Igrot Kodesh · Letter 4650 — Faith & Bitachon

B"H

24 Menachem Av 5716

Brooklyn

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of 16 Menachem Av, in which you raise the following points:

A) The holy Tanya*, at the end of chapter 22, comments on the statement of our Sages that pride is considered, in the strict sense, as idolatry. You ask how one should understand this teaching in light of what is said in Tractate Sotah 5a — namely, the need for a Torah scholar to possess "an eighth (see note 1) of pride."

It is clear that your question does not concern the Tanya, but rather how to reconcile these two teachings of our Sages, which are, moreover, stated in the same context. In this regard, you should also consult the Shulchan Aruch* of the Alter Rebbe*, Orach Chaim*, chapter 156, paragraph 3.

The answer to this question is as follows. The Torah scholar retains a measure of pride because he possesses an awareness of the value of the Torah he studies. He knows that it is the Wisdom and the Will of the Holy One, blessed be He. Consequently, his pride is not directed toward himself. It does not result from the fact that he has studied Torah.

This is not the case with the pride to which the Tanya alludes (see note 2). You will find a lengthy explanation, based on Chassidus*, in the supplements of Torah Or*, Megillas Esther*, in the discourse entitled "And Haman took," beginning from the third paragraph.

B) You ask me about chapter 23 of the Tanya, which explains that one who does not have Torah study as his sole occupation must interrupt it, since he does so in any case. You are surprised by this, for must one who has eaten garlic necessarily do so again?

Obviously, this case is different. Indeed, the mitzvah* of having Torah as one's sole occupation is not incumbent upon everyone (see note 3). It is therefore not comparable to the consumption of garlic (see note 4). Concretely, there exist several categories of people, and their obligation regarding Torah study is modified accordingly (see note 5).

One who "interrupts his study in any case," as this text says, therefore does so with the Torah's sanction, as the Talmud establishes in Tractate Shabbos 11a. He then belongs to the category of those who are obligated to pray (see note 6).

The different categories of people are defined in the Laws of Torah Study of the Alter Rebbe, chapter 3. You should also consult chapter 4, which likewise discusses what has been said above.

With my blessing,

On behalf of the Rebbe shlita*,
the secretary,

E. Kwint,

P.S.: You surely have knowledge of the three established daily studies. These consist of Chumash*, Tehillim*, and Tanya. You will adopt them, at least from now on.

ד'תרנ

ב"ה, כ"ד מנ"א, תשט"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מט"ז מנ"א, בו מעיר:

א) ע"פ המבואר בס' תניא קדישא סוף פרק כ"ב בביאור מאמר רז"ל שגסות הרוח שקולה כע"ז ממש, - איך אפשר לבאר דעת המ"ד אשר ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית (סוטה ה, ע"א).

והנה מובן, אשר הערתו אינה על הכתוב בתניא, אלא על ב' מאמרי רז"ל, איך שיפרשו אותם. ובפרט ששניהם בסוגיא אחת שם. וראה ג"כ שו"ע לרבנו הזקן או"ח סי' קנ"ו סעיף ג'.

וישוב דרמינהו הנ"ל הוא - שמה שהת"ח יש בו שמינית שבשמינית הוא מהכרתו במעלת התורה שלומד שהיא חכמתו ורצונו של הקב"ה, ולא גסות עצמו אפילו לאחר שלמד התורה. משא"כ גסות הרוח הוא כמבואר בתניא שם, והביאור בארוכה בדרך החסידות ימצא בהוספות לתורה אור מגילת אסתר ד"ה ויקח המן סעיף ג' ואילך.

ב) במה שהעיר בתניא פרק כ"ג, והוא דמי שאין תורתו אומנתו צריך להפסיק מאחר שמפסיק ומבטל בלא"ה, ומתמה, דמי שאכל שום כו' יחזור ויוכל שום.

מובן שאינו דומה להנ"ל - כיון שאין ציווי על כאו"א להיות תורתו אומנתו, ואין זה ענין דאכילת שום, אלא כמה סוגים באנשים, ומתאים לזה אופן חיובם בתלמוד תורה. ו"כיון שמבטל בלא"ה" - המדובר בעושה ע"פ תורה, וכמוכח בסוגיא דש"ס שבת (יא, א) - הרי הוא מסוג זה שגם בתפלה חייב. ומבוארים סוגי האנשים - בהלכות תלמוד תורה לרבנו הזקן פרק ג'. ועיי"ש ג"כ פרק ד' ושייך למ"ש לעיל.

בברכה,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

א. קווינט

מזכיר

נ.ב.

בודאי יודע משלשת השיעורים הידועים - בחומש תהלים ותניא - וישמור עליהם עכ"פ מכאן ולהבא