (וגם לולא הטבול בדבש) כיון שאין נפ"מ, טוב יותר שתהי' אחר נטילת ידים, כדי לסמוך הקידוש לסעודה עד כמה שאפשר, אכילת הפרי חדש קודם נט"י - כדי לסומכה לברכת שהחינו דקאי עליו.

ב) אמירת היהר"צ שעל התפוח - הוא תיכף אחר בפה"ע קודם התחלת האכילה, וכדיוק הל' בסידור אדמה"ז "ואח"כ יאמר ", ודלא כמוש"כ בשו"ע אדה"ז.

ג) בשו"ע אדה"ז חאו"ח סתר"ח מה שכתב "מאכלי חלב וחמאה" ומצוין למג"א, אבל במג"א איתא "מאכלי חלב חמה" (ע"פ הרמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ו). ומעיר במכתבו, אולי גם בש"ע אדה"ז צ"ל "חמה" במקום "חמאה". ובכלל חמאה, מאן דכר שמי' בש"ס ופוסקים בנדון זה. - הערה יפה ומתקבלת. ועוד ראי' נוספת לתקן זה, דמה לי לפרט חמאה, והיא בכלל מאכלי חלב, וכמו שאינו מפרט גבינה (שנאמר בפי' ביומא יח, א) מטעם זה. אבל בכל הדפוסים דשו"ע אדה"ז שראיתי (קאפוסט תקפ"ו. זיטמיר תרכ"ז; שטטעטין תרכ"ב, ווארשא תרל"ד, יוזעפא, תרל"ה, ווילנא תרס"ה) איתא "וחמאה". וכן העתיק בנתיב החיים, ואולי י"ל דיסודו של אדה"ז ולאסור חמאה, מפני שנכלל במאכלי חלב, ובכ"ז מפרטו, מפני שאינו מאכל בפני עצמו (אם הכונה - פוטער), מפני שהוא משקה (אם הכוונה - סמעטענע) ועצ"ע דעת אדה"ז שאמר חלב סתם, ל"ד חם. ויש להעיר מדרז"ל (נזיר כג, ב) גדולה עבירה לשמה כו' שבע בעילות בעל כו' שעשתה זה יעל כדי להתיש כחו כפירש"י. ויש לומר שלכן ג"כ חלב נתנה גו' הקריבה חמאה (שופטים ה, כה). ומש"כ המפרשים בנ"ך מפני שהחלב מיישן (וקצ"ע מיומא יח, א, גם מהו הטעם דהקריבה חמאה) הוא אליבא דמ"ד דלא נגע סיסרא ביעל. ראה רד"ק שופטים (ד', יח. וה', כז) דמדרשות חלוקות בזה.

ד) במש"כ אדה"ז בשו"ע או"ח סתרל"ט סי"ג דחוזר ומברך בסוכה אם לא חזר לאלתר אלא לאחר שעה ושתים. ובסכ"ה סכ"ט בתפילין כתב "לאחר זמן מרובה כמו ב' או ג' שעות" ושואל לטעם החילוק בין סוכה ותפילין. גם אם די שעה א (ב) למה מוסיף אח"כ ושתים (או ג').

והנה עמד ע"ז ס' קצות השלחן להר' רח"א נאה בדיני תפילין בבדי השלחן סקס"ג, ומביא דברש"י ביומא (ל, א) ד"ה נוטל איתא דכיון שהיפליג שעה א' או ב' הסיח דעתו מסעודתו. ובסידור דיעב"ץ הל' תפילין כתב לענין לחזור ולברך בתפילין ב' או ג' שעות, ומסיים בס' קצה"ש דאין שום סברא לחלק בין תפילין לסכה, גם אם ב' הוי זמן מרובה הרי כש"כ ג' ונשאר בצע"ג.

ומה שנלפע"ד בזה, והוא בהקדים להגדיל הקושיא שמצינו ד' חלוקות מהנ"ל, 1) סוכה. א' ב' שעות. 2) תפילין. ב' ג' שעות. 3) ציצית. לאחר כמה שעות (שו"ע רבינו ס"ח סכ"ג ובסידורו, בבדי השלחן ס"ז סקי"ז העיר ע"ז ב' או ג' שעות נקרא זמן מרובה בסכ"ה סכ"ט אבל משינוי לשון אדה"ז בזה משמע ברור דאין השיעורים שוים). 4) ריח. לפ"ד הט"ז - פ"א ביום ולפ"ד המג"א - לאלתר (לא נת' הכרעת רבינו כי חסר סי' רי"ז בשלחנו), ומה טעם לחילוקים אלו?

ונ"ל הטעם, כי מצינו שיעור הפסק בענין - משך זמן ענין זה גופא . וכמו בתפלה וק"ש דצ"ל שהה כדי לקרוא את כולה (ראה שו"ע אדה"ז ר"ס ס"ה). וגם בכל הנ " ל זהו השיעור. והנה סוכה - עיקר קביעתה הוא אכילה (עיין ט"ז סתרל"ט סק"כ). תפילין - זמנם ברוב העולם (שגם הנידון מהם הוא, שאינם עליו כל היום שהרי חולץ עתה ושלא באונס), הוא זמן התפלה (ראה שו"ע רבנו סו"ס כז שם רסכ"ה וסכ"ה סו"ס לז).

ציצית (דטלית גדול, דבי' עסקינן) - אין זמנו קבוע, אבל נמשך הרבה יותר מתפילין, כי לובשו קודם התפילין, א"צ גוף נקי ואין בו הזהירות דהיסח הדעת (ראה שו"ע סל"ז).

ריח - אין בו ממש, ולכן י"ל דכיון שנפרד האדם ממנו ויצא לחוץ, נפסק כל הענין וחוזר ומברך בכניסתו. או, להיפך, דכיון שאין לריח "חיוב" זמן קבוע, הרי בכלל אין הזמן מפסיק בזה.

והנה משך זמן סעודה ע"ד הרגיל , י"ל שהוא שעה אחת. וסמך לדבר ממרז"ל (ברכות נה, א) דהסעודה (תדירה ב"פ ביום) היא ע"ד הקרבת הקרבן. ואיתא (פסחים נה, א) דהקרבת התמיד (תדיר ב"פ ביום) נמשך שעה אחת. גם י"ל מה שארז"ל (שבת י, א) שעה ראשונה מאכל כו' פי' בזה: בשעה א' וכל משך שעה ראשונה. - ולהעיר מב"מ (פג, ב) בארבע שעי ופירש"י שהיא שעת הסעודה. - והנה שיעור זה הוא משך סעודה רגילה, אבל הרוצה שיאריכו חייו אמרז"ל שיאריך בשלחנו (ברכות שם). וכיון דאפקי משעה א' אוקמי אשתים, לאלו שמאריכים. וי"ל שזהו יסוד דברי רש"י (ביומא הנ"ל והועתק גם ברש"י על הרי"ף ספ"ח דברכות). זמן התפלה (עם לבישת וחליצת התפילין, אמירת מה טובו וכו') הוא יותר משעה וחצי ע"ד הרגיל (ראה אגה"ק ס"א. וי"ל יסוד לזה מזח"א סב, ב, וזח"ג קעב, ב). וכנ"ל כיון דאפקי כו' - אוקמי על שתי שעות. וסגולה לאריכות ימים אמרז"ל (ברכות שם) להאריך בתפלתו, וכנ"ל כיון דאפקא משתים - אוקמי אשלש לאלו שמאריכים . ומבואר כל שיעורים הנ"ל.

ולהעיר מברכות (לב, ב) דחסידים הראשונים היו שוהים ג' שעות בתפלתם. ובפע"ח שער התפלה פ"ז מבאר דאף דרשימו דמוחין - כל היום, המוחין עצמן אין יכולת להשהות אותם יותר מג' שעות.

נ . ב . בתניא בפל"א איתא "כשעה ושתים", אבל שם י"ל הכוונה ואפילו טובה

- עיין תוד"ה השתא שבת ס, ב. וש"נ.

תקמד
חלקה נדפס בלקו"ש ח"ט ע' 374 חלקה בע' 386 וחלקה בח"ד ע' 1363, והושלמה ע"פ העתקה. בהמשך אליה - לקמן תקנ.

קונטרס ש"ש ע' :30 כנראה יש כאן טה"ד. ראה סה"מ תש"ט ע' 232 וסה"מ תש"י ע' 26.

אמירת היהר"צ: ראה לעיל אגרת תקד.