Igrot Kodesh · Letter 506 — Halachic Rulings on Prayer, Handwashing on Fast Days

By the grace of Hashem,

23 Tammuz* 5709,

To the distinguished Chassid* who fears Hashem,

Rav N. Labkowski[1],

I greet and bless you,

I am replying to your letter, with some delay, and I ask you to please excuse me for it:

A) I met Rav Y. Lipsker[2] on the day I received your letter. He told me he had sent good news of himself and the members of his family to your city a few days ago. You will find his address at the end of this letter.

B) How should one wash one's hands in the morning on Tisha BeAv* and on Yom Kippur*?

The Admur HaZaken* establishes in his Shulchan Aruch*, chapter 613, paragraph 2, that on Yom Kippur* one washes up to the tips of the knuckles, but you are presumably wondering what must be done concretely, since the Admur HaZaken* also specifies in his Siddur* that one must wash one's hands up to the boundary between the hand and the arm, 'for that is as far as the impurity extends.' One should therefore do the same on Tisha BeAv* and on Yom Kippur*.

The Magen Avraham* deals with this question, as the references in the Shulchan Aruch* of the Admur HaZaken* indicate. For the rest of the year, this results in a distinction between what is required a priori and the minimum required when one cannot do otherwise.

But the writings cited by the Magen Avraham* and the Beer Hetev* say clearly: 'the entire hand.' This also appears to be what the Siddur* of the Admur HaZaken* says. Nevertheless, on Tisha BeAv* and on Yom Kippur*, one washes only up to the tips of the knuckles. This is what my father-in-law, the Rebbe* Shlita*, says.

I found the reason for this in a book whose title I no longer recall[3]. On Yom Kippur*, the forces of impurity have a weaker hold. When a person wakes up, the impurity therefore remains only up to the boundary of the knuckles.

One may consider, by the same reasoning, that the forces of evil do not seek to exert a strong hold on Tisha BeAv*, when the domain of holiness is weakened. This is what the second edition of the Shulchan Aruch* of the Admur HaZaken* states at its conclusion. Therefore, the impurity spreads only up to the tips of the knuckles. Such a conclusion is perfectly logical.

One may apply the same conclusion to the wearing of shoes, which is forbidden on Yom Kippur* as on Tisha BeAv*.

Regarding Yom Kippur*, you should consult the Likkutei Torah* Shir HaShirim*, in the discourse titled 'how beautiful,' end of the third paragraph, and the Pri Etz Chaim*, gate of Yom Kippur*, chapter 4, cited by the Nagid Umetzaveh*. Likewise, the Siddur Maharik* develops a very slightly different explanation regarding Tisha BeAv*.

Later note: Here is what I found in the notes of the Tzemach Tzedek* on Eichah*: 'It is forbidden to wear shoes on Tisha BeAv* and on Yom Kippur*, but for different reasons. In one case, the Attribute of Royalty rises much higher than the level called shoe, and in the other case, the opposite is true.'

C) I turn now to the permissible interruptions during Pesukei DeZimra*[4].

This is what the Admur HaZaken* says in his Siddur*: 'One interrupts to say the Modim*, to respond to the Kaddish*, to the Kedushah*. Nevertheless, the phrase added to it on Shabbat* does not truly become an integral part of it and is therefore not said when one cannot interrupt.'

Two conclusions may be drawn from this:

1. The Admur HaZaken* compares the conclusion of Modim* and the phrase added to the Kedushah*.

2. Neither of them should be said when one cannot interrupt, which is indeed the case during Pesukei DeZimra*.

I attach great importance to the precision conveyed by the conclusion of his words: 'During Pesukei DeZimra*, from Baruch She'amar* to Yishtabach*, as opposed to Shema Yisrael* and its blessings, it is permitted to respond Amen*.' One may deduce from this that this is the only difference between the interruptions permitted during Pesukei DeZimra* and those of the blessings of Shema Yisrael*.

The reason for this is doubtless the following. The word Amen* is itself a form of praise[5], as stated in the Shulchan Aruch* of the Admur HaZaken*, chapter 51, paragraph 5.

Certainly, the analysis of the Shulchan Aruch* of the Admur HaZaken* could lead to a different conclusion, as we will show further on, but his Siddur* was composed later, as is well known and as is particularly emphasized in the commentary on the Mishnah* of the Tzemach Tzedek*, page 46d.

Despite this, I am still in doubt, because it seems to me that the Admur HaZaken* avoids, as much as possible, citing new laws that were not clearly stated by the decisors who preceded him, even when he deduced them from their very words. Such was also the practice of the Rambam* and the Rif*, as is known. One should consult the introduction to the Shulchan Aruch* in this regard.

Consequently, one may consider that the principles concerning these interruptions, which the Admur HaZaken* states in the Siddur*, are those that are clearly stated and not those he deduces through his analysis.

I have noted that some permit interrupting[6] for the entirety of Modim*[7], based on what the Admur HaZaken* says in his Shulchan Aruch*, chapter 66, paragraph 5: 'When one interrupts to say Barechu*, one should not continue with Yitbarech VeYishtabach*, a formula which pertains only to custom and therefore does not justify an interruption during Pesukei DeZimra*.' Nothing of this kind is said for Modim*, and one may therefore conclude that it is permitted to interrupt for it during Pesukei DeZimra*.

I have noticed that this is also the opinion of Rav Chaim Naeh*, in the Ketzot HaShulchan*, chapter 18, which refers to the Eliyahu Rabbah*.

Likewise, some have the custom of saying all of Modim* and all of Kedushah*. This custom also existed in Poland. This is also the opinion of the Chayei Adam* and the Derech HaChaim*.

In practice, I asked my father-in-law, the Rebbe* Shlita*, who told me that during Pesukei DeZimra* one may say all of Kedushah*, all of Modim*, and respond Amen* to the Kaddish* up to Titkabel*.

* * *

D) Should one interrupt during Pesukei DeZimra* to say Brich Shmeh*[8] or VeZot HaTorah*[9]? I have not seen the Knesset Yisrael* and the responsa Peri HaSadeh*, which you cite.

It is quite obvious that we, Chabad* Chassidim*, cannot do what no text of the Admur HaZaken* permits.

One of the yeshiva* students told me he had heard in the name of the Rebbe*[10] that one may interrupt to say Brich Shmeh*. I asked my father-in-law, the Rebbe* Shlita*, yesterday, who replied that this is not accurate and that one should not do so.

Moreover, the custom of reciting Brich Shmeh* originates in the Zohar*, volume 2, page 206a, but the Shulchan Aruch* does not mention it. It is surprising that the Shulchan Aruch* of the Admur HaZaken* does not mention it either, even though he frequently cites the Magen Avraham*, which specifies that it must be said. Perhaps the Admur HaZaken* introduces the necessity of doing so in chapter 135, which has not reached us.

Various opinions are found regarding Brich Shmeh*. According to the Ramaz*, it should be said during the Mincha* prayer of Shabbat*. According to the Magen Avraham*, who cites the Ari Zal*, it is done at Shacharit*. This is also the opinion of the Pri Etz Chaim* and the Shaar HaKavanot*.

The Nagid Umetzaveh* concludes: 'It is not, however, forbidden to say it also during the week.' The same applies to the Mincha* prayer of Shabbat*, according to the Nitzutzei Orot*, at this same reference in the Zohar*.

The custom is to say it also before the Torah* reading on festival days and during the week, according to the Pri Megadim*, the Beer Hetev*, which cites the Ari Zal*, and the Shaarei Teshuvah*. Obviously, based on the opinions previously stated regarding the possibility of interrupting during Pesukei DeZimra*, a distinction must be made between Shabbat*, festivals, and weekdays.

Wishing you all good,

Rav Menachem Schneerson*,

Notes

[1] Rav Nachum Labkowski, of Brunoy.

[2] Rav Yaakov Lipsker, of New York.

[3] The Rebbe notes: 'Later note: I found it in the Mikdash Melech* on the Zohar*, volume 2, page 173a.'

[4] The part of the morning prayer that separates the two blessings Baruch She'amar* and Yishtabach*.

[5] In Hebrew Zimra*, as in Pesukei DeZimra*.

[6] During Pesukei DeZimra*.

[7] Including the final phrase.

[8] When the holy ark is opened for the Torah* reading.

[9] When the Sefer Torah* is shown to the congregation.

[10] Rashab*.

תקו

ב"ה, כ"ג תמוז, תש"ט
הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מוהר"נ שי'

לאבקאווסקי

שלום וברכה!

במענה על מכתבו (מפני סיבה נתעכב מכתבי, ואתו הסליחה),

א) בנוגע להרר"י שי' ליפסקער - ביום קבלת מכתבו פגשתיו, ואמר אשר זה כימים אחדים שכתב למחנו מכל הנעשה אתו ואת ב"ב שי' לטוב. אדריסתו בשולי המכתב.

ב) מהו שיעור נט"י שחרית בט"ב יוהכ"פ?

ואף שפסק אדה"ז בשו"ע שלו סתרי"ג ס"ב שנוטל ביוהכ"פ עד קשרי אצבעותיו, כנראה מסתפק כת"ר בהלכה למעשה, כיון שהחמיר רבנו בסידורו דנט"י שחרית צ"ל עד מקום חבור היד "לקנה הזרוע כי עד שם הטומאה מתפשטת", וא"כ לכאורה גם בט"ב ויוהכ"פ צ"ל עד קנה הזרוע.

והנה על הראי' מדין דט"ב ויוהכ"פ לשיעור נט"י שחרית - כבר רמז במג"א ס"ד סוסק"ז (עיין במ"מ לשו"ע אדה"ז מהד"ק ס"ד ס"ז). ולכן חלקו, בנט"י שחרית כל השנה, בין לכתחילה ושעת הדחק (שו"ע אדה"ז שם. שע"ת בשם שלמי צבור. קש"ע ב, ג. משנה ברורה ד, ט. ועייג"כ בפרמ"ג).

אבל בכתבים - שהובא במג"א ובבה"ט - כתבו סתם שצ"ל עד פרק הזרוע. וכ"מ קצת גם בסידור רבנו. אף שבת"ב ויוהכ"פ לד " ה נוטל רק עד קשרי אצבעותיו. כן הורה ג"כ כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א.

וראיתי הטעם (איני זוכר עתה באיזה ספר) [הגה"ה לאחר זמן: שוב מצאתיו במקדש מלך לזהר ח"ב קעג, א] כי ביוהכ"פ אין כ"כ שליטה לרוח הטומאה, ולכן כשניעור אינה שורה אלא עד קשרי אצבעותיו.

ועד"ז י"ל, אשר בת"ב מפני החלישות שבקדושה אינה מתאווה כ"כ לשרות, וע"ד מש"כ בשו"ע רבנו מהדו"ב בסופה, ומתפשטת רק עד קשרי אצבעותיו. וטעמא דמסתבר הוא.

ועד"ז צ"ל גם בנעילת הסנדל דאסור הן ביום הכפורים הן בת"ב.

בהנוגע ליוהכ"פ - ראה לקו"ת שה"ש ד"ה מה יפו סס"ג. ובפע"ח שיוהכ"פ פ"ד (הועתק בנגיד ומצוה) ובסי' מהרי"ק - באו"א קצת - לענין ת"ב.

הגה"ה לאחרי זמן: שוב מצאתי ברשימות הצ"צ על איכה וז"ל: ט"ב ויוהכ"פ שניהם אסורים בנעילת הסנדל, אלא שזה מצד מעלה יתרה בעליות המל' למע' מבחי' נעל וזה להיפך.

ג) בענין דיני הפסק בפסוד"ז.

זהו לשון אדה"ז בסידורו: כשמפסיק למודים כו' וכשמפסיק לקדיש כו' ובקדושה יאמר רק כו' אבל נוסח שמוסיפין בשבת אינו מנוסח הקדושה וא"א אותו במקום שאסור להפסיק, עכ"ל.

מזה דייקתי שתים: (א) דאדה"ז משוה הסיום דמודים וההוספה דקדושה. (ב) דבמקום דאסור להפסיק א"א אותם. וא"כ גם בפסוד"ז הדין כן.

וחזק אצלי הדיוק מסיום הלשון שם: בק"ש וברכותי' כו' אבל בפסוד"ז מב"ש ועד ישתבח מותר לענות אמן - משמע דרק בזה מחולק דין הפסק בפסוד"ז מברכות ק"ש.

(והטעם י"ל מפני שאמן הוא ג"כ כעין זמרה. עיין שו"ע רבנו סנ"א ס"ה).

ואף שמשו"ע רבנו אולי אפשר לדייק אחרת, וכדלקמן - הרי הסידור הוא בתראי, וכידוע והובא ג"כ במשניות להצ"צ דף מו ע"ד.

ובכ"ז הי' לבי מהסס קצת, כי כמדומני, ממעט אדה"ז ביותר להביא דינים מחודשים מה שלא נמצא בפוסקים שקדמוהו, אף שלמדם מדיוקי הלשונות (וע"ד מנהגי הרי"ף והרמב"ם, כידוע בכלליהם). ויל"ע בזה בהקדמת השו"ע.

דלכן אפ"ל שגם בסידורו לא העתיק אלא הדינים - בהפסק בפסוד"ז - המפורשים ולא מה שדייק שיש להפסיק.

וראיתי נוהגין להוסיף הפסק לאמירת כל נוסח מודים, ודיוקם ממש"כ רבנו בשו"ע סס"ו ס"ה: כשמפסיק למודים כו' שבזה די כו' וכשמפסיק לברכו כו' ולא נוסח יתברך וישתבח כו' שאינו אלא מנהג ואפילו בפסוד"ז אין מפסיקין לאמרו עכ"ל. ומדלא כתב כן בענין מודים מדייקין דלומדים מפסיקין בפסוד"ז.

- שוב מצאתי שכ"כ בקצות השלחן להר"ח נאה ח"א סי"ח ומציין לאלי' רבה.

עוד ראיתי נוהגין (אומרים שזה הי' מנהג ת"ת בפולין) לומר כל מודים וכל הקדושה. וכ"מ דעת החיי אדם כלל כ' ובדרה"ח ס"ל.

למעשה - שאלתי את פי כ"ק מו"ח אדמו"ר וא"ל אשר בפסוד"ז יאמרו כל נוסח הקדושה ומודים אבל לא אמן שמתתקבל ואילך.

* * *

ד) אם יש להפסיק בפסוד"ז לאמירת בריך שמי' או לוזאת התורה - הספרים כנסת ישראל ושו"ת פרי השדה שמזכיר לא ראיתי -.

פשיטא, כיון דאדה"ז לא הביאו בשום מקום דאין לנו חסידי חב"ד לעשות כן.

אחר מהתמימים א"ל ששמע כן בשם כ"ק אדנ"ע - דמפסיקין לבריך שמי' - שאלתי אמש את כ"ק מו"ח אד"ש וא"ל שאינו ושאין להפסיק.

דרך אגב: מקור אמירת בריך שמי' הוא בזח"ב רו, א. אבל בשו"ע לא הביאו. ופליאה שגם אדה"ז בשו"ע שלו סרפ"ב אינו מביאו, אף שבכ"מ מביא את המג"א והמג"א מביא אמירת ב"ש בסרפ"ב. ואולי כתבו אדה"ז בסקל"ה שלא הגיע אלינו.

והנה ידוע שכמה דעות באמירת ב"ש: עיקרה במנחת שבת (רמ"ז הובא בשע"ת סתפ"ח); בשבת שחרית (מג"א שם בשם האר"י. וכ"כ בפע"ח פי"ט משבת ובש' הכוונות.

ובנגיד ומצוה מסיים: ומ"מ אין אסור לאומרו גם בחול), וה"ה במנחת שבת (ניצוצי אורות בזוהר שם); נוהגין לאומרו גם בקה"ת יו"ט וחול (פרמ"ג סרפ"ב. באה"ט בשם האר"י שם. שע"ת הנ"ל). ועפ"ז יש לחלק, לדעת המפסיקין להנ"ל בפסוד " ז , בין בריך שמי' דשבת או יו"ט וחול, כמובן.

באיחולי כט"ס

הרב מנחם שניאורסאהן
תקו
נדפסה בקובץ ליובאוויטש גליון יד ע' 211 ובלקו"ש ח"ט ע' 385 ושם ע' 279. ס' המנהגים-חב"ד ע' 103.