Igrot Kodesh · Letter 4502 — Faith & Bitachon

B"H

3 Tammuz 5716

Brooklyn

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of 26 Sivan, in which you tell me that you wish to attend a Chassidus* class. However, the distance prevents you.

I am surprised that someone who has attended the Yeshivah* can write such a statement. Does not tractate Avos*, chapter 5, Mishnah* 14, say that "there are four types (see note 1)... the one who goes there and acts is a Chassid*"? Moreover, our Sages issue the following injunction: "Exile yourself to a place of Torah*."

May Hashem grant that at least in the future, you attend these classes in the appropriate manner and make up for what was lacking in the past. You will also consult Igeres HaTeshuvah* of the Alter Rebbe*, author of the Tanya* and the Shulchan Aruch*, at the end of chapter 9, which says: "If he used to study one page (see note 2), he shall study two (see note 3)." From this one can deduce the great obligation incumbent upon one who previously did not even have the habit of studying a single page.

You mention the practice of some who do not make the effort to recite the Shema Yisrael* and its blessings within the allotted time (see note 4). Nevertheless, they do read the small Shema Yisrael* (see note 5) at the proper time.

As you know, the Mishnah* teaches that "one begins to pray only with a heavy head." The Orach Chaim*, chapter 98, paragraph 2, specifies that this expression alludes to proper meditation. And the Rambam*, Laws of Prayer, chapter 4, paragraphs 15 and 16, says that "a prayer without fervor is entirely useless" (see note 6). It is explained elsewhere what this fervor consists of. And this does not contradict what the Rambam* explains at the same reference, chapter 10, paragraph. This point will not be developed here.

Fervor is therefore essential, much more so than adherence to the time, for without it, prayer "is entirely useless." And you will consult what the Shulchan Aruch* says in chapter 80.

You also mention errors in reading.

I do not understand your question. It is quite clear that these errors are not desirable. And if, for whatever reason, one has been accustomed to a reading that does not conform to grammatical rules but the fervor of prayer would be compromised if one modified this reading, one will reflect that the meaning of the prayer is not altered and that fervor is strengthened in this way. Consequently, one will set aside the accessory before the essential, in accordance with what has just been said. You will consult what Shir HaShirim Rabbah* says regarding the verse "His banner evokes my love" (see note 7).

You tell me that, according to what you were told, their Rav expressed himself thus (see note 8) and they therefore do the same. This explanation surprises you, for you consider that one should respect grammatical rules and not adopt the conduct just described.

I am astonished by what you write. You report what you were told, while the Mishnah* and the halachah* clearly establish the necessity of expressing oneself in the terms of one's master. You will consult tractate Eduyos*, chapter 1, Mishnah* 3, and the commentators of this text. It is in this connection that one speaks of additional words, and this statement has been recorded in the Oral Law, has become a part of our Torah*.

This means that all of this was stated to Moshe* at Mount Sinai, including the additional word appearing in this Mishnah* solely for the reason given. As you know, the Rambam*, in his Laws of Teshuvah*, chapter 3, paragraph 8, speaks of "one who considers that the entire Torah* comes from Heaven except (see note 9)... and the heretic (see note 10)."

More broadly, you know that in everything concerning Torah* and mitzvos*, it is fitting to say: "We will do and (then) we will understand (see note 11)" — and not to begin by asking questions and seeking contradictions.

You surely observe the ritual immersion instituted by Ezra (see note 12). It would be good for you to adopt, in the future, the three studies applicable to everyone, instituted by my father-in-law, the Rebbe*, whose merit protects us. These concern the Chumash*, the Tehillim*, and the Tanya*, and are well known.

May Hashem grant that you inform me of good news regarding all of this.

With my blessing,

For the Rebbe shlita*,

the secretary,

Notes

(1) Of people going to the house of study.

(2) Before committing the sin.

(3) After teshuvah*.

(4) Because their fervor leads them to extend their prayer.

(5) Upon rising, before prayer.

(6) See, on this subject, letters no. 2251 and 2588.

(7) Which proposes an alternate reading, replacing "Diglo" (his banner) with "Dilugo" (his skippings in reading), these skippings thus evoking the love of Hashem.

(8) With errors of pronunciation.

(9) A single word contained therein.

(10) Thus drawing a parallel between the one and the other.

(11) To act out of submission.

(12) After each conjugal relation and, more broadly, every day.

ד'תקב

ב"ה, ג' תמוז, תשט"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מכ"ו סיון, בו כותב שרוצה להשתתף בשיעור לימוד החסידות, אלא שרחוק המקום וכיו"ב מנעו זה ממנו.

- הנה לפלא שבן ישיבה יכתוב כזאת, והרי משנה מפורשת היא, ארבע מדות כו' הולך ועושה חסיד (אבות פ"ה מי"ד), ויותר מזה אמרו ובלשון של ציווי, הוי גולה למקום תורה, ויה"ר שעכ"פ מכאן ולהבא ישתתף ככל הדרוש בשיעורים האמורים וישתדל למלאות מה שהחסיר בזה בעבר, ועיין ג"כ אגרת התשובה לרבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, סוף פרק ט' הי' רגיל לקרות דף אחד יקרא שני דפים כו', ומזה מובן עד כמה גדול עוד יותר החיוב של זה שלא הי' רגיל לקרות בענין זה אפילו דף אחד.

במ"ש אודות התנהגות של אחדים שאינם מדקדקים כ"כ בקריאת ק"ש וברכותי' בזמנה. אבל קוראין ק"ש קטנה בזמנה.

- כבר ידוע פסק המשנה, אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ונפסק באו"ח סי' צ"ח סעיף ב' שהכוונה בזה להתבוננות המתאימה. ונפסק ג"כ ברמב"ם הל' תפלה פרק ד' טו-טז שתפלה בלא כוונה בטלה היא לגמרי, וכבר מבואר במ"א בכוונות אלו שלכן אין סתירה ממ"ש ברמב"ם שם פרק יו"ד הלכה א' ואכ"מ. ועפ"ז מובן שהכוונה האמורה עיקרית עוד יותר מאשר הדיוק בזמן, כיון שבלעדה התפלה בטלה לגמרי. ועיין שו"ע ס"פ.

במ"ש אודות השיבושים בקריאה.

- אין קושיתו מובנת, כי פשיטא שאין צריך לשבש הקריאה, אלא שבאם מאיזה סיבה הורגל בקריאה שאינה מתאימה לכללי הדקדוק, ואם ישתדל לשנותה תתבלבל כוונתו. מובן עפ"י האמור שכיון שאין הפשט משתנה, והכוונה אדרבה מתחזקת, העיקר דוחה את הטפל. - ולהעיר משהש"ר עה"פ ודגלו עלי אהבה.

במ"ש שאחד אמר לו אשר כיון שהרב שלהם זהו שגרת לשונו לכן גם הם נוהגים כזה, ותמוה בעיניו הדבר כיון שלדעתו צריכים לנהוג ע"פ כללי דקדוק ולא כנ"ל.

- הנה פליאה שכותב טעם האמור שישנם אחדים שאמרו לו כזה, בה בשעה שזהו משנה מפורשת ופס"ד שחייב אדם לומר בלשון רבו (עדיות פרק א' משנה ג') ועיי"ש במפרשים שע"ז אמרו שפת יתר ונכתב זה בתורה שבעל פה ונעשה חלק מתורתנו, זאת אומרת, שכך נאמר למשה מסיני וגם התיבת מלא שבמשנה שם שנאמרה רק מטעם האמור. וידוע הפסק שכל האומר התורה כולה מן השמים חוץ כו' וכן הכופר כו' (רמב"ם הלכות תשובה פרק ג' הלכה ח'), ובכללות כבר נודעה ההנהגה שבעניני תורה ומצות צריך להקדים נעשה לנשמע ולא להתחיל מקושיות וחיפוש סתירות.

בודאי זהיר בטבילת עזרא, ומה טוב שישמור מכאן ולהבא שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בחומש תהלים ותניא הידועים, והשי"ת יצליחו לבשר טוב בכל האמור.

בברכה,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

ד'תקב
בטלה היא לגמרי : ראה גם לעיל ח"ח אגרות ב'רנא. ב'תקפח.