Igrot Kodesh · Letter 4857 — Tzedakah
Volume 14 · Letter 112 · To: point de ne plus faire de différence entres ses propres posse
B"H
21 MarCheshvan* 5717
Brooklyn
Greetings and blessings,
I am responding to your letter of this Thursday. I am surprised that there has been such an interval between your letters, and that you present briefly what should have been detailed — namely, matters concerning Torah*, mitzvos*, and especially what concerns the group of chassidim*.
You indicate to me the reasons and explanations that led you to choose shechitah* and not to devote yourself to "my vineyard" (see note 1), as you should have. I have already responded to this in various places, addressing several chassidim*. It is not certain that the arguments advanced in this matter are true, in whole or in part. And even if they are entirely so, what bearing does this have on the fulfillment of the true and deep mission of every Jew, expressed by the Mishnah*: "I was created to serve my Creator"?
The Tzemach Tzedek* explained that "we are workers of the day," charged with bringing clarity. Yet even concerning a case of force majeure*, the Halachah* states: "One cannot consider this action as if it had been performed."
It is known what a true servant is. For him, it matters not who carried out the Will of the Master, so long as it is accomplished. Nevertheless, one may ask who among us has reached such a level. The means of verifying this is as follows: Does one adopt the same attitude of renunciation regarding material and physical needs (see note 2), or does one do so only with regard to spirituality and the soul?
With blessing to give good news of all this,
ד'תתנז
ב"ה, כ"א מ"ח, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מיום החמישי, ולפלא ההפסק כ"כ בין מכתב אחד לחבירו והקיצור בענינים שאמרו בהם להאריך, ז. א. עניני תומ"צ וענינים הנוגעים למחנה החסידים ביחוד.
במ"ש טעמים וביאורים לעסקו באומנות השו"ב ולהמנעו מלעשות בכרמי שלי כפי הדרוש, כבר מלתי אמורה בכ"מ ולכמה מאנ"ש אשר תירוצים הנאמרים בכגון דא הרי נוסף על הספק באמת עד כמה נכונים הם אם בכולם או רק מיעוטם, הרי אפילו את"ל שצודקים הם התירוצים במאה אחוז, מה מועיל זה בתפקיד הפנימי והאמיתי של כאו"א מישראל שהוא דבר משנה אני נבראתי לשמש את קוני, וכהודעת אדמו"ר הצ"צ אנן פעלא דיממא אנן להאיר שאפילו אונס אמיתי ע"פ תורה ידוע הפס"ד אשר כמאן דעביד לא אמרינן, ואף שעל פי המבואר במדריגת עבד כדבעי אצ"ל איכפת לי' ע"י מי נעשים עניני האדון ובלבד שיעשו כדבעי, צע"ג אם מי מאתנו הגיע למדריגה של עבודה כזו והבחינה בזה הוא, אם גם לענינים הגשמים ועניני הגוף ותרן הוא ע"ד האמור, או שהוא רק בנוגע לענינים הרוחנים ועניני הנשמה...
בברכה לבשו"ט בכל האמור.