Igrot Kodesh · Letter 5009 — Faith & Bitachon

B"H

6 Teves* 5717

Brooklyn

To the distinguished chassid* who fears Hashem and devotes himself to communal needs,

Rav Tzvi (see note 1),

Greetings and blessings,

After a very long interruption, I received the press clippings from the periodicals Am VaSefer* and HaTzofeh*, from 30 Kislev*. I am surprised not to have had news from you concerning the ships (see note 2) during this entire period.

Now, I received a response from someone justifying his silence on this subject and this analysis. Indeed, he claims, the period does not permit discussion of all this, due to the events of recent weeks (see note 3). I replied to him that he was like a sick person who would say to the doctor that, due to his weakness and deficient state of health, he is not in a position to undergo medical treatment and will therefore maintain the conduct he has had until now — even if, by doing so, he aggravates his illness. Then, when he recovers, he will take interest in this treatment. You must understand this analogy.

Naturally, my objection is not directed against you. However, I am surprised that those whose essential mission is to render decisions in such cases use their position and their eagerness only in domains that concern other people. One can deduce the consequence for the problems that concern them personally — and one can even observe them in the field.

I have already explained elsewhere that in reality, every Jew is ready to fulfill the Torah* and the mitzvos*, with eagerness and in an effective manner. Nevertheless, the yetzer hara* is an expert. It knows how to channel eagerness and the will to act into domains that do not concern the person at all. In this way, it scores two points:

A) This man does not at all feel the lack, for he is indeed putting all his eagerness into practice.

B) The essential point is entirely missing. Indeed, such accomplishment does not belong to the mission of the others, while those for whom it is indeed the deep and essential mission devote themselves to something else entirely.

The Rambam* says that a moral illness can be compared to a physical illness. One can therefore find an illustration of what has just been said in the case where the brain and the heart would devote themselves to digesting food, retaining the positive elements and rejecting the waste. Nevertheless, as regards the body, the consequence can be observed immediately, and the entire organism is immediately endangered. Moreover, the digestion itself fails.

This is not the case, however, for the soul, for Hashem wished to make room for free will. A delay is therefore granted, and it can even be extended. From time to time, the date is pushed back. We live in the generation of the heel of Moshiach* (see note 4), when everything becomes clear, clarified, and precise. All of this allows one to establish clearly what the situation is. No further explanations or deep reflection are needed.

He Who said to His world "Enough" (see note 5) will also put an end to this permutation of functions, according to which, in the Beis HaMikdash*, the singer wishes to be a doorkeeper and vice versa, as reported in tractate Arachin* 11b. Due to the many contractions, the result here below is the situation that is currently ours. May Hashem therefore send us the righteous redeemer, whose generation will be entirely guilty, heaven forbid, or entirely meritorious, without travail (see note 6).

No doubt you and yours are well. I hope you have already begun to take part in chassidic* gatherings, in particular for the luminous day of Yud-Tes Kislev* (see note 7), which has just passed.

With my blessing to give good news of all this,

I have duly received the Chiddushei HaRashash* on the Rambam* and I thank you very much. But if it had been published in block letters (see note 8), it would surely have had a greater number of users in our orphaned generation.

You will find enclosed the addendum to the Haggadah* of Pesach*.

ה'ט

ב"ה, ו' טבת, תשי"ז
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מו"ה צבי שי'

שלום וברכה!

לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבלו קטעי המכ"ע מהירחון עם-וספר, והצופה מל' כסלו. ולפלא שבמשך כל הזמן אין ממנו כל ידיעות בענין האניות.

והנה קבלתי מא' מענה: סיבה לשתיקה בכגון דא ומחקו"ד זו - שאין הזמן מתאים לדון על כגון הנ"ל מפני המאורעות בשבועות האחרונים וכו'! - ואמרתי לו שהוא בדוגמת חולה האומר להרופא אשר כיון שחלוש הוא ומצב בריאותו רעוע, אין זמנו פנוי לקבל סממני הרפואה, וימשיך בהנהגתו דעד עתה, אף שהיא מסכנת המחלה, ולכשיבריא - יתענין בסממנים המוצעים, - והנמשל מובן.

ומובן שעיקר הטענה היא לא אליו, אלא לפלא שאלו שהוראה בענינים כהנ"ל הוא תפקידם העיקרי, ולמרות זאת מנצלים מצבם ומרצם בענינים השייכים לאחרים, ומובנות התוצאות וגם נראות בהשטח שהם אחראים עליו.

וכבר מלתי אמורה במ"א, שבעצם כל איש ישראלי ער הוא לקיום התורה ומצותי' במרץ וגם בהנוגע למעשה בפועל, אלא שהיצה"ר שאומן הוא - המציא המצאה שמכוון את המרץ והפעילות לענינים שאינם שייכים כלל לפלוני, ובזה מרויח בשתים, א) פלוני אינו מרגיש שיש כאן חסרון - כיון שמנצל כל המרץ שלו. ב) הענין העקרי חסר לגמרי, כי אחרים - הרי אין זה מתפקידם, ואלה שתפקידם נפשי ועיקרי הוא, טרודים בעבודה אחרת.

וע"ד פתגם הרמב"ם שחולי הנפש הוא ע"ד חולי הגוף, דוגמא להנ"ל הוא - כשהמוח והלב יתחילו להתעסק בעיכול המאכל, בירור האוכל מן הפסולת או הפרדת הפסולת מן האוכל. אלא שבגוף ניכרות התוצאות מזה תומ"י, שהיא סכנה מידית הכי גדולה לקיום כל הגוף, נוסף על שהעיכול אינו נעשה ואינו מצליח, משא"כ בהנוגע לנפש, מפני הרצון להניח מקום לבחירה חפשית, נותנים ארכא ומאריכים גם את הארכא ודוחים המועד מזמן לזמן. ובהמצאנו בדרא דעקבתא דמשיחא אשר מתבררים ומתלבנים ומצורפים רבים, הנה כל הנ"ל נראה בעליל, ואין נדרש לביאורים והתבוננות עמוקה.

ומי שאמר לעולמו די יאמר די לחילוף הסדרים (אשר "בבית המקדש" משורר רוצה להיות משוער ולהיפך (ערכין יא, ב), ומזה בא בהשתלשלות למטה מטה - אותו המצב בו אנו נמצאים כעת), ויביא לנו גואל צדק אשר תקופתו היא כולו חייב ר"ל כולו זכאי - בלי בלבולים.

בטח הוא וכל ב"ב שיחיו בסדר ובשלום. ותקותי אשר כבר התחיל להשתתף בהתועדות אנ"ש, וביום הבהיר הוא י"ט כסלו העבר בכלל זה.

בברכה לבשו"ט בהנ"ל

נתקבל הס' חידושי הרש"ש על הרמב"ם. ות"ח ת"ח. ולכאורה באם הי' נדפס באותיות מרובעות - הי' מתרבה מספר המשתמשים בו בדורנו דור יתום ז. מוסג"פ הוספה להגש"פ.

ה'ט
מו"ה צבי: הרכבי, ירושלים. אגרות נוספות אליו - לעיל ח"ז ב'עח. ב'קלו.

בענין האניות : ראה לעיל אגרת ד'תשצו, ובהנסמן בהערות שם.

המאורעות : ראה לעיל אגרת ד'תתצ, ובהנסמן בהערות שם.

באותיות מרובעות : ראה קונ' משיחות ש"פ קדושים וב' אייר תשמ"ט ס"י.