Igrot Kodesh · Letter 4706 — Chinuch

B"H

10 Elul* 5716

Brooklyn

To the young man, the distinguished Chassid* who fears Hashem, Naftali HaCohen (see note 1),

Greetings and blessings*,

I am responding to your letter of 5 Elul* and the one that preceded it, in which you inform me of what is being demanded of you (see note 2). You currently study the Tanya* in a nearby location, and you are expected to go to a much more distant place. It seems that the reasons are as follows:

A) The class taking place nearby will be weakened and, all the more so, will no longer develop.

B) During the third meal of Shabbos*, you will no longer participate, as you currently do, in the gathering at which a Chassidic* discourse is recited. Instead, you will attend a class in Mussar*.

You pointed out that many of your friends do not attend this Mussar* class, and you were told that these friends also do not attend the Chassidic* gathering during which words of Torah* are spoken, whereas you yourself are present.

You ask me how you should respond to these demands.

I am surprised by such a question. I know, indeed, that you have been studying the Gemara* and its commentaries in depth for some time already. Even a superficial study of these enables one to determine how to regard such demands. This deduction will be made in order of increasing complexity:

A) Even if one considers all these modifications as a mere change of custom, retaining identical content for everything concerning Torah* and mitzvos*, you know the Halachah* concerning the shoelaces (see note 3). Indeed, when the objective, the deeper intent, is the pursuit of transgression — the suppression of a certain aspect of Torah* and mitzvos* — one applies to this decree all the characteristics of the practice they seek to eliminate.

The same applies here. From what you write, it is clear that the purpose of these two modifications is to weaken your study of a part of the Torah*, to distance you from it. Now, the Torah* is whole and all its parts were given at Mount Sinai. One must therefore regard this demand as a request that you reduce your study of Torah* or a part of it, and influence others to do the same.

B) Another point is added to this. If this change results in a situation worse than the previous one, it is clearly all the more serious. Indeed, the Torah* is acquired, in particular, by attaching oneself to study companions and by discussing with students. One must therefore apply, in this matter, the teaching of our Sages* that "a person should study the text that attracts him."

The same applies to your companions in this study and those with whom you discuss it. Success and the manifestation of blessing are not identical for all. Until now, you have studied Torah* with a particular friend and have achieved success. It is not certain that if you do so with another friend, you will receive the same blessing.

The way to regard such a demand can also be determined by an a fortiori reasoning, established from the statement in the Shulchan Aruch*, Yoreh De'ah*, chapter 240, paragraph 25, according to which the revelation of blessing, even in a case of doubt, sets aside the commandment and the risk... (see note 4). You should consult this text.

The same applies, at the other extreme, to adopting, at a certain time, a study that diverges from your current practice. Not all times are identical from the perspective of the study that can be conducted then. You have achieved success in a certain study at a certain time. Here again, it is almost certain that a change could only have a negative outcome. This is self-evident.

C) As for the second demand — replacing, during the third meal of Shabbos*, the study of the inner dimension of Torah* with a Mussar* class — you know the teaching of the Arizal*, which has been accepted by all segments of the Jewish people, Chassidim* or not. In the words of his disciple, Rabbi Chaim Vital (see note 5):

"Hashem Elokim* has illuminated us and sent us a holy man, come from heaven, the great and divine Rav*, the Chassid*, my master, Rav* Yitzchak Luria Ashkenazi, whose merit protects us. He is filled with Torah* like a pomegranate with seeds. He knows the Written Law, the Mishnah*, the Talmud*, the commentary, the Midrashim*, and the narratives of our Sages*."

In another text, the Taamei HaMitzvos*, Parshas* Va'eschanan, Rabbi Chaim Vital further says: "My master, whose merit protects us, had such profound intelligence that he could approach the Halachah* in six different ways."

Now, the Arizal* himself says that Shabbos* is particularly propitious for the study of the inner dimension of Torah*. All the more so is it inappropriate to annul the positive practice already adopted of devoting oneself to this study during the holy Shabbos*.

Note: I am surprised and astonished by what you say of the custom of fixing a Mussar* class precisely during the third meal of Shabbos*.

Indeed, regarding the day of Shabbos* in general, the verse clearly says: "You shall call the Shabbos* a delight." The Halachah* retains this principle and forbids any sorrow on it, including that which would certainly result in fulfilling a mitzvah*, as the commentators on the Shulchan Aruch*, Orach Chaim*, chapter 287, recall.

Furthermore, the holy Zohar* explains in detail (see note 6), precisely regarding the afternoon of Shabbos*, that this time is particularly propitious Above. It is then that one says during the Minchah* prayer, in all Jewish communities: "As for me, may my prayer be to You, Hashem, at a favorable time."

How can one present oneself before our Father and our King precisely at this moment with a Mussar* class which, in general, is based on the theme "Turn away from evil" and describes precisely the defects of men? The Arizal* emphasizes that one must not awaken the Attribute of Severity Above during the third meal of Shabbos*. Such a practice even surpasses the recitation of Tachanun* during Shabbos* and festivals.

You should consult the Rambam*, Laws of Shabbos, chapter 24, paragraph 7; the Shulchan Aruch*, Orach Chaim*, beginning of chapter 339; the Sefer HaMitzvos* of the Tzemach Tzedek*, on the mitzvah* of not kindling fire (see note 7).

And you know the halachic* principle that the view of the Kabbalah* is followed when the Talmud* and the Decisors do not contest it.

All of this is absolutely evident, and I therefore have good hope that there is only a misunderstanding in this discussion between you and those who expressed these demands.

I send you my blessing to give good news of all this, and "there is no good but Torah*," considered in its entirety — that is, when it is "good for heaven and good for the creatures." You should consult Iggeres HaKodesh*, of the Alter Rebbe*, chapter 26. And may you be inscribed and sealed for a good year.

M. Schneerson

You cite the Mishnah Berurah*, chapter 292. This text does not apply to our case, for it addresses the means of avoiding the prohibition of idle conversation in the house of study. You should consult the Shulchan Aruch*, Orach Chaim*, at the beginning of chapter 307.

The Shulchan Aruch* uses the verb "to multiply (see note 8)" because it alludes to a Shabbos* prohibition whose equivalent would be permitted during the week. Indeed, there can be idle conversations that are nevertheless permitted — for example, for one who does not know how to study Torah*. This is the case, among others, of the "grandmother" who is not obligated to study Torah*, to whom the Tosafos* allude in Tractate Shabbos 113b. For other people, however, it is forbidden even to say a little, even during the week, as Tractate Yoma 19b emphasizes.

You should also consult the Shulchan Aruch* of the Alter Rebbe*, Laws of Torah Study, chapter 3, paragraphs 5 and 6; Orach Chaim*, chapter 156, paragraph 16, which adopts a stricter position than what the Magen Avraham* says at the same reference.

But you should also see the Zohar*, volume 1, page 32a; the Sefer Chassidim*, chapter 110; the supplements to Torah Or*, at the end of Parshas* Ki Sisa; the letter of the Gaon of Vilna* to his family when he traveled to the Holy Land; the Aruch HaShulchan*, beginning of chapter 307. In any case, this point will not be elaborated here.

Moreover, during the Minchah* prayer on Shabbos*, there are generally ten people gathered, and you should see, on this matter, Iggeres HaKodesh*, chapter 23.

The Beis Yosef* and the Bach*, on the Tur*, chapter 290, say that on Shabbos*, one institutes a study of Torah* narratives that inspire the fear of Hashem, distance from sin, and guide toward Teshuvah*. It is quite clear that this should not consist of statements that cause suffering and recall faults. On the contrary, these are Torah* narratives, and the Sifri*, Ekev 11:22, emphasizes that such study enables one to "know the Holy One blessed be He."

The Rambam*, in his Laws of the Foundations of the Torah, at the beginning of chapter 2, alludes to all this in these terms: "How does one come to love and fear Him? By meditating, by observing His Wisdom which is beyond all comparison, and by experiencing a profound desire to know His great Name, as it is said: 'I will see Your heavens, which You made with Your fingers.'"

Now, everyone knows what study shows "His Wisdom which is beyond all comparison" and "that which You made with Your fingers." You should consult the Shnei Luchos HaBris*, Gate of Letters, beginning of the letter Kuf. Regarding "His great Name," see the Radal* on Pirkei deRabbi Eliezer*, chapter 3, paragraph 10. See also, in the Sefer HaSichos* of my father-in-law, the Rebbe*, his talk of Shabbos Chol HaMoed* Pesach* 5700 (see note 9).

Notes:

(1) Rav* N. Roth, of Jerusalem. See, on his subject, letter no. 4368.

(2) The demand presumably emanates from the administration of a Yeshivah* or communal organization, unrelated to Chassidus*.

(3) Applying when non-Jews wear red shoelaces and Jews wear black ones. If the non-Jews issue a decree requiring the wearing of red shoelaces for the purpose of persecuting them, the Jews are required to give their lives rather than comply.

(4) Of a misuse of this study.

(5) In his introduction to the "Gate of Introductions," also printed in the Eitz Chaim*, Warsaw edition, 5651.

(6) Zohar*, volume 2, page 156a. See also the Mikdash Melech*. Zohar*, volume 3, page 129a. See the responsa of the Rashba*, cited by the Birkei Yosef* and the Machzik Berachah*, Orach Chaim*, chapter 292.

(7) During Shabbos*.

(8) Idle speech.

(9) 1940.

ד'תשו

ב"ה, י' אלול, תשט"ז
ברוקלין.
האברך הוו"ח אי"א נו"נ נפתלי הכהן שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מחמישי באלול והקודם לו, בם כותב אשר דורשים

ממנו - שבמקום שעתה לומד תניא במקום קרוב, ישתתף בלימוד זה במקום רחוק הרבה יותר. וכנראה, הטעם שעי"ז תבוא חלישות בשיעור הנלמד בשכונה הקרובה, ועאכו"כ שלא יתוסף בו. ב) אשר בש"ק בזמן סעודה שלישית, תחת שעד עתה הי' משתתף בהתועדות בה חוזרים מאמר תורת החסידות דא"ח, יבטל הנהגתו זו ויבוא לשמוע שיחה מוסרית. ועל שאלתו - הרי כמה מחבריו אינם נוכחים בהשיחה האמורה, ענוהו: שהם אינם נוכחים בשעת מעשה בהתועדות בה נשמעים דברי תורה, משא"כ בהנוגע אליו.

ושואל איך יהי' היחס להדרישות האמורות.

והנה לפלא שאלתו בזה - בידעי אשר זה כו"כ שלומד גפ"ת וגם לעיונא בהתמדה ושקידה, והרי אפילו בלימוד שטחי פשוט היחס בהנוגע לדרישות כהנ"ל. ובהלימוד מן הקל אל הכבד:

א) אפילו את"ל שבעצם שינוים האמורים - אין בזה אלא שינוי ממנהג למנהג, שתוכנם שוה בעניני תורה ומצות, כבר ידוע הדין דערקתא דמסאני, אשר - באם הכוונה והתוכן פנימי - העברה ונגד ענין מסוים במצות, חלים על הגזירה דערקתא דמסאני הגדרים דאותו הענין שאותו מתכוונים לבטל. וכן הוא בנדון האמור, אשר כיון שעל פי כתבו מובן שכוונת שני השינוים האמורים - הוא להחליש ולהרחיק מלימוד חלק מתורתנו, אשר תורה תמימה היא ובכל חלקי' ניתנה למשה מסיני, היחס לדרישות האמורות צריך להיות כאותו היחס להדרישה שימעט בלימוד (חלק מ)תורתנו וישפיע גם על אחרים בכיוון זה.

ב) נוסף על האמור: אם גם בההנהגה עצמה יש שינוי לגריעותא - מובן שזהו עוד מחמיר את הענין. וכיון שמהדברים שהתורה נקנית בהם הוא דבוק חברים ופלפול התלמידים, הרי גם על זה חלה הודעת חז"ל לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ - שה"ה לחבריו בלימוד ולאותם שמפלפל עמהם בלימוד זה, שאין ההצלחה וסימן ברכה שוה. וכיון שהורגל עד עתה ללמוד בחברותא מסוימה והצליח, אי ברור - באם ישנה לחברותא אחרת - אם יראה גם בה סימן ברכה. ומובן היחס לדרישה כזו במכ"ש וק"ו מפסק הדין בשו"ע יו"ד סי' ר"ם סעיף כ"ה אשר סימן ברכה בלימוד - ואפילו ספקו - דוחה הציווי והחשש כו' עיי"ש. ועד"ז הוא גם בשינוי השני - ללמוד בזמן מיוחד לימוד אחר מהנהגתו עד עתה, שכיון שלא כל הזמנים מסוגלים בשוה לכל הלימודים, וכיון שהצליח בלימודו בזמן פלוני לימוד פלוני, הרי גם זה קרוב לודאי שיהי' שינוי לגריעותא, וק"ל.

ג) בהנוגע לדרישה השני' - שבזמן סעודה שלישית דש"ק יחליף לימוד בפנימיות התורה לשיחה מוסרית - כבר ידועה הוראת האריז"ל [אשר נתקבל על כל חוגי בני ישראל העולמ'שע וכן החסידים, ובלשון* תלמידו ר"ח וויטל: א-ל ה' ויאר לנו כו' וישלח לנו עיר וקדיש מן שמיא נחית הרב הגדול האלקי החסיד מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זללה"ה מלא תורה כרמון במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים והגדות.

ובמקום אחר (טעמי המצות להרח"ו פ' ואתחנן): ומורי זללה"ה מרוב גודל חריפותו הי' מעיין ו' דרכים בהלכה כו'].

שהוא הוא שאמר - אשר יום הש"ק מסוגל ביחוד ללימוד פנימיות התורה, ומובן במכש"כ - שאין מקום לומר לבטל מנהגו הטוב שכבר נהג בלימוד בפנימיות התורה ביום השבת קדש.

הערה: הפליאני וגם תמהתי למ"ש הנוהג לומר שיחה מוסרית דוקא בזמן דסעודה שלישית - בש"ק - כיון

שנוסף על כללות יום השבת, אשר מקרא מלא דבר הכתוב וקראת לשבת עונג ונפסק להלכה, שלכן כל צער אסור בו אפילו הבא ע"י ודאי מצוה (נ"כ שו"ע או"ח סרפ"ז) .

הרי ביחוד בעלות המנחה דשבת מבואר בזהר הק'**, ובאריכות, אשר זמן זה הוא עת רצון למעלה ביותר וביותר, ואומרים בכל תפוצות ישראל אז ואני תפלתי לך ה' עת רצון - בתפלת מנחה דשבת, ודוקא בזמן זה - לבוא לפני אבינו מלכנו בשיחה מוסרית שברובא דרובא תוכנה בהקו דסור מרע, תיאור חסרוני בני אדם וכו' וכו'! ובלשון האריז"ל בהנוגע לזמן סעודה שלישית בש"ק - אין לעורר שם בחי' דין. והוא עוד יותר מאמירת תחנון ביו"ט ושבתות. ועיין רמב"ם הל' שבת פכ"ד ה"ז. שו"ע או"ח ר"ס של"ט.

סהמ"צ להצ"צ מצות לא תבערו אש.

וכבר ידוע בכללי הפוסקים אשר פוסקים כדברי בעלי הקבלה אם לא נמצא בתלמוד ופוסקים דפליגי על זה.

לפשיטות הדברים האמורים לעיל, תקותי שבטח איזה אי הבנה ישנה בהשקו"ט שבינו ובין אותם שדברו עמו בענין דרישות האמורות.

בברכה לבשו"ט בכל האמור, ואין טוב אלא תורה טוב בשלמות היינו טוב לשמים ולבריות. וראה אגה"ק לרבנו הזקן סי' כ"ו. וכתיבה וחתימה טובה.

מ. שניאורסאהן
מש"כ במשנ"ב סו"ס רצ"ב - שאני התם שהוא לאפרושי מאיסורא שיחה בטילה בביהמד"ר. [ראה שו"ע או"ח רסש"ז. ומש"כ בשו"ע להרבות - הוא מפני דקאי באיסורי דשבת דוקא, היינו שבחול כה"ג מותר, דב"ט בהיתר כגון ע"ה שאינו יכול ללמוד. וע"ד הסבתא (תוס' שבת קיג, ב) שאינה בת"ת. משא"כ באחריני דאפילו מעט ובחול אסור, וכיומא יט, ב. - (וראה שו"ע אדה"ז הל' ת"ת פ"ג סה"ו, ושם או"ח סקנ"ו סט"ז דמחמיר על מש"כ במג"א שם). אבל עיין זח"א לב, א. ס' חסידים סק"י. הוס' לתו"א ס"פ כי תשא.

אגרת הגר"א לביתו בנסיעתו לאה"ק. ערוך השלחן רסש"ז. ואכ"מ].

ובפרט שבזמן מנחת שבת ע"פ רוב אז הוא גם בעשרה. וראה אגה"ק סכ"ג.

מש"כ בב"י וב"ח (לטור סר"צ) ועוד ע"ד קביעות מדרש בשבת באגדה המדריכים ליראת שמים למנעם מחטוא כו' ולתשובה כו' - פשיטא שאין בזה הכרח כלל לדברים המצערים מזכירי עון וכיו"ב. ואדרבה הדיוק הוא - באגדה . והוא ע"פ מאמר הספרי (עקב ס"פ יא, כב) למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה כו'. וכמרומז ברמב"ם (יסוה"ת רפ"ב): והאיך היא הדרך לאהוי"ר בשעה שיתבונן כו' ויראה מהן חכמתו שאין ערך כו' ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כו' אראה שמיך מעשה אצבעותיך כו'.

וכ"ע ידעי מהו הלימוד ע"ד חכמתו שאין לה ערך, מעשה אצבעותיך (ראה של"ה שער האותיות אות ק' בתחלתו. ובכ"מ), ושמו הגדול (ראה הרד"ל לפדר"א פ"ג סק"י וש"נ) . - וראה ס' השיחות לכ"ק מו"ח אדמו"ר בשיחתו דשחוהמ"פ ש"ת.

ד'תשו
נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 244 והושלמה ע"פ צילום האגרת.

נפתלי הכהן שי': ראטה, ירושלים. אגרות נוספות אליו - לעיל ד'שסח, ובהנסמן בהערות שם.

*) בהקדמתו לשער ההקדמות. - נדפסה גם בס' ע"ח הוצאת וורשא תרנ"א.

**) זח"ב קנו, א. (עיי"ש במקדש מלך). זח"ג קכט, א. ועוד. וראה שו"ת הרשב"א הובא בברכ"י ומחב"ר לאו"ח סרצ"ב.