Igrot Kodesh · Letter 5047 — Faith & Bitachon

B"H

17 Teves* 5717

Brooklyn

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of the conclusion of Shabbos* and I will address, first of all, its conclusion, in which you say that you are seized by sadness (see note 1), Heaven forbid. It is surely unnecessary to remind you of all that is explained in the holy Tanya* to condemn this feeling. You give several reasons to justify it, but the truth is that it is inspired in you by your yetzer hara* (evil inclination). One must therefore fight against it, by all appropriate means.

You point out that in your letters, you convey several pieces of information that are not good, and you ask me whether you should communicate them or not. It is quite obvious that by not saying what is happening, one can further aggravate the situation. According to the saying of the Sage, "knowledge of the illness is half the cure." I am therefore surprised that you have a doubt on this matter.

Despite all the shortcomings and insufficiencies that result from inaction, you know the statement of my father-in-law, the Rebbe* (see note 2), according to which "the lowest level among us is preferable to the highest level among them." Every Chassid* should therefore be encouraged by this. Even if yesterday and today, what needed to be done was not at all accomplished, he can nevertheless rely on this assertion, according to which the greatest possibilities have been granted to each person.

The assurance has been given to us that no one will be cast aside. In a single instant, therefore, all can transform themselves, from one extreme to the other, and thereby radically change the situation, for the good.

But of course, this thought alone is not sufficient to fulfill one's obligation, and the deed is essential. In our generation, it is even, by itself, considered as equivalent to everything else, as stated in Iggeres HaKodesh*, chapter 9. However, this simple reflection alone is sufficient to dispel all sadness.

You have surely received my letter, which responded to your previous correspondence. Please respond to it, as well as to the present one, with all the desired details.

With my blessing of success in your holy mission, in good health and with joy,

Notes

(1) Because of the inactivity of the Chassidim*, observed by the Rebbe himself. See, in particular, the preceding letter.

(2) See, on this subject, letter no. 2641.

ה'מז

ב"ה, י"ז טבת, תשי"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו ממוצש"ק, אתחיל מסיומו במכתבו שנפל בעצבות ר"ל. ובודאי למותר לעוררו על כל המדובר בספר תניא קדישא בשלילת הענין, ואף שכותב כמה סיבות להנ"ל הענין האמיתי בזה הוא שזהו מתחבולות היצר, ולכך צריך להלחם נגד זה בכל אופנים המתאימים...

במ"ש שבמכתביו מודיע על כמה דברים לא טובים ודואג אם לכתבם או לא. - מובן שהעדר ההודעה מהמצב עלולה להרע עוד יותר המצב, וכמבוא פתגם החכם, שידיעת המחלה חצי רפואה, ותמיהתי גם על הספק בזה.

והנה לאחרי כל החסרונות והגרעון שע"י העדר הפעולות וכיו"ב, ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שהזיבורית שלנו טובה מהעידית שלהם. שזה צריך לעודד את כאו"א מאנ"ש שאף שהאתמול והיום אין המצב כדבעי כלל, הנה נשען על פתגם האמור, שתוכנו שיכולת הכי גדולה ניתנה לכל אחד והובטחנו שבל ידח ממנו נדח, הרי בשעתא חדא וברגעא חדא יש ביכולת כל אחד להתהפך מן הקצה אל הקצה ועי"ז גם לשנות את המצב לטובה מן הקצה אל הקצה.

פשוט שאין יוצאים ידי חובה במחשבה זו גרידא והמעשה הוא העיקר, ובתקופתנו שקול כנגד כולם (עיין אגרת הקדש סי' ט) אבל אפילו ההתבוננות בעצמה שוללת גם נתינת מקום לעצבות.

בודאי קבל מכתבי מענה על מכתבו הקודם ויענה עליו וגם על מכתב זה בפרטיות הדרושה.

בברכת הצלחה בעבודתו בקדש מתוך בריאות ושמחה.

ה'מז
ידוע פתגם: ראה גם לעיל ח"ט אגרת ב'תרמא,

ובהנסמן בהערות שם.