Igrot Kodesh · Letter 524 — The Torah Scholar and Rosh Hashana Teshuvah

By the grace of Hashem,

22 Elul* 5709,

To the distinguished Chassid* who fears Hashem,

Rav I.[1],

I greet you and bless you,

As the new year approaches, I wish to express my wishes that you be inscribed and sealed, together with all your household, for a good and sweet year in every respect.

You will find enclosed the Rosh Hashanah* pamphlet, which has just appeared. It is said that one who gives generously receives a blessing, and you will therefore make it available to as many people as possible.

This year conveys, in an allusive manner, the following teaching:

Tractate Rosh Hashanah* 4:1 states that when Rosh Hashanah* fell on Shabbat*, the Shofar* was sounded in the Temple, but not outside it.

The sounding of the Shofar* on Rosh Hashanah* awakens Teshuvah*, as the Rambam* states in his Laws of Teshuvah* 3:4 and as the enclosed pamphlet explains precisely.

Why, in that passage, does the Rambam* specify that it is the sounding of the Shofar* of Rosh Hashanah*? To exclude that of Yovel*, which has a different significance.

Teshuvah* must be commensurate with the conduct of the year and bear precisely upon that conduct. Consequently, one who engages in secular activity and devotes himself to the thirty-nine labors characteristic of the weekday[2] will celebrate his 'personal' Rosh Hashanah* during the week[3] and will sound the Shofar* there. On the other hand, the Torah scholar, whose sole occupation is Torah* and Mitzvot*, who serves Hashem and sets aside secular activity — in accordance with tractate Shabbat* 113a — is himself called Shabbat*, as the Zohar* states, volume 3, page 29b. And tractate Shabbat* 119a[4] says: 'Rabbi Ami and Rabbi Assi would go and come...'

For such persons, Rosh Hashanah* is celebrated during Shabbat*, when the Shofar* is not sounded outside the Temple — a place where they have no need to be.

Indeed, the High Priest must not leave the Temple, as it is said: 'He shall not leave the Sanctuary.' Now, a Torah scholar takes precedence over him, as stated at the end of tractate Horayot*. And his knowledge of Torah protects him.

Consult the Rambam*, Laws of Temple Vessels* 5:7. Tractate Bava Batra* 8b[5] says: 'I never cease thinking of them...'

Nevertheless, one must not think that the Shofar* has no meaning for the Torah scholar, since it was indeed sounded in the Temple. For the Torah scholar must also have recourse to Teshuvah*, as shown by the accounts of Rabbi Nechunya ben HaKanah*[7] and Rabbi Yochanan ben Zakkai*[8] reported in tractate Berakhot* 28b, the account of Rabbi Akiva*, explained by Rabbi Yehudah of Corbeil*[9], and other references.

May Hashem lead us soon to a complete Teshuvah*, and may we merit 'immediately' — in the words of the Rambam*, Laws of Teshuvah* 7:5 — the complete redemption through our righteous Mashiach*.

I conclude by wishing you to be inscribed and sealed for a good year,

M. Schneerson,

Director of the Executive Committee[11],

תקכד

ב"ה, כ"ב אלול, תש"ט
הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מהור"י שי'

שלום וברכה!

לקראת השנה הבע"ל אביע איחולי, שיתברך עם כל אשר לו בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בכל מכל כל.

מוסג"פ הקונטרס לר"ה אשר זה עתה הו"ל, וטוב עין הוא יבורך, לזכות בו את הרבים באופן היותר מוכשר.

ומענין ורמז דשתא דא:

(ר"ה פ"ד מ"א) יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה.

הנה מצות תק"ש בר"ה ענינה תשובה, וכמו שפירשה הרמב"ם בהל' תשובה פ"ג ה"ד ונתבאר בקונטרס המוסג"פ באר היטב.

- וי"ל דיוק ל' הרמב"ם שם "בראש השנה" שהוא למעוטי תק"ש דיובל דרמז אחר בהם -

והנה התשובה היא לפי ערך ההנהגה במשך ימי השנה ועל ההנהגה במשך ימי השנה. ולכן הנוהג במנהג ד"א, בל"ט מלאכות דימי החול, הנה גם ר"ה ותק"ש שלו "חלים" בימי החול. אבל ת"ח שאין להם בעולמם אלא עסק התומ"צ, חפצי שמים ולא חפציך דימות החול (שבת קי"ג ע"א), ולכן נקראים ת"ח שבת (זח"ג כט ע"ב. ומרומז בשבת קי"ט ע"א: ר' אמי ור' אסי מכתפי כו' אילו איקלע לן ר' יוחנן כו'), הרי אצלם הוא דין דיו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת. ולכן אין תוקעים במדינה, דאין להם עסק שם כלל, ובמכ"ש מכה"ג, דת"ח קודם לכה"ג (סוף הוריות) ועל כה"ג נאמר ומן המקדש לא יצא. ותורתו מצלא עליו.

- ולהעיר מרמב"ם הל' כלי המקדש פ"ה ה"ז. ב"ב (ח' ע"ב) השתא נמי דעתאי עילויהו ורבנן מאי כו' תוד"ה זה סוטה (כ"א ע"א) ועוד -

אבל לא תימא דאין כלל תק"ש בת"ח, כי במקדש - מקום שאין שם שייכות לעניני חול, שהרי לא יכנס אדם להר הבית כו' (סוף ברכות) - היו תוקעין, כי גם בזה צ"ל תשובה, וע"ד מרז"ל ברכות (כ"ח:) בר"נ בן הקנה וריב"ז, עובדא דרע"ק אליבי' דתי' הר"י מקורבייל בתוד"ה מבטלין כתובות (י"ז ע"א), עובדא דירוש' פסחים פ"ג ה"ז ועוד.

והשי"ת יחזירנו בקרוב ממש בתשובה שלמה ונזכה מיד (בל' הרמב"ם תשובה פ"ז ה"ה והעתיקו אדמו"ר הזקן באגרת התשובה פי"א) לגאולה שלמה ע"י משיח צדקנו.

מכתבי עם הקונטרס לח"י אלול ודאי קיבל במועדו.

החותם באיווי כתיבה וחתימה טובה

מ. שניאורסאהן
יו"ר ועד הפועל
תקכד
נדפסה בלקו"ש חכ"ד ע' 550, והושלמה ע"פ צילום האגרת.

האגרת נשלחה לכו"כ (ראה לעיל הערה לאגרת תפא).