Igrot Kodesh · Letter 534 — Bikkurim, End of Mandate, and Redemption

[Eve of Sukkot* 5710]

You asked me about two sisters[1]. You say that no proof can be drawn from Yerushalmi* Taanit 4:5. In fact, only an ancient version of this text states that success is not known[2]. The Midrash* Eicha Rabbah*, in the second chapter, specifies that they are in the same place and cites as proof Rami Bar Chama*, of whom it is known that he died young.

I noted[3] that it is difficult to understand why one proclaims 'I have said today' concerning an event that took place several hundred years ago. And I emphasized 'to the Kohen* and not to the king,' for such declarations concern the leader of the country more than the king.

I explained the verse 'I have come today' by saying that it is necessary, each day, to acquire a new merit, enabling one to remain in the Holy Land*. For it is said, 'and the land will not vomit you out.'

This concerns not only the destruction of the Temple*, but indeed the individual exile of each person. And I was alluding primarily to the events of this year, to the end of the mandate[4]. The wise man knows how to suffice with a hint.

May Hashem grant us in this year 5710[5] true and complete redemption. Then all Jews will unite and dwell in one Sukkah*, will perform one Mitzvah*. And no Jew will be cast out any longer[6].

With wishes for a joyous festival,

תקלד

[ערב חג הסוכות ה'תש " י ]

בענין ב' אחיות שהקשה דאין ראי' מהירושלמי (תענית פ"ד ה"ה) - הראי' דאין מצליחין הוא מהגירסא הישנה שם ובאיכ"ר פ"ב ותלונהו בחדא גופנא. והראי' מרמי בר חמא הוא שרב"ח לא האריך ימים.

... הערתי שאינו מובן, הוא מה שאומר הגדתי היום על מה שאירע זה כמה מאות שנים. והערתי "אל הכהן ולא אל המלך", כי סיפורים כאלו שייכים יותר למנהיג מדינה, ולא לכהן. ומה שפירשתי ד"היום... באתי", היינו דבכל יום ויום צריך לזכות מחדש לישב באה"ק. והוא עפמש"נ ולא תקיא כו'. והוא גלות דיחיד, ולא דוקא חורבן ביהמ"ק.

ועיקר כוונתי היתה, מענינא דשנה זו בביטול המאנדאט וכו', ודי לחכימא ברמיזא.

והשי"ת יזכנו בשנת השי"ת לגאולה האמיתית והשלימה, וכל ישראל יתאחדו וישבו בסוכה אחת, היינו במצוה, ובפרט - מצוה זו הבאה זכר לענני הכבוד, שלא יהיו ח"ו בישראל כאלו שהענן פולטם.

באיחולי חג שמח.

תקלד
חלקה נדפס בלקו"ש חי"ט ע' 510 וחלקה בע' 521. והיא בהמשך לאגרת תקכב דלעיל.