Igrot Kodesh · Letter 54 — Tanya · Wicked Person · Free Will · Teshuvah

[End of the month of Adar I 5703] [1]

By the grace of Hashem,

To the Chassid, active and discerning, the Rav E. N. [2],

I greet you and bless you,

You ask about chapter 17 of the Tanya*, according to which a wicked person cannot begin to serve Hashem before having first done Teshuvah for his past actions. Does this mean that he is concretely incapable of putting into practice the injunction "turn away from evil and do good"? Or should one understand that his reflection on the greatness of Hashem will not give birth to the feelings that would enable him to put the Mitzvah* in practice, in which case this meditation must be complemented by a feeling of submission to Hashem?

You opt for the second explanation, advancing that in other domains, for example that of commerce, the wicked are capable of conducting a successful reflection. They are therefore susceptible of having an understanding that induces feeling, but are punished by the fact that they remove this possibility from themselves regarding the Torah and Mitzvot*. Moreover, if one claims that they are incapable of accomplishing the least Mitzvah before having attained Teshuvah, their case should not be discussed in this chapter 17 of the Tanya, whose purpose is to explain that it is easy to serve Hashem. It would have been necessary to complete the development on this accessibility of the service of Hashem, then specify afterward that it does not concern the wicked who have not done Teshuvah.

Your words are not very detailed in your letter, but you seem to mean that it must be easy also for the wicked to serve Hashem and that their case is therefore treated in this chapter, but that additional forces must nevertheless be granted to them so that their reflection bears fruit.

I agree that the second explanation is correct, as I will develop, but I think that one can object to your two proofs:

A) The wicked are not masters of themselves and this situation is a punishment because they do not observe the Torah and Mitzvot. The fact that they can have a reasoned attitude in other domains does not intervene here. Indeed, why would they be punished in the commercial domain? Now, if one considers that this punishment is not natural but artificial — which the Tanya does not say — if it becomes for them a second nature, why would it not intervene also in the commercial domain? Thus, one who, through avarice, refuses to give Tzedakah*, will he not have, in his commercial activities, an attitude showing how much he loves money?

B) Who speaks, in this chapter 17, of the additional forces that are granted? Could an idea so important be merely implied in the text, implying that the ease of serving Hashem does not concern the wicked? Is there truly self-evidence here?

Moreover, this chapter underlines that the ascendancy of the intellect over the feelings is the normal functioning of the personality. Then, what is the meaning of the statement of our Sages that "the wicked are dominated by their heart," mentioned in this chapter? Does such an attitude not go against nature? The Tanya therefore explains that it is a punishment.

Therefore, how can the verse say that it is easy to serve Hashem, when the intellect of the wicked does not direct their feelings, even if this is a punishment? The Tanya therefore explains that the verse of the Torah observing the accessibility of the service of Hashem is not said regarding the wicked. For them, it is certainly not easy to serve Hashem. Moreover, they cannot do so before having first attained Teshuvah.

Furthermore, the beginning of chapter 18 shows that the explanation given first has a general character and is then specified subsequently.

* * *

A parenthetical observation can be made concerning what is said here about the wicked. The verse observing that it is easy to serve Hashem can be interpreted in its primary sense, the one indicated in this chapter 17, as well as in Tractate Eruvin* and Midrash Rabba, as relating to the Torah and Mitzvot, to the service of Hashem throughout the year, which must be assumed by loving Him and fearing Him, by being "close" to Him, "with all one's heart," as chapter 17 says, or even "very close" to Him, "with all one's might," as the beginning of chapter 18 explains.

Such a level of the service of Hashem is not accessible to the wicked. Transgressing the Will of Hashem, they are, in effect, lower than the forces of evil themselves [3]. Moreover, through their Mitzvot, they add forces to them, at least temporarily [4]. (...) This is the reason why one can say that their vitality comes from the domain of death [5].

But there is also a second interpretation, according to which this verse speaks more specifically of Teshuvah, which one can also accomplish to be "close" or even "very close" [6]. In such a case, it is quite clear that the verse speaks specifically of the wicked. The lower Teshuvah enables them to be "close," then, through the higher Teshuvah, they become "very close," offering their life for Hashem beyond all rationality. The Chassidic discourses* allow one to confirm these interpretations.

* * *

To return to our subject, can a wicked person, as the Tanya defines him, put into practice the principle "turn away from evil and do good"? It is clear that he has this possibility and one can see the most tangible proof in what happens every day, as well as in the narratives and statements of our Sages.

Not only can the wicked put into practice the Mitzvot for which they do not undergo the attacks of their evil inclination, but moreover, common practice establishes that they can also practice Mitzvot that provoke a battle within them and require deep reflection, without necessarily regretting their past actions. Indeed, can one claim that one who succumbs to his evil inclination will henceforth follow it in every point? The Tanya itself affirms that this is not the case, except when it concerns someone who is punished for having committed particularly grave transgressions.

A commentary on the Tanya, reproduced in few copies and attributed to the Rashag* [7], interprets the expression "truly wicked" by reference to the term wicked found in the first chapter of the Tanya, where it designates one whose bad actions outweigh the good. This explanation is surprising. Does the first chapter not say that this is only a figurative sense, and by no means the literal sense? Can an opposite interpretation be conceivable here?

It seems to me therefore that the "truly wicked" person is one who never experiences remorse. Indeed, the adjective "truly" designates what is always identical and does not change. This is also true for a wicked person, who may also be filled with regret without this being sufficiently strong to lead him to modify his behavior. But this question still requires further examination.

* * *

In any event, whatever the meaning of this expression, it remains necessary to investigate. Indeed, each transgression, which goes against the Will of Hashem, establishes a barrier between man and the Holy One, blessed be He. The one who commits it then receives his vitality from the palaces of impurity and from the place of death. This is so for all wicked people. But perhaps the subjugation to the forces of evil is limited to the moment of the transgression, while afterward, a drawing closer to the divine soul occurs, without any reference to Teshuvah?

Thus, if an obstacle prevents the Torah and Mitzvot accomplished by this man from experiencing elevation, his body and animal soul, on the other hand, do receive it.

It is explained elsewhere that the intellect directs the feelings of the Beinoni*, the intermediate man defined by the Tanya, only insofar as he has first studied the Torah, which establishes peace between the brain and the heart, "in your mouth and in your heart to accomplish it." Therefore, how can one affirm that serving Hashem is very easy for everyone? Precisely because every man must be capable of mastering his reflection and, on its basis, of giving birth to feeling. When he does not succeed, it is concretely a punishment.

An explanation is developed in another text, according to which the Tzaddik* is one who masters his heart, the Beinoni is one whose intellect directs the feeling, and the wicked person is one who is subject to his heart. Thus, the basis of the service of Hashem of the Beinoni is reflection on the greatness of Hashem, which leads to loving Him and fearing Him. However, this man must, first, study the Torah, in order to nourish his reflection, so that it effectively arouses the feeling.

Nevertheless, the affirmation according to which it is easy for the Beinoni to give birth to feeling through reflection is valid only in the general case, for the Torah takes into account the majority. But it is conceivable that such a reflection remains without effect. Moreover, chapter 29 of the Tanya explains that the Beinoni has never committed any transgression, has never been wicked, not even for a single instant. This means, in fact, that in his current state, he no longer has any trace of his past transgressions. Therefore, nothing can incite him to transgress the Will of Hashem.

Conversely, it is quite clear that one who has committed transgressions in the past retains the possibility of becoming a Beinoni. Certainly, this seems to contradict the simple meaning of this affirmation. Nevertheless, the Tanya does say elsewhere that the Beinoni can recall the transgressions he committed and that everyone can, at any moment, become a Beinoni.

* * *

Furthermore, the Tanya does not exclude the eventuality that a "truly wicked" person may sometimes, following a reflection and a battle against his evil inclination, put into practice, in a completely exceptional manner, the Torah and Mitzvot. Therefore, the necessity of prior study is only the general case. An exception remains possible. Or perhaps one must consider that the Torah and Mitzvot of a "truly wicked" person are not acts of the service of Hashem, insofar as they have the effect of strengthening the domain of evil, as long as he has not done Teshuvah.

To complete this letter, I will add some other clarifications on this chapter of Tanya.

Why affirm here that the Torah is eternal? Could one envisage that it be otherwise? In fact, the purpose here is to establish that the ease of serving Hashem was not granted only to the generation that entered Eretz Yisrael*, but that it remains identical at every epoch. For, it would have been necessary to put into practice the Will of Hashem in any event, even at the cost of the greatest difficulties.

Moreover, what is said here of the love of Hashem applies, in the same manner, to fear. It is said, indeed, that a judicious reflection allows one to preserve it in one's heart, throughout the day, in order to put into practice the precept "turn away from evil and do good," to observe the Torah and Mitzvot. Moreover, fear is presented as the first step for everything that is entrusted to man's free will. It is only then that the love of Hashem can be revealed.

It is said that the mind must consent to an intense intellectual effort, every day, for a long moment. Thus can fear be awakened in the heart. How much more so for the love of Hashem. Nevertheless, the Tanya affirms, in this passage, that it is easy for everyone to cultivate this feeling. One may question this.

It is explained elsewhere that the brain insufflates vitality to the heart. It is for this reason that it directs it naturally, allowing man to repel evil. Nevertheless, it masters only the superficial aspect and not the deep content.

With my blessing of immediate Teshuvah, immediate deliverance,

M. Schneerson

[Second version of this same letter]

I will begin by answering the last question you pose. You say that the wicked are discussed in this chapter of the Tanya because, thanks to the forces that strengthen their reflection, it is indeed easy for them to serve Hashem.

In my humble opinion, this affirmation is not exact, for where is it discussed in this chapter 17 about these external forces strengthening reflection? Can one imagine that an idea so essential would not be clearly mentioned in the text?

In any event, the ease of serving Hashem does not concern the wicked, as the Tanya clearly affirms in this chapter. Nevertheless, the affirmation concerning the wicked does have its place here and one must understand it in the following manner.

It is said, first of all, that the intellect naturally directs the feelings. Our Sages affirm however that "the wicked are victims of their heart." Is such a situation not against nature, according to what has just been said? The Tanya therefore explains that it is a punishment. But if so, in what way is it easy to serve Hashem? For a wicked person, even if it is for him a punishment and not a natural state, cannot awaken his feelings from his understanding. The text therefore concludes that the service of Hashem of the wicked person is indeed not easy. Moreover, this man cannot engage in it without prior Teshuvah.

In a general manner, chapter 17 describes this situation in its globality, then chapter 18 brings some clarifications to it [8].

* * *

Regarding the question itself that you pose about the Tanya, common practice and numerous narratives of our Sages prove that the wicked can indeed put into practice the precept "turn away from evil and do good."

Not only do they retain the possibility of practicing the Mitzvot for which they are not attacked by their evil inclination, but moreover, they remain capable of great effort, of a struggle against their inclination, of deep reflection, even if they have not yet done Teshuvah for their prior actions.

Indeed, can one claim that a wicked person, victim of his evil inclination in a specific domain, must necessarily listen to it in all other domains? The Tanya itself affirms that this is not so, including in this chapter, which speaks of the "truly wicked" person, punished due to the gravity of his transgressions.

What is a "truly wicked" person? One can deduce it from an earlier explanation in the Tanya, according to which the wicked person is also seized, from time to time, by remorse, which prevents him from committing the gravest transgressions. Consequently, one who never experiences remorse, concretely or at least potentially, is indeed a "truly wicked" person. Or perhaps it is one who regrets what he has done, but not strongly enough to modify his behavior [9]. One may still question this.

Whatever the definition retained for the "truly wicked" person, the question still arises, for each transgression committed, going against His Will, establishes a barrier between man and Hashem. Similarly, the one who commits it then receives his vitality from the domain of evil and from the place of death. It seems therefore, on this basis, that no difference can be made between a "wicked" person and a "truly wicked" person. However, perhaps this is so only at the moment when the "wicked" person commits the transgression. Immediately after that, elevation is open to him and he draws closer to his divine soul. The Tanya does not say that prior Teshuvah is necessary and specifies clearly, elsewhere, "at the precise instant when he commits the transgression" [10].

* * *

Another observation can be made [11]. In this chapter 17, the Tanya explains for whom it is easy to serve Hashem. But it does not exclude that, in an exceptional manner, a "truly wicked" person may, by means of deep reflection, cause evil to retreat. Certainly, it is said here that one must first attain Teshuvah, but this is only a normal situation, which does not exclude that there may be exceptions.

Perhaps the service of Hashem of the "truly wicked" person who has not yet done Teshuvah is not considered as such, having the effect of strengthening the domain of evil.

One can find an illustration of this in this chapter. It says that the intellect of the Beinoni directs his feelings. And this is indeed a normal situation. For he himself may sometimes feel no emotion, even after intense reflection.

נד

[שלהי אד"ר תש " ג ]

ב"ה.
כבוד הרה"ח הוו"ח אי"א ורב פעלים נבון

וכו' הרא"נ שי'

שלום וברכה!

מה שנסתפק בסש"ב פי"ז במש"ש כי באמת א"א לרשעים להתחיל לעבוד ה' בלי שיעשו תשובה על העבר תחלה, אם הכוונה שא"א שיהיו סומוע"ט בפו"מ כלל, או שרק ע"י האופן דמוח שליט על הלב כשיתבונן בגדולת ה' כו' לא יבוא לעשיית המצות, אבל יכול לבוא לזה ע"י שיסייע בכח הקב"ע שלו וכיו"ב לההתבוננות שבמוח.

ומביא ראי' לפי' השני מהא א) דבמילי דעלמא כגון במו"מ גם ברשעים המוח שליט על הלב, וא"כ עכצ"ל דגם בהם יש טבע דשליטת המוח, אלא שמענישים אותם, שמצ"ע לא יפעול בעניני תומ"צ, ולכן אם מעוררו ע"י כח אחר פועל פעולתו. ב) אם נפרש דבשו"א לא יבואו לעשיית המצות (בלי תשובה מראש), א"כ אין מקום בי' ענין הרשעים בפרק זה המבאר איך קרוב הדבר לעשותו, אלא הו"ל לסיים מתחלה ביאור מלת מאד שבפסוק, ואח"כ לכתוב דכללות הפסוק לא קאי ארשעים כי א"א לרשעים כו'.

וכנראה ממכתבו - כי לא פי' דבריו די באר בזה - רצונו לומר בתירוץ קושיא זו לפי פי' ב' הנ"ל, שגם ארשעים קאי כי קרוב אליך גו' ולכן נתבאר ענינם בפרק זה, אלא שהוא בא ע"י סיוע כחות אחרים לההתבוננות שבמוחו.

והנה, אף כי גם לדידי הצדק כפי' השני - וכדלקמן -, אבל שתי ראיותיו יש להם פירכא.

א) הא דרשעים אין לבם ברשותם, הוא עונש על עונותיהם בעניני תומ"צ, וא"כ מה שמתנהג בהנהגה שכלית בשאר דברים אינו ענין לכאן, כי למה יענישו אותם בדברים של מו"מ ועסק וכדומה. ואם נאמר שעונש זה הוא טבעיי ולא סגוליי, - ואין הלשון בתניא משמע כן, - וע"ד עבר ושנה כהיתר נעשה לו, לכאורה פשיטא שגם במו"מ וכו' יהי' ניכר שאין המוח שליט אצלו על הלב בזה , ולדוגמא הקופץ ידו מנתינת צדקה ואינו מועיל ההתבוננות שבמוחו, בודאי גם בעסקיו יוכר שהוא אוהב כסף אשר לא ישבע כסף וכה"ג.

ב) סיוע כחות אחרים מאן דכר שמי' בפי"ז, ולפי הנ"ל - העיקר חסר מן הספר.

ובכל אופן: ע"פ המתבאר כאן, הנה כי קרוב אליך הדבר גו' לא קאי ארשעים, וכמש"כ להדיא ולא דברה תורה במתים אלו כו'. ובכ"ז הפיסקא אם לא מי שהוא רשע כו' מקומה בפי"ז דוקא, כי בו מבאר שבטבע ותולדה המוח שליט על הלב - שזהו מוכרח לפי' הפסוק - ועפי"ז יקשה מרז"ל הרשעים ברשות לבם (וזהו ג"כ סיום מרז"ל צדיקים לבם ברשותם, שהביא ברפי"ז) איך אפשרי זה היפך הטבע, ומבאר שזהו עונש כו', וא"כ סו"ס אינו מובן איך אמר קרא כי קרוב אליך גו' כיון שאין המוח שליט, ולו יהא בדרך עונש, ולכן מסיים ולא דברה תורה כו'. ומחזק דבריו אלו, שלא לבד שברשעים אין הדבר קרוב אליהם, אלא שעוד זאת שאי אפשר להם להתחיל כו'.

- ובכלל י"ל, דביאר מתחלה כל השייך לכללות הענין דכי קרוב אליך גו', ורק אח"כ בא לתוספת ביאור כו', כמש"כ רפי"ח.

* * *

ויש להעיר, בדא"פ ובמאמר המוסגר, רמז במש"כ בי' ענין הרשעים כאן: דהנה בפסוק כי המצוה גו' כי קרוב אליך גו' יש ב' פירושים: פי' הפשוט וכמו שמפרש בפי"ז - וכן משמע עירובין (נד, א) ומ"ר ס"פ נצבים - דקאי אתומ"צ, עבודת כל השנה, והעבודה היא ע"י אהוי"ר, ובהם ב' אופנים דממלא וסובב שבנפש: בכל לבבך, קרוב סתם אהבה שעד פי"ז, ובכל מאודך שכשהוא בהעלם הוא ענין האהמ"ס, קרוב מאד שביאורו מתחיל מפי"ח.

והנה לעבודה זו אין הרשעים שייכים, הן כפשוטו שהם עוברי רצונו וגרועים מקליפות וכו', וגם - הרי נאמר ולרשע אמר אלקים מה לך גו', ואדרבה ע"י התומ"צ שלהם מוסיפים כח, לשעה עכ"פ בקליפות וכמו שפסק בהל' ת"ת פ"ד ה"ג ועייג"כ אגה"ת פ"ו, ומש"פ בזה בקונטרס ומעין מאמר ז. וזש"כ ולא דברה תורה במתים כו' ועיין באגה"ת פ"ז כלומר שחייהם נמשכים ממקום המות, שזהו ג"כ הסבה שע"י התומ"צ מוסיף כח בקליפות כמש"כ שם פ"ו.

ופי' ב' בפסוק כי קרוב גו' דקאי על מצות התשובה, וכמוש"כ בדרושים שע"פ זה בלקו"ת. וגם בזה ב' אופנים דממלא וסובב שבנפש: קרוב וקרוב מאד, ומובן מאליו דלפי' זה שייך ברשעים. ותשו"ת שעלי' מדובר בפי"ז הוא ממלא שבנפש קרוב, ותשו"ע קרוב מאד - סובב, מס"נ שלמע' מהדעת, אהמ"ס, שבבחי' אלו מדבר מפי"ח ואילך, וכמובן כ"ז מדרושים הנ " ל .

* * *

ונחזור לענינא אם ברשעים - כפי' התניא בבחי' רשע - שייך סומוע"ט בפועל.

ופשוט שכן הוא, וראי' היותר מוכחת הוא ממעשים בכ"י וכמה ספורים ומרז"ל.

והנה לא זו בלבד דיש בהם קיום התומ"צ בדברים שאין יצרו עומד לנגדו כלל דפט"ו וספל"ט, אלא עוד זאת דרואים במוחש דמקיימים תומ"צ גם במקום דבא למלחמה עם יצרו ונזקק להתבוננות במוחו ושכלו, ומבלי שעושים תחלה תשובה על מעשיהם הראשונים. - והאם נאמר שהנכשל בעון כשבא לידי מלחמה גדולה ועצומה עם יצה"ר - דמקרי רשע גמור - עלול באותה שעה לעשות כל מה שיצרו יסיתנו?! - ובסש"ב ג"כ מוכרח שלא כן הוא ממש"כ פי"א פ"ל ועוד. וגם פה על אתר מוכח כן, וכמו שדייק בל': אם לא מי שהוא רשע באמת כו' וזה עונש על גודל ועוצם עונם כו'.

והנה בכונת "רשע באמת" פי' בביאור תניא (שבקופיר. ונרשם עליו שהוא להרה"ח רש"ג נ"ע) "ר"ל עדמ"ש בפ"א והא דאמרינן בעלמא כו' מחצה על מחצה מקרי בינוני א"כ רוב עוונות אז נקרא רשע". והוא תמוה, שירמוז אמ"ש בפ"א, כי שם כ' שאינו אלא שם המושאל כו' אבל לענין אמיתת כו', ומשם צדיק ובינוני יובן לשם רשע, ואין לומר שיכוון למקום שכתב הפכו . ונ"ל דקאי אפי"א. ותיבת "באמת" באה לשלול מש"כ שם: לעתים רחוקים מתגבר הרע כו' נק' רשע בעת ההיא כו' ואח"כ גובר בו הטוב כו'. וראי' לזה - כי במדרי' רשעים אלו אין שייך לומר "גודל ועוצם עונם". ואולי אפ"ל עפמ"ש ספי"ג דאמת נק' רק אם אינו חולף ועובר (אם בפועל או עכ"פ בכח, ועיין לקו"ת רד"ה כי תבואו "וגם אחר התפלה נשאר רשימו כו'"). וגם בזלעו"ז - רשע באמת היינו רשע ורע לו (רשע באמת - בפועל) או גם רשע המתחרט אלא שאין בו התגברות לנצח את הרע (רשע באמת - בכח). ועדיין צ"ע.

* * *

והנה איך שנפרש הכוונה רשע באמת צ"ע, כי לכאורה הנה מכל חטא ועון נעשה מסך מבדיל כיון שהם נגד רצה"ע וכן עי"ז מקבל חיותו מהיכלות הסט"א מקום המות, וא"כ הטעמים שלא דברה תורה כו' שייכים גם ברשע סתם. ואולי יתורץ במש"כ ספכ"ד "וא"כ החוטא כו' בשעת מעשה כו' אלא שלאחר מעשה החטא כו' חוזרים ועולים כו' ומתקרבים לקדושת נה"א כו'", ולא הזכיר עשיית תשובה, ובאגה"ת פ"ו בשעה ורגע שעושה הרע כו'.

ומש"כ בפל"ט ורפ"מ הוא רק לענין עלית התומ"צ שלו, אבל הגוף ונה"ב עולים מאליהם.

והנה בד"ה צעקו וד' שמע תרל"א (הובא בביאור תניא הנ"ל) כ' בפי' פי"ז דהא דבבינונים המוח שליט על הלב הוא דוקא ע"י הקדמת התורה שנק' שלום משים שלום בפשמ"ע מוח ולב, וזהו בפיך ואח"כ בלבבך (ולא נחית שם לחלק בין לבו ברשותו והמוח שליט ). וצ"ע לפרש עפ"ז דברי אדמוה"ז שכ' ודבר זה קרוב מאד ונקל לכל אדם, ופי' תיכף הטעם כי מוחו ברשותו כו' וכשיתבונן בו כו' ממילא יוליד כו' והמוח שליט בטבעו ותולדתו כו' והוא עונש כו'.

ובד"ה כי קרוב אליך רע"ח וד"ה אנכי אנכי צ"ט דמפורש בהם ג"כ ח"א דפי"ז ביארו, דבכללות יש כאן ג' ענינים לבם ברשותם מוח שליט והם ברשות לבם והם במדרי' צב"ר.

ומקדים בפיך ואח"כ בלבבך - דבבינונים הרי עבודתם הוא בהתבוננות בהשגות אלקות והתעוררות אהוי"ר צ"ל - הלימוד תחלה דאל"כ במה יתבונן ובמה יתעורר - (כ"כ בד"ה אנכי אבל בד"ה כי קרוב פי' כמש"כ בד"ה צעקו).

וזאת למודעי אשר מש"כ כאן שבבינונים המוח שליט על הלב וקרוב אליך הדבר גו', על הרוב ידבר, אבל לפעמים הנה אף שמתבונן לא יוכל למשול על הלב וכמש"כ בארוכה בפכ"ט. - ועוד יש לברר מפכ"ט בענין הבינונים, אשר מש"כ בפי"ב שהבינוני לא עבר עבירה מימיו כו' ולא נקרא עליו שם רשע אפי' שעה אחת כו', היינו שמצד מצבו עתה אין בו כל רשימו מעבירה כו' ואין בו שום ענין שיהי' סיבה שיעבור עבירה לעולם.

אבל גם מי שעבר עבירה יכול להיות במדרי' אמיתית שם בינוני. ואף של"מ כן משטחיות הלשון, הרי ברור מלולו בבינונים בפכ"ט: ובפרט כשיזכור כו'. ועי"ז יתורץ ג"כ מש"כ בפי"ד והנה מדת הבינוני היא מדת כ"א כו' שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה. ועיין התמים חי"ת ס"ג ואילך בזה ואשתמיטתי' מש"כ בפכ"ט הנ"ל.

* * *

עוד יש להעיר: בפי"ז מבאר המדרי' אשר להם קרוב הדבר בפיך גו' משא"כ בשאר המדרי' אין קרוב אליהם הדבר. אבל אינו שולל הא דבתור הוראת שעה ולעת מן העתים יכול להיות ענין של תומ"צ ע"י התבוננות ומלחמה עם היצה"ר גם ברשע באמת. והל' א"א להתחיל לעבוד ה', משמעותן ענין של סדר וקביעות ולא ענין של עראי והוראת שעה (ואולי אפ"ל דקיום התומ"צ ע"י רשע באמת קודם שעשה תשובה אינו נכנס בכלל לעבוד את ה' שכתב כאן כיון שאדרבה מוסיף כח בקליפה עי"ז עד שיעשה תשובה כו').

ולשלמות מכתב זה הנני להעתיק בזה עוד איזה הערות בפרק זה.

והתורה היא נצחית , לכאורה מאי קמ"ל. ואולי שולל שלא נתרץ דאף דהמצוה הזאת גו' קאי גם אדורותינו כמו כל התומ"צ, אבל לא נפלאת היא גו' כי קרוב גו' הוא רק בדור שנכנסו לארץ וכיו"ב, אבל בדורות הנמוכים אין קרוב הדבר. ובכ"ז נצטוו ע"ז, כמרז"ל בעירובין (נה, א) שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחרי' כו',. ועיין ספכ"ה ובזה יובן כו'.

לאהבת ה' כו' אטו יראה מילתא זוטרתי היא וכ"ש אהבה . לכאורה כיון דבפסוק ל"נ כ"א בלבבך, דילמא קאי איראה שגם היא משכנה בלב, ועייג"כ לקו"ת האזינו הג' ס"א, ועכ"פ סר תוקף הקושיא "וכ"ש אהבה". וביותר יקשה עפמ"ש לקמן דלעשותו ר"ל האהבה המביאה כו' וכשיתבונן... יוליד האהבה... וזה כל האדם כי היום לעשותם כו' ובפמ"ב כ': והנה כל אדם מישראל יהי' מי שיהי' כשיתבונן כו' תקבע בלבו היראה לכל היום כולו כו' יראה המביאה לקיום מצותיו ית' בסומוע"ט, ובספמ"ג: סדר העבודה הקבועה ותלוי' בבחירת האדם צ"ל תחלה קיום התומ"צ ע"י יר"ת כו' ואח"כ יאיר עלי' אור האהבה, ועיין ג"כ קונטרס העבודה ס"ג איך שקיום התומ"צ סומוע"ט תלוי ביראה. - ומובן שאף שצריך לעורר גם האה"ט כו' כמ"ש פמ"א, בכ"ז עדיין קושיא הנ"ל במקומה עומדת.

ודבר זה קרוב מאד ונקל לכל אדם כו' , עיין בפמ"ב שכ' שהנפש צריכה ליגיעה רבה ועצומה כפולה ומכופלת כו' וצריך להתבונן בזה שעה גדולה בכ"י כו' ורק אז בכח כ"א לבוא ליר"ת. וא"כ הרי כ"ש אהבה שצריכה לכל הנ"ל, וכאן כתב שהוא קרוב מאד ונקל לכ"א. וצ"ע.

ענין המוח שליט על הלב . הסיבה בגשמיות ע"ז ע"ל פנ"א "ואפילו הלב מקבל מהמוח ולכן המוח שליט עליו בתולדתו".

ענין שליטה זו בעבודה - אתכפיא. כמבואר בדרושים המבארים קליפת עמלק: תו"א ד"ה זכור ועוד.

שליטה זו רק על חיצוניות הלב ולא על פנימיות הלב, עיין לקו"ת ד"ה והי' ביום ההוא ס"ג.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

מ. שניאורסאהן
[מהדורא בתרא של חלק מאגרת הנ"ל]

נסתפקתי במה שכתב בתניא פי"ז: כי באמת אי אפשר לרשעים להתחיל לעבוד ה' בלי שיעשו תשובה על העבר תחלה , אם הכונה שאי אפשר שיהיו סור מרע ועשה טוב בפועל, או שאי אפשר שיבואו לקיום התומ"צ ע"י האופן דמוח שליט על הלב כשיתבונן בגדולת ה' כו' - שבזה מדבר בפרק זה. אבל אפשר להם לבוא לזה שיהי' קרוב גם אליהם הדבר בפיך ובלבבך לעשותו, והוא ע"י שיסייע כח הקבלת עול, וכיו"ב מכחות נפה"א, לההתבוננות שבמוח. ולפי פירוש השני דגם ברשעים קרוב הדבר ע"י סיוע כחות נפשיים אחרים. יתורץ מה שבא ענין הרשעים בפרק המבאר איך כי קרוב הדבר גו'.

משא"כ לפי' הא', הרי הי' לו לסיים מתחלה ביאור כל הפסוק - היינו גם מלת מאד .

שנתבארה בפי"ח ואילך - ורק אח"כ לכתוב דכללות הכתוב לא קאי ברשעים כי א"א לרשעים כו'.

ר' אלי' נחום שקליאר

שו"ב, ברוקלין

תשובה . אתחיל במה דמסיים, דלכן בא ענין הרשעים בפרק המבאר איך כי קרוב הדבר, מפני, שע"י סיוע כחות אחרים להתבוננות, גם אליהם קרוב הוא לעשותו -

ולפענ"ד אינו, כי כחות אחרים מאן דכר שמי' בפי"ז, ולפי הנ"ל העיקר חסר מן הספר. ובכל אופן: ע"פ המתבאר כאן הנה כי קרוב אליך הדבר גו' לא קאי ארשעים, וכמש"כ להדיא: ולא דברה תורה במתים אלו כו' . ובכ"ז הפיסקא אם לא מי שהוא רשע כו' מקומה בפי"ז דוקא, והמשך הדברים כך הוא: מתחיל לבאר שבטבע ותולדה המוח שליט על הלב - שזהו מוכרח לפי' הפסוק - ועפי"ז יקשה מרז"ל הרשעים ברשות לבם (וזהו ג"כ סיום מרז"ל צדיקים לבם ברשותם, שהביא ברפי"ז) איך אפשרי זה והלא הוא היפך הטבע, ומבאר שזהו עונש כו', וא"כ סו"ס אינו מובן איך אמר קרא כי קרוב אליך גו', כיון שאין המוח שליט, ולו יהא בדרך עונש, ולכן מסיים ולא דברה תורה כו', ומחזק דבריו אלו, שלא לבד שברשעים אין הדבר קרוב אליהם, אלא שעוד זאת שאי אפשר להם להתחיל כו'.

- ובכלל י"ל דביאר מתחלה כל השייך לכללות הענין דכי קרוב אליך גו', ורק אח"כ בא לתוספת ביאור כו', כמש"כ רפי"ח א). -

* * *

ובגוף הספק בכונת התניא, הרי מעשים בכל יום וכמה ספורים בדרז"ל דגם ברשעים שייך סור מרע ועשה טוב בפועל.

והנה לא זו בלבד דיש בהם קיום התומ"צ בדברים שאין יצרו עומד לנגדו כלל, שעליהם מדובר בפט"ו וספל"ט, אלא עוד זאת דרואים במוחש דמקיימים תומ"צ גם במקום דבא למלחמה עם יצרו ונזקק להתבוננות במוחו ושכלו, ומקיימים אותם מבלי שעושים תחלה תשובה על מעשיהם הראשונים. והאם נאמר שהנכשל בעון כשבא לידי מלחמה גדולה ועצומה עם יצה"ר דמקרי רשע גמור, עלול באותה שעה לעשות כל מה שיצרו יסיתנו לעשות. ובתניא גופא ג"כ מוכרח שלא כן הוא ממש"כ פי"א פ"ל ועוד, וגם פה על אתר מוכח כן, וכמו שדייק בלשונו אם לא מי שהוא רשע באמת כו' וזה עונש על גודל ועוצם עונם כו'.

והנה בכונת רשע באמת , נ"ל דקאי אמ"ש בפי"א. ותיבת "באמת" באה לשלול מדריגת רשע שביאר שם, אשר אצלו לעתים רחוקים מתגבר הרע כו' נק' רשע בעת ההיא כו' ואח"כ גובר בו הטוב כו'. וראי' לפירוש זה, כי ברשעים אלו אין שייך לומר "גודל ועוצם עונם ". ואולי אפ"ל, עפמ"ש ספי"ג דאמת נק' רק אם אינו חולף ועובר (אם בפועל או עכ"פ בכח. ועיין לקו"ת רד"ה כי תבואו "וגם אחר התפלה נשאר רשימו כו'") וגם בזה לעומת זה כן הוא דרשע באמת היינו רשע ורע לו (רשע באמת בפועל) או גם רשע המתחרט אלא שאין בו התגברות לנצח את הרע (רשע באמת בכח) ב). ועדיין צ"ע.

והנה איך שנפרש הכוונה רשע באמת צ"ע, כי לכאורה הרי מכל חטא ועון נעשה מסך מבדיל, כיון שהם נגד רצה"ע. וכן החוטא מקבל עי"ז חיותו מהיכלות הסט"א מקום המות, וא"כ הטעמים שפירש כאן בפי"ז שמפני זה לא דברה תורה כו' שייכים גם ברשע סתם, ואולי יתורץ במש"כ ספכ"ד וא"כ החוטא כו' בשעת מעשה כו' אלא שלאחר מעשה החטא כו' חוזרים ועולים כו' ומתקרבים לקדושת נה"א כו'. ולא הזכיר שצריך להיות עשיית תשובה דוקא קודם לזה. ובאגה"ת פ"ו: בשעה ורגע שעושה הרע כו' ג).

* * *

עוד יש להעיר: בפי"ז ד) מבאר המדרי' אשר להם קרוב הדבר בפיך גו' משא"כ בשאר המדרי' אין קרוב אליהם הדבר. אבל אינו שולל הא דבתור הוראת שעה ולעת מן העתים יכול להיות ענין של תומ"צ ע"י התבוננות ומלחמה עם היצה"ר גם ברשע באמת.

ולשונו א"א להתחיל לעבוד ה ' . משמעותו ענין של סדר וקביעות ולא ענין של עראי והוראת שעה. (ואולי אפ"ל דקיום התומ"צ ע"י רשע באמת קודם שעשה תשובה אינו נכנס בכלל לעבוד את ד' שכתב כאן, כיון שאדרבה מוסיף כח בקליפה עי"ז, עד שיעשה תשובה כו').

מעין דוגמא לדבר בפרק זה גופא: מ"ש שבבינונים המוח שליט על הלב וקרוב אליו הדבר גו', על הרוב ידבר . אבל לפעמים הנה אף שמתבונן לא יוכל למשול על הלב וכמש"כ בארוכה בפכ"ט.

נד
מצילום האגרת. חלקה נדפס, במהדו"ב, בקובץ ליובאוויטש גליון 5 ע' 78 ובתשובות וביאורים ע' 25, ומועתק לקמן (כיון שרק חלק נדפס שם לכן מועתקת גם המהדו"ק בשלימותה. האגרת נכתבה בלי תאריך, והיא מענה לשאלת השואל ממוצש"ק תרומה ח' אד"ר.

הרא"נ שי ': שקלאר. א) ויש להעיר בדא"פ רמז במש"כ בי' ענין הרשעים בפרק יז כשמבאר מלת קרוב: דהנה בפסוק כי המצוה גו' כי קרוב אליך גו' יש ב' פירושים: פי' הפשוט וכמו שמפרש בפי"ז - וכן משמע בעירובין (עב, א) ומ"ר ס"פ נצבים - דקאי אתומ"צ, עבודת כל השנה, והעבודה היא ע"י אהוי"ר, ובהם ב' אופנים ממלא או סובב שבנפש: בכל לבבך, קרוב סתם אהבה דלעשותו שבפי"ז, ובכל מאודך שכשהוא בהעלם הוא ענין האהמ"ס, קרוב מאד שביאורו מתחיל מפי"ח. והנה לעבודה זו אין הרשעים שייכים, הן כפשוטו שהם עוברי רצונו וגרועים מקליפות וכו', וגם הרי נאמר ולרשע אמר אלקים מה לך גו'. ואדרבה ע"י התומ"צ שלהם מוסיפים כח. לשער עכ"פ, בקליפות, וכמו שפסק בהל' ת"ת פ"ד ה"ג ועייג"כ אגה"ת פ"ו ומש"כ בזה בקוטנרס ומעין מאמר ז. וזש"כ ולא דבר תורה במתים כו' ועיין באגה"ת פ"ז: כלומר שחייהם נמשכים ממקום המות, שזהו ג"כ הסבה שע"י התומ"צ מוסיף כח בקליפות כמש"כ שם פ"ו. ופי' ב' בפסוק כי קרוב גו' דקאי על מצות התשובה, וכמ"ש הרמב"ן, בעה"ט, ספורנו ועוד וכמש"כ בדרושים שע"פ זה בלקו"ת. וגם בזה ב' אופנים דממלא וסובב שבנפש: קרוב וקרוב מאד.

ומובן מאליו דלפי' זה - שייך ברשעים ג"כ. ותשובה תתאה שעלי' מדובר בפי"ז הוא ממלא שבנפש קרוב. ותשו"ע הוא קרוב מאד - סובב, מס"נ שלמע' מהדעת, אהמ"ס, שבבחי' אלו מדבר מפי"ח ואילך, וכמובן כ"ז מדרושים הנ"ל. והנה תשו"ע צריך להקדים לפני' בחי' תשו"ת, וכמש"כ באגה"ת, ולכן ביאור ענין הרשעים (אף שהוא בשלילה) בא בפרק המבאר מלת קרוב , לרמז שלפירוש השני בפסוק זה - כאן הוא מקומם. ב) בביאור תניא (בקופיר ונרשם עליו שהוא להרה"ח רש"ג נ"ע) פי' בכנות "רשע באמת" "ר"ל עדמ"ש בפ"א והא דאמרינן בעלמא כו' מחצה על מחצה מקרי בינוני א"כ רוב עוונות אז נקרא רשע". והוא תמוה, שירמוז ממ"ש בפ"א, כי שם כ' שאינו אלא שם המושאל כו' אבל לענין אמיתת כו'. ומשם צדיק ובינוני, שאינו אלא שם המושאל, יובן לשם רשע.

ואין לומר שיכוון למקום שכתב הפכו. ג) ומש"כ בתניא ספל"ט ורפ"מ י"ל שהוא רק לענין עלית התומ"צ של החוטא, אבל נפשו החיונית וכן גופו עולים מאליהם. ד) ביאור חלק מפרק זה נמצא בד"ה צעקו וד' שמע (דשנת תרל"א), ד"ה כי קרוב אליך (תרע"ח), ד"ה אנכי אנכי (תרצ"ט).