Igrot Kodesh · Letter 4729 — Faith & Bitachon

B"H

27 Elul* 5716

Brooklyn, New York

To the attention of the distinguished Chassid* who fears Hashem and devotes himself to communal needs, Rav* Yitzchak (see note 1),

Greetings and blessings*,

I received, in its time, your letter, to which was attached the reprint of your article entitled: "Until When?" (see note 2). I particularly appreciated its content. I hope that this is the beginning of a series of articles and, more importantly, of actions that will enable the desired goal to be achieved.

I delayed my response because I wanted to see what reaction your article would arouse in the circles to which it is addressed. Now, Mr. Blesinski (see note 3) came here and conveyed to me the terms of the discussion you had, and I observe that, unfortunately, one of my concerns in this matter was justified. Indeed, the statement of our Sages* that "Hashem demands the heart" is being taken out of its context (see note 4).

In other words, people acknowledge that the argument is broadly justified, but refuse to draw the necessary conclusions and put them into practice. They escape from it in every possible way, with senseless justifications, going so far as to call into question the logical analysis.

What I mean is very simple. The primary idea consists in acknowledging the undeniable and complete truth, and not in introducing compromises at the outset. Of course, this does not mean that one should expect all those whose conduct is not impeccable to transform themselves in a single instant from one extreme to the other. On the other hand, one can ask them to acknowledge that this is so, that such is indeed the truth. For truth and compromise are antithetical.

It is possible that a person, even after having acknowledged the truth, may stumble in his concrete conduct, for various reasons or due to lack of determination. It is, however, necessary that he be conscious of his failure, that he know he acted against his conscience. Then, one can hope that he will rectify what he did, that he will draw closer and closer to the desired perfection.

This will not be the case if he considers compromise to be the highest perfection, if it can be substituted for truth. He will then remove from himself the possibility of repairing the fault and filling the lack.

What has just been said will enable you to establish my position in the discussion you had with Mr. Blesinski, regarding what should be expected of those who come asking for guidance. Such is the answer that should be given to the question: "Until When?"

My opinion is very clear. Based on experience, I say that one must answer them with determination: The Torah* is a Torah* of life. It rules out compromise. Now, one of two things. Either one admits that it emanates from Hashem, and then a person with a limited intellect, who understands only up to a certain point, cannot modify it. Conversely, if human logic decides in the final instance, the Torah* loses all its value. It is no longer the Word of the living Elokim* and the person then loses all support. According to the popular saying, "a person cannot make himself taller by pulling his own hair upward."

If the questioner acknowledges the truth and desires to attain it, a program will be set for him according to his personality and his surroundings. One will prioritize the precept "Turn away from evil" and the other will choose "Do good." These are modalities for attaining the established objective in the most effective manner.

This is not the case if one introduces compromise at the outset. Then, not only will the intended goal not be achieved, but moreover, one will go in the opposite direction.

Based on what the Tanya* says, I add that one must not be discouraged in the hard combat that must be waged against one's evil inclination*. Sometimes it seems that one succeeds in conquering it each day. For such is indeed the way of our world. Other times, one falls and the other rises. Still other times... (see note 5). But in any case, it is very clear that through every positive action, through every accomplishment, one adds light to the world and diminishes its darkness. One does this not only in one's own world, in the small world that constitutes the person, but in the entire world. And you should consult, on this subject, chapter 11 of Iggeres HaTeshuvah*.

In certain circles here, whose equivalent surely exists in the Holy Land, it is claimed that by putting forward all the six hundred and thirteen mitzvos*, one frightens those who wish to purify themselves and repels several Jewish souls.

Yet experience has proven that the opposite is true. In the end, everyone senses that what they were given was only a compromise, and subsequently they no longer trust the person who guided them, even after being told that it was necessary to present only a half or a third of the Torah*.

You know the saying of our master (see note 6), that an effort is never in vain. I am certain that your actions and your words have borne their fruits, and fruits of fruits. However, in our time, one cannot be content with little. One must make the necessary effort to use every moment in this decisive period to save Jewish souls. For who knows whether, afterward, one will still be able to do so?

I therefore have good hope that you will continue your efforts in this direction, that you will totally reject the threats made against you for multiplying your demands (see note 7), as well as the doubts about the value of your action, for its value is incontestable and will be even more so if you show firmness and speak openly.

Divine Providence has offered you the possibility of stirring hearts in certain circles. For until now, "truth has been forgotten due to the futilities of the period, people have slept, they have sunk into torpor, and this sleep was pleasant," in the expression of the Rambam*.

I allow myself to add that one of the means of action in this matter consists in giving a good and positive example through one's thoughts, words, and actions — that of someone who leads the action, who guides, and who encourages. The merit of all assists you in strengthening yourself and in being victorious in this combat, which will be easier than you imagine.

I fear that, for various reasons, you will have less success with those of mature age. On the other hand, I believe you will have great success with the young. And they will be able to convince the elders. Our Sages* say that one of the signs of the era of ikvesa d'Meshicha* (see note 8) is that "the young will make the faces of the elders turn white, and the latter will rise before the young." This can also be fulfilled in a positive manner (see note 9).

I await good news of all this and wish you, as well as all of yours, to be inscribed and sealed for a good and sweet year.

With my respects,

Regarding concrete action:

All Jews are "believers, children of believers." They have faith in the words of our Sages*, that tefillin* have the purpose of submitting one's heart and brain to Hashem. Now, the entire Torah* was compared to tefillin*. At the other extreme, foods that are not kosher* block the heart and brain. This (see note 10) is therefore the most immediate beginning, applying equally to all.

Moreover, it is essential to begin one's day, daily, by praying and giving a few coins to tzedakah*, obviously during the week. It is clear that the prayer should follow the standard text received from the Men of the Great Assembly*. Beyond the profound importance of all this, there is also an essential aspect here — the awareness that all those who come to teshuvah* are united by their prayer and their daily conduct.

If someone wishes to add to this on his own initiative, he will introduce it after this prayer. In my opinion, and as I was saying, this prayer must follow the text found in the Siddur*. It will therefore consist of the morning blessings*, the Shema Yisroel*, the Amidah*, which also includes those of Musaf* and of the conclusion of Shabbos* and the festivals.

One must emphasize, each time, that the present neglect of a mitzvah*, even at the very moment of the beginning, is indeed a sin, and that teshuvah* is necessary for this as well.

Notes:

(1) Rav Yitzchak Damyel of Ramat Gan.

(2) Printed in the Shavuos* edition of the "Young Worker." See Kfar Chabad* no. 273, pages 26 to 29.

(3) Rav Meir Blesinski. See, on his subject, letter no. 4353. See also the following letter.

(4) Fervor more than formalism.

(5) The opposite is true.

(6) The Frierdiker Rebbe*.

(7) To multiply the practice of mitzvos*.

(8) Just before his coming.

(9) The elders will return to Jewish practice thanks to the young.

(10) The wearing of tefillin* and the observance of kashrus*.

ד'תשכט

ב"ה, כ"ז אלול, ה'תשט"ז
ברוקלין, נ.י.
הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ וכו'

מו"ה יצחק שי'

שלום וברכה!

בעתו קבלתי מכתבו בצירוף תדפיס מאמרו "עד מתי"? ונהניתי רב מתוכן מאמרו, ותקותי שזהו התחלה של שורת מאמרים, ומה שחשוב עוד יותר, של פעולות, שמגמתם השגת המטרה המקווה.

דחיתי מעני על הנ"ל באשר רציתי לראות איזה הד ותגובה יביא מאמרו בחוגים שאליהם נתכוין. ועכשו, אחרי שמר בליזינסקי שי' בא לכאן ומסר לי תוכן השיחה שהיתה ביניהם, רואה אני לדאבוני שנתאמתה אחת החששות שלי בזה, היינו שמשתמשים במאמר רז"ל רחמנא לבא בעי שלא במקומו, במלים אחרות, אף שמכירים שהתביעה צודקת בכללותה, מסרבים להסיק ולקיים המסקנות בפועל, ולכן משתמטים מהם בכל האופנים, בהצטדקות של הבל, עד כדי בלבול השכל.

וכוונתי פשוטה: יסוד היסודות הוא שצריך להכיר את האמת לאמתתו השלמה, ולא להתחיל בפשרות. אין זאת אומרת, כמובן, שיש לצפות אשר כל אחד ואחד שאין הנהגתו כדבעי על מאה אחוז יתהפך בהנהגתו תיכף מהקצה אל הקצה. אבל יש לדרוש שיכירו זאת ובאמת כמו שהוא, כי אמת ופשרה שני הפכים הם. ואף שיתכן אשר אדם, למרות הכירו את האמת, נכשל בפועל מכמה סיבות, או מחוסר תוקף הרצון, אבל צריך שיכירו בשעת כשלונו שהוא עובר עברה נגד מצפונו, שאז התקוה שישתדל לתקן את עצמו ולהתקרב יותר ויותר אל השלמות הרצוי'. מה שאין כן אם ישיא אדם את עצמו שהפשרה היא היא תכלית השלמות וישים את הפשרה במקום האמת, הרי שולל הוא מעצמו את האפשרות לתקן את המעוות ואת החסר.

מהנ"ל מובנה השקפתי בענין השקו"ט שהי' לכ' עם מר בליזינסקי שי' בנוגע לשאלה מה יש לדרוש מאלה הבאים לבקש הוראה ומענה על שאלתו "עד מתי"?

דעתי ברורה, על יסוד הנסיון, שצריך לענות להם בתוקף: התורה היא תורת חיים, שאין ניתנת לפשרות, וממה נפשך, אם מכיר אתה שהתורה מן השמים, הרי אין האדם, בשכלו המוגבל ודעתו הקצרה, יכול או רשאי לשנות בה דבר. ולאידך גיסא, אם השכל האנושי הוא הפוסק האחרון, הרי אז משוללת התורה מכל ערכה ותקפה כתורת אלקים חיים, ונשאר האדם בלי משען, וכפתגם העממי, אין אדם יכול להגבי' את עצמו על ידי שימשוך בשער ראשו.

ואם השואל מכיר את האמת ורוצה להגיע אלי', אז נותנים לו סדר המתאים לתכונת נפשו ולסביבתו, להורות לו הדרך הכי טובה ומתאימה לו איך להגיע אל המטרה, ויש אחד שנוטה לדרך סור מרע, ואחד בוחר בעשה טוב וכו', ואין אלה אלא הוראות על דבר האופן הכי יעיל להגיע אל המטרה הרצוי'. מה שאין כן אם ההתחלה עצמה פשרה, שאז לא רק שלא תביא למטרה הרצוי' אלא עוד תביא לתוצאות היפך המכוון.

ולהוסיף ג"כ על פי המבואר בתניא, אשר אל יפול לב האדם עליו במלחמה הכבדה אשר יש לו עם יצרו ולפעמים נדמה לו שמתגבר עליו בכל יום, כי כך הוא הנוהג בעולמנו זה, שלפעמים זה נופל וזה קם ולפעמים כו'. אבל ברור הדבר שבכל פעולה טובה ומעשה טוב מוסיף עוד אור בעולם, ממעט את החושך אשר בעולם, ולא רק בעולמו הוא, עולם קטן זה האדם, אלא גם בכללות העולם (וראה ג"כ אגרת התשובה פי"א).

ישנם חוגים כאן, ובטח כדוגמתם גם באה"ק ת"ו, האומרים שבאם יבואו בתכנית של כל התרי"ג מצוות, יפחידו עי"ז את הבאים ליטהר וגם ידחו כו"כ נפשות מישראל כו'.

אבל הנסיון הראה ההיפך מזה, כי סוף סוף מרגישים שנתנו להם פשרה ואין להם כל אימון לאחר זה בדברי המדריך אפילו לאחר ההסבר על ההכרח שהביאו להגיש את התורה למחצה ולשליש כו'.

ידוע פתגם נשיאנו, חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם, ובטוחני אשר פנייתו ודבריו כבר הביאו פירות ופירי פירות. אלא בתקופתנו זו אין להסתפק במיעוט, ודרושה התאמצות המתאימה לנצל כל רגע בתקופת הרת עולם זו להציל נפשות בני ישראל, באשר מי יודע אם ברגע שלאחריו עוד אפשר יהי' להשפיע עליהם. ולכן תקותי שימשיך בפעולותיו בכיוון האמור וישלול בהחלט ההפחדות שלא להרבות בדרישה וכן הספיקות אם יש תועלת בתעמולה שלו, כי יש ויש, ובפרט אם יוסיף בה בתוקף ובדברים גלויים, כיון שזכה עפ"י ההשגחה העליונה לעורר את הלבבות בחוגים מסויימים, אשר עד עתה היו, בלשון הרמב"ם, שוכחים את האמת בהבלי הזמן כו' ישנים ונרדמים ושנתם ערבה להם.

ארשה לי להוסיף, אשר אחת מדרכי התעמולה בזה ובכגון זה הוא להראות דוגמא חי' רצוי' במחדו"מ של מנהל התעמולה המטיף ומעורר, וזכות הרבים מסייעתו להתגבר ולנצח מלחמתו הוא ובקל יותר משהוא משער.

חוששני אשר מכמה טעמים לא תהי' הצלחה כ"כ עם אלו שבגיל העמידה ויותר, אבל מקוה אני להצלחתו גדולה בין חוגי הנוער והצעירים, ואפשר שהם ישפיעו גם על הזקנים והוותיקים, ועל פי סימני חז"ל בעקבתא דמשיחא אשר נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים כו', אלא שבצד הטוב שבזה.

המצפה לבשורות טובות בכל האמור, ומאחל לו ולכל אשר לו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, בכבוד.

ובהנוגע להוראות למעשה:

כיון שכל בני ישראל מאמינים בני מאמינים בדברי רז"ל, ורז"ל אמרו אשר ענין דמצות תפלין הוא שעבוד הלב והמח, והוקשה כל התורה כולה לתפלין, ובצד ההיפך, מאכלים בלתי כשרים מטמטמים הלב והמוח, יש להכניס שני ענינים אלו בתור התחלה מידית השוה לכל אחד ואחת, נוסף על ענין עקרי להתחיל עניני היום בכל יום ויום בתפלה ובנתינת איזה פרוטות לצדקה (כמובן הצדקה בימות החול). ומוכרח אשר התפלה תהי' דוקא בנוסח המקובל ומנוסח על ידי אנשי כנסת הגדולה, שנוסף על הענינים הפנימיים שבזה, יש לזה נקודה עקרית שידעו כל השבים שמאוחדים הם כולם באופן תפלתם והנהגתם בכל יום.

ואם אחד רוצה דוקא להוסיף מדילי', יעשה זה לאחרי התפלה האמורה, ובתור תפלה, על פי שיטתי האמורה, מוכרחים לדעת הנוסח אשר בסידור, ולהתפלל ברכות השחר, קריאת שמע ושמו"ע ותפלת שבע ומוסף בכלל (ושמו"ע במוצאי שבת ויום-טוב).

וצריך להדגיש בכל פעם ופעם שהעדר קיום איזה מצוה שתהי' לעת עתה, ואפילו ברגע ההתחלה, ג"כ עבירה היא, וגם ע"ז צריכים עבודת התשובה.

ד'תשכט
נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 265 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מו"ה יצחק: דמיאל, רמת גן.

מאמרו "עד מתי ?": שנדפס בגליון לחג השבועות ב"פועל הצעיר". המאמר, האגרת שלפנינו והרקע, חזרו ונדפסו בשבועון "כפר חב"ד" גליון 273 ע' 26 - 29.