Igrot Kodesh · Letter 4645 — Faith & Bitachon

B"H

22 Menachem Av 5716

Brooklyn

Greetings and blessings,

I am responding to your letter, which was undated. You mention the engagement and marriage of your daughter. You conclude by suggesting that I write directly to her, or to her fiancé.

Such a practice does not exist in the house of the Rebbe*. One of the essential reasons for this is as follows: words of encouragement that do not follow a question that was posed, that are not connected in any way to the person to whom they are addressed, will have only a very limited influence. Moreover, if afterward the person to whom one has written questions the response he received, it will be weakened, insofar as it will no longer constitute something new, as it does the first time.

In your case, another point must also be considered. Your daughter has promised you everything that you write. She should therefore have the sense that one truly has faith in her words, that one places full trust in her. In this way, she will perceive the responsibility incumbent upon her to keep her promise, as can be verified concretely.

Furthermore, all the points you raise fall within the responsibility of the wife and much less within that of the husband. This means that if she truly wishes, she can advantageously accomplish all of this without apparent difficulties.

Despite this, I have written her the letter that you will find enclosed. If you think it may be useful, you will make use of it in the appropriate manner, according to the traits of her character and the conditions of the moment.

Everything is an effect of Divine Providence*, willed by the Creator of the world, Who directs it. Consequently, I feel the duty and the merit to make known to you a practice instituted by my father-in-law, the Rebbe*, whose merit protects us — that of the three daily studies that concern everyone.

These studies consist of Tehillim*, according to the monthly division, each morning after prayer; a Parashah* of the Chumash*, with the commentary of Rashi*, from the Sidra* of the week; and a daily passage of Tanya*, according to its annual division. It would be good and wise for you to adopt them, at least from now on.

You will give me good news of all this,

ד'תרמה

ב"ה, כ"ב מנ"א, תשט"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו - בלי הוראת זמן הכתיבה - בו כותב אודות בתו תחי' בקשר עם שידוכין ונשואין ומסיים בסברא אשר אכתוב אלי' או להמדובר שלה.

הנה אין זה נוהג כלל בית הרב, ואחד הטעמים העיקרים בזה, אשר דברי התעוררות הבאים מבלי שאלה מוקדמת ולבלי אחיזה כל שהוא במי שכותבים אליו, השפעתם מתמעטת כו"כ, ועוד זאת אשר גם אם אחרי זה פונה זה שנכתב אליו בשאלה גם המענה שבא על זה, כחו נחלש, כיון שאין בזה הענין דפנים חדשות אשר במענה בפעם הראשונה, נוסף על כל האמור, הרי בנדון דידי' יש עוד טעם אשר כיון שבתו תחי' הבטיחה לו כל אותן הענינים אודותם כותב מהנכון ביותר שיהי' אצלה ההרגש שנתקבלו דברי' בבטחה הכי גדולה וכאילו סומכין על דברי' במאה אחוז, אשר עי"ז מתגדל רגש האחריות למילוי ההבטחה, וכנראה במוחש, ובפרט שהענינים אודותם כותב הרי הם תלוים בהאשה (במדה קטנה ביותר - בהבעל), זאת אומרת שברצונה הטוב של האשה יכולה לנהל כל ענינים אלו באופן הכי טוב ומבלי קישוים ניכרים.

בכל זה באתי עכ"פ במכתבי המוסגר בזה, ואם לפי דעתו יכול להביא תועלת, ינצלו באופן המתאים לתכונת נפש הנ"ל ולתנאי הזמן.

כיון שכל ענין הוא בהשגחה פרטית מבורא עולם ומנהיגו, מרגיש אני החובה וגם הזכות להודיע ע"ד התקנה של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בשלשת השיעורים השוים לכל נפש, והם: אמירת שיעור תהלים - כפי שנחלק לימי החדש בכל יום אחר תפלת הבקר, ב) לימוד פרשה חומש עם פירוש רש"י מהסדרה של השבוע, ג) לימוד שיעור תניא בכל יום כפי שנחלק התניא לימות השנה, ומה טוב ונכון שישמור אותם עכ"פ מכאן ולהבא.

בבשו"ט לכל האמור.