Igrot Kodesh · Letter 4624 — Faith & Bitachon

B"H

14 Menachem Av 5716

Brooklyn

To the great Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem, of manifold knowledge, Rav Moshe (see note 1),

I greet you and bless you.

I respond to your letter of 10 Menachem (see note 2), in which you refer to the question of the ships (see note 3), following up on my correspondence. It seems that I did not sufficiently explain in my letter the situation as it truly is. I will therefore describe it here.

As you undoubtedly know, the owners of these ships, unfortunately, will accept a halachic* ruling only to the extent that they find it to their advantage — or more precisely, if they realize that by not complying, they will incur a financial loss, in other words, if the number of travelers and merchandise shipments decreases.

Consequently, whoever travels on these ships diminishes the chances of seeing these owners comply with the ruling of the Torah*. Indeed, it is clear that such a voyage is forbidden even if it begins on Sunday, as you yourself state in your letter (see note 4). The permission that would be granted to travel aboard such a ship, even if one could imagine it to be absolutely incontestable, would remove the means of remedying the public desecration of Shabbos* and the labors forbidden by the Torah that are performed by the owners of these ships.

In this case, therefore, everyone must do what is in his power to prevent this situation — not only because all Jews bear collective responsibility, but also because in the eyes of the nations and of a large portion of our people, the children of Yisroel, these ships are representative of the entire Jewish people and are considered its property, as if they were its own possession.

In this regard, I cannot help but express my surprise and especially my great pain at the silence of the rabbinical organization (see note 5) on this matter. This institution surely knows that the pressure exerted to maintain religiosity in Eretz Yisroel* emanates from public opinion in the United States. If it did not succumb to an unnecessary fear and if it clearly expressed its opinion regarding the ownership of these ships, as well as regarding the other problems there that concern Yiddishkeit*, it is clear that the situation would be radically different from what it currently is.

The futile argument that there is a "master of the house" there (see note 6) certainly does not correspond to reality. It is known, indeed, that the defensive battle waged by the Rabbanim* of the Holy Land for religion depends largely on the assistance they receive from the United States, for it is from here that the funds come (see note 7), which are the key to all problems.

The following is not directly related to our subject, but I explained it in my lengthy letters and I will therefore add a point in connection with your view that a person has the right to undertake such a voyage within the three days preceding Shabbos, even if he will thereby have to desecrate that day. Indeed, several of the early Decisors* address this question, and you apply their ruling to our subject.

In my humble opinion, their ruling does not apply in this case, for such a permission is understood only if a certain reason makes this voyage necessary three days before Shabbos and only in this manner. However, if there is no justification for this and if one can travel in another way, it is quite obvious that one is obligated to do so. Indeed, the Gemara* states in tractate Menachos 41a: "Justify the fact that you exempt yourself" (see note 8) — a statement made regarding a Positive Commandment, which is a personal obligation. How much more does this apply when it involves transgressing a Prohibition, as specified by the Tzemach Tzedek* in his responsa, Yoreh De'ah section, beginning of chapter 92. I believe I indicated the reference to these responsa on the copy of my letter.

Another point also relates to our subject. Even if it were obligatory to travel in this manner, the Rav granting the permission and the permission itself can apply only to the voyage itself. On the other hand, the traveler has no right to use the water served to him on board, since it is prepared during Shabbos. In general, the preparation of water — to make it fresh and usable for washing — is done daily. There is no room on a ship to accommodate a fresh water reservoir sufficient for several hundred people for twenty-four hours.

The majority, indeed the near-totality, of the travelers are Jewish, and one therefore cannot issue any permission in this matter. Obviously, one cannot apply here the principle that "the candle lit for one person illuminates a hundred." Similarly, one cannot use the electricity during all these twenty-four hours, including at night. And there are many other restrictions as well.

It should also be noted that in this case, the prohibition against traveling on these ships results not only from the work that is performed in this way, but also from the public desecration of Shabbos that results from it on board. In this case, it is not merely a matter of putting an implement (see note 9) in a state of rest (see note 10). What must be accomplished concerns the voyage of several hundred passengers. The greater their number, the more considerable the desecration of Shabbos.

Indeed, it is quite obvious that one cannot compare a desecration of Shabbos committed by ten people with one involving several hundred Jews, in full view of everyone, Heaven forbid. Each passenger therefore takes a share in this aggravation. And this begins from the very start of the voyage. In such a case, everyone knows that the passengers and their family members are on a ship that will desecrate Shabbos, despite the prohibition issued in this matter.

There is another point, and here too I am surprised that it has not been discussed. There is, on the ship, a kosher kitchen under rabbinical supervision. This kitchen, the food, and the beverages belong to the owners of the ship, like everything on board. Now, these owners desecrate Shabbos publicly, and one can therefore question the extent to which they can be trusted regarding the kashrus* of these foods, or even whether one can rely on the ritual supervisor. It is clear that this applies particularly to wine. Furthermore, there is the refrigerator in which the food is stored. This operates by means of machines powered by those of the ship, which are in operation during Shabbos. There is, in this matter, a transgression of a Torah Prohibition, as is the case for the distribution of water.

It is quite clear that the Rav granting this authorization cannot claim that he was asked only about the voyage itself, that he is therefore not obligated to formulate a warning on all the points just raised. Indeed, it is the general public that is concerned here. For them, a permission regarding this voyage will apply to all the aspects that constitute it, including food and drink. It is quite clear that no one will fast during Shabbos.

It is said that in two or three weeks, a certain ship will travel that will not depart on the eve of Shabbos. According to some, all the tickets are already sold. Indeed, the travelers, for the most part, wish to spend the awesome days — Rosh Hashanah*, the Ten Days of Teshuvah*, and the holy day (see note 11) — in the Holy Land, may it be restored and rebuilt by our righteous Moshiach*. Every day during which it is possible to make known the importance of traveling on such ships must therefore be fully utilized.

For such a situation is truly incredible! To spend Rosh Hashanah in the Palace of the King, King of kings, the Holy One, blessed be He — will one perform an act of which it is said that one who does it... (see note 12)? Yet this is what is stated in the Shulchan Aruch*, Yoreh De'ah, chapter 2, paragraph 6, which you should consult; in the Kuntres Acharon* of the Alter Rebbe*, paragraph 10; and in the responsa of the Tzemach Tzedek, Yoreh De'ah, chapter 1, paragraph 3, according to the notation inscribed in the text itself.

Many are basing themselves on the alleged permission that you have given. The sooner this false interpretation is rectified, the more the ordeal of confronting this situation in order to repair it will be alleviated. One could, for example, purchase an airplane ticket. I therefore take the liberty of proposing that you disseminate your definitive opinion, with the appropriate publicity and as soon as possible.

With my respects, my blessing, and in anticipation of your good news.

Notes:

(1) Rav Moshe Feinstein.

(2) Av.

(3) See letter no. 4555.

(4) See Igros Moshe, Orach Chaim section, chapter 92.

(5) Of the United States, of which Rav M. Feinstein was the president.

(6) The Chief Rabbinate of Eretz Yisroel.

(7) From fundraising.

(8) Such justification is therefore indeed necessary.

(9) Belonging to a Jew.

(10) During Shabbos, which is an obligation.

(11) Yom Kippur*.

(12) Is considered as if he abjured the faith.

ד'תרכד

ב"ה, י"ד מנ"א, תשט"ז
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ חו"ב צנמ"ס כו'

מו"ה משה שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מעשרה במנחם, בו כותב אודות שאלת האניות בהמשך למכתבי, וכנראה שלא פירשתי המצב כדי צרכו במכתבי האמור, והוא:

בטח גם לכת"ר ידוע המצב שבעוה"ר בעלי האניות ישמעו לפס"ד השו"ע באם יהי' מתן שכרם בצדם, יותר נכון באם יראו שהעדר קיום הפס"ד יגרום להפסד מעות, פירושו שיוגרע מספר הנוסעים, שילוח הסחורות ע"י אניותיהם וכו', ולכן כל הנוסע באני' מחליש עי"ז האפשריות שישמעו הנ"ל לפסק התורה, וכיון שנסיעת האני' ברור שאסורה אפילו באם תפליג ביום א' וכדברי כת"ר במכתבו, הרי נתינת היתר ח"ו לנסוע באני' זו אפילו אם הי' ההיתר ברור מכל וכל, שולל האפשריות שסו"ס יתוקן חילול שבת בפרהסיא ובמלאכות דאורייתא ע"י בעלי האניות.

שבנדון דידן מחוייב כאו"א להשתדל במניעת זה לא רק מפני הענין דכל ישראל ערבים זב"ז, אלא שמפני בעיני או"ה ובעיני חלק חשוב מעמנו בנ"י אניות אלו מייצגות כל בני ישראל ונחשבים לרכושם, היינו שכל בני ישראל הם הבע"ב בזה, ובקשר לזה לא אוכל להתאפק מלהביע תמהוני ועוד יותר צערי הגדול אשר אגודה"ר שותקת בכל הענין, אף שבודאי נודע גם להם שהלחץ בהנוגע לדתיות באה"ק ת"ו הוא דעת הקהל בארצוה"ב, ולו לא היו נפחדים מענינים שהם פחד שוא ומגלים דעתם ברורה בהנוגע להנהלת האניות וכן בהנוגע לשארי עניני יהדות אשר שם, ברור אשר המצב שם הי' שונה לגמרי מאשר שהוא עתה, והטענה הכוזבת דיש שם מרא דאתרא וכו', מובן שאין לה כל אחיזה במציאות כיון שידוע שהמלחמת מגן על הדת של הרבנים באה"ק ת"ו תלוי באם יראו שעוזרים להם מארצוה"ב, כיון שמכאן בא הממון והכסף יענה גם את הנ"ל.

בתור הוספה, אף שאינו נוגע לנדון דידן, ע"פ המבואר ובמכ' הארוכים עצם ההנחה שלו שאם היתה השאלה רק בהנוגע להנוסע מותרת ההפלגה בג' ימים לפני השבת אף שביום השבת יוכרח לחלל השבת, וכמבואר בכמה ראשונים בזה, וכת"ר מעתיק סברא זו בהנוגע לנדון דידן.

- לפענ"ד אינה שייכת בזה, כי במה היתר הנ"ל באם יש איזה דבר המכריח נסיעתו ג' ימים לפני השבת ובאופן כזה, אבל אם אין כל סיבה לזה ויכול לנסוע באופן אחר פשיטא שמחוייב לעשות כזה, ובלשון הגמרא (מנחות מא, א) טצדקי למיפטר נפשך, אף שהוא בנוגע לקיום מצות עשה ושהוא חובת מנא, עאכו"כ בנוגע לעבור על מצות ל"ת, וכדברי כ"ק אדמו"ר הצמח צדק בשו"ת שלו חלק יו"ד ריש סי' צ"ב, וכמדומה שציינתי לשו"ת בזה על גליון העתק מכתבי.

ועוד זאת בנדון דידן, שאפילו אם הי' הכרח ליסע דוקא באופן הנ"ל, הרי הרב המתיר ביחד עם ההיתר צ"ל להשואל שההיתר כחו רק בנוגע לעצם הנסיעה אבל אסור לו להשתמש בהמים אשר מספיקים לו באני' באם מכינים אותם במשך יום השבת, כי ברובא דרובא תיקון המים שיעשו מתוקים וראוים גם לרחיצה נעשה בכל יום ויום, כי אין מקום פנוי באני' להיות אוצר של מים מתוקים לכמה מאות אנשים למשך מעל"ע, וכיון שרוב (וכמעט כולם) הנוסעים הם בנ"י אין בזה ההיתרים, ובפרט שאין בזה הענין דנר לאחד נר למאה כמובן, כן אסור לו ליהנות מאור העלעקטרי במשך המע"ל והלילה בפרט, ועוד ועוד.

ועוד להעיר, דבנדון דידן כיון שאיסור הנסיעה בספינות אלו הם לא רק עשיית מלאכה סתם אלא גם הענין של חילול שבת בפרהסיא ע"י אני' זו ולא רק משום הענין דשביתת כלי וכיו"ב אלא גם הענין דאפשא מילתא דמאות נוסעים משתתפים בזה, וכל שיתרבה מספר הנוסעים מתרבה ג"כ החילול שבת, כי פשיטא שאינו דומה חילול שבת בעשרה לחילול שבת בריש גלי ע"י מאות מבנ"י ר"ל, הנה כ"א מהנוסעים לוקח חלק בהאפשא מילתא, ואף שמילתא מתחילה תיכף בהפלגת האני' שאז יודעים הנוסעים וב"ב וכו' שמסיעים האני' ע"מ לחלל שבת אף שאסור הדבר.

ועוד אחת, וגם בזה תמיהני מפני מה לא עמדו על נקודה זו. - באני' נמצא מטבח כשר בהשגחת רבנים, ושייך המטבח והאוכלין ומשקין לבעלי האני' כמו שאר הענינים שבאני', וע"פ האמור שהם מחללי שבת בפרהסיא צע"ג בהנאמנות שלהם על כשרות המאכלים, וכן אפילו בנאמנות המשגיח ופשיטא בהנוגע להיין, וזהו נוסף על מה שהמקרר (פריזשידירער) שבו נשמרים המאכלים וכו' מופעל ע"י מכונות המקבלים את הנענועים שלהם ממכונות האני' המופעלות בשבת ע"י מלאכות דאורייתא, וע"ד הספקת המים כנ"ל.

ופשוט שאי אפשר לרב הנותן היתר לאמר לעצמו שכיון שנשאלתי רק ע"ד הנסיעה איני מחוייב להוסיף את כל האזהרות האמורות כיון שבעמא דבר עסקינן ונתינת היתר על עצם הנסיעה הוא בשבילו נתינת היתר על כל פרטי הנסיעה שבהם אכו"ש וכו', כי פשיטא שלא יתענה ביום השבת.

ע"פ השמועה בעוד כשבועים ושלש תצא אני' ולא בערב שבת, וי"א שכבר נמכרו כל הכרטיסים, כי רוב הנוסעים רוצים לבלות ימים הנוראים, ר"ה עשי"ת ויום הקדוש דוקא באה"ק תבנה ותכונן ע"י משיח צדקנו, שלכן נוגע כל יום שיוודע הדבר שאין היתר לנסוע באניות אלו, והיאומן כי יסופר אשר בשביל להיות ראש השנה וכו' בפלטרין של מלך מה"מ הקב"ה יעשו ענין כהאמור שהן העושה כן כו', וכפסק השו"ע יו"ד סי' ב' סעיף ו' יעו"ש בקו"א לרבנו הזקן יו"ד ובשו"ת צמח צדק יו"ד סי' א' סעיף ג', כנרשם שם על הגליון, וכיון שכמה תלו הנהגתם בהיתר מדומה של כת"ר וככל שיבוטל טעות זה בהקדם יקל עליהם הנסיון לתקן מעוות זה, כיון שיוכלו לקבל כרטיס נסיעה באוירון וכיו"ב, ארהיב בנפשי להציע שיפרסם כת"ר דעתו ברורה ובפרסום המתאים בהקדם הכי אפשרי.

בכבוד וברכה המחכה לבשו"ט.

ד'תרכד
מו"ה משה: פיינשטיין.

מכתבו : שנדפס ב"אגרות משה" חאו"ח סי' צב.

שאלת האניות : ראה לעיל ד'תקנה, ובהנסמן בהערות שם.