Igrot Kodesh · Letter 4414 — Faith & Bitachon

B"H

4 Sivan 5716

Brooklyn, New York

To the great Rav, renowned scholar of vast and profound knowledge, who organizes and analyzes his explanations, a chassid* who fears Hashem, of generous conduct and manifold qualities, who seeks the welfare of his people, Rav Y. A. (see note 1) shlita*, Chief Rabbi (see note 2),

Greetings and blessings,

I thank you for your telegram in response to mine (see note 3), regarding the painful matter of the Synagogue Council and the Rabbinical Committee of New York (see note 4). Additionally, I received personal news of you through Rav Hollander, upon his return from his visit to the Holy Land, may it be restored and rebuilt, as well as the details of what transpired there.

It is difficult to describe the harm caused by your decision to annul your letter. As I stated in my telegram, this will, in my view, also have an impact on the introduction of Conservative and Reform movements into the Holy Land. For obvious reasons, I did not wish to spell all of this out in my telegram. I therefore said only that "this concerns all generations and all countries."

If we have the merit to take advantage of this propitious moment for the Judaism of the United States, there will be a fundamental change in how Jews of all backgrounds view the Conservative and Reform movements, in accordance with the perspective of our holy Torah*.

All of this is necessary in our generation, an orphaned generation, in accordance with the well-known teaching of our Sages that "one who discovers a breach" in a certain area, concerning a certain mitzvah*, can in no way seal it through compromise. On the contrary, he must exercise vigilance and "surround it with a protective fence."

I conclude my letter, in accordance with the statement of the Mishnah* that a person should express himself in the terms of his master, my father-in-law, the Rebbe*, wishing you — and myself — to receive the Torah* with joy and in an inward manner (see note 5).

With my respects, deference, and blessing,

I take this opportunity to share with you the observations inspired by your last letter (see note 6).

You mention the apparent contradiction between the view of researchers, on the one hand, who place in time "the appearance of writing and the development of languages and cultures in general," and the plain and straightforward meaning of the Torah*, the commentaries of our Sages, on the other hand — accepted in every generation by our entire people — which establishes the date of the creation of the world. It is, indeed, the 5,716th year since that creation, as indicated on official documents. You say that "this is the fundamental question at the root of all research at the present time."

In my view, there is no contradiction here whatsoever. For one cannot contradict a mere approximation (see note 7). I shall explain:

A) In general, there is a rule that applies to all scientific conclusions, and it seems to me that it is called the Heisenberg principle. According to this principle, every conclusion, regardless of the discipline to which it belongs, is in reality only the most plausible approximation, the closest to reality. In other words, a person can have no certainty regarding the future. He can only formulate a supposition.

One of these suppositions is the following: the more events one observes, the more the number of those conforming to the rule will exceed those deviating from it. Once again, this is only a probability and not an inevitable fact.

According to this principle, science cannot exclude the possibility that a stone might fly upward. Such an event contradicts common experience, but not scientific conclusions.

This applies to all natural laws without exception, and how much more so to the laws of evolution, regarding which scientists themselves advance several conceptions that contradict and exclude one another.

B) In addition to all the above, even if there existed at present a true law — not a mere approximation — establishing a known evolutionary process, one could deduce nothing from it regarding the laws in effect several millennia before our era and the manner in which they evolved (see note 8).

If one investigates evolution as it manifested long ago, one must make numerous and diverse suppositions that cannot be verified empirically. All researchers themselves acknowledge that the conditions of nature and life were then radically different from what they are now. This is particularly true regarding temperature, atmospheric pressure, the presence of radioactive elements — far more abundant than at present — and the relationships between animals and plants.

It is surprising to note that researchers use parameters relative to the evolutionary process observed at present to construct hypotheses about the most distant past, as if nothing had changed. They formulate suppositions and draw conclusions, which none of them has ever attempted to verify according to the conditions that prevailed then. Yet these conclusions are accepted, no one questions them, and they are erected into laws.

Until a recent period, one could believe that these laws possessed a semblance of truth. But our era is one of crisis, including in the scientific domain, and this semblance of truth has therefore disappeared. Thus, it has been discovered that the most minute quantity of a catalyst or a radioactive element can alter an event and its pace, sometimes in the most surprising manner.

This observation eliminates any possibility of scientific proof for conclusions about the evolution of plants and animals in the environment and conditions that prevailed then, when radioactive elements were far more numerous than at present.

And this is but one category of data that has certainly been modified. Indeed, there are others, numerous and fundamental, such as the composition of the atmosphere and its density (see note 9). This has a direct influence on the rays of the sun and of light, on cosmic rays (see note 10) of every kind, and on the way they penetrate to the earth and act upon it.

C) Furthermore, all theories of evolution — and therefore all questions one might raise on this subject — are based on the idea that there was originally a fundamental matter, without defined form. Then, at a certain moment, at a certain epoch, and for reasons that are totally unknown to us, evolution began. From then on, this matter became compound, increasingly complex. It thus gave rise to the plant kingdom, then the animal kingdom.

What is the origin of this primary form of matter? The answer given to this question is as follows: it is not for scientific researchers to answer it. If a researcher is a believer, he will say that it was created from nothing by the Creator. The same applies to another fundamental question: how does one explain that these causes manifested specifically at that moment, and not before or after?

Obviously, it is difficult to justify the interest and scientific character of the theory according to which Hashem would have created billions of atoms and subjected them to laws, after which these atoms would have undergone mutations in accordance with those laws. For what difference is there between this and the narrative, in its plain meaning, as presented by the book of Bereishis* — that Hashem created, on the first day, the heavens and the earth; on the second day, and so on, until the sixth day, when He created the human being, endowed with discernment, capable of speech, able to develop to a very advanced stage?

On the contrary, from the perspective of current science, the creation of the simplest being, even one having only a single cell, from nothing, is far more inconceivable than the development, in a relatively short time, of an evolved being from a primary being.

The most significant alleged contradiction between science and faith is creation from nothing. Science is an interpretation of a phenomenon that has been observed at least once. According to this definition, it is impossible to prove creation from nothing. Moreover, according to the latest scientific "conclusions," the destruction of the existent — so that it reverts to nothingness — and its opposite, creation from nothing, are both naturally impossible.

One who has faith in creation from nothing, despite this "conclusion," will easily believe that Hashem was able to create a human being endowed with discernment. The same applies to animals. Indeed, our Sages observe that the world was created in its mature state. No logical explanation can justify the notion that the Creator is limited to creation from nothing alone. He Who can create from nothing can, a fortiori, create a human being from the dust of the earth.

What has just been said eliminates all the approximations advanced regarding the period required for evolution. No scientific explanation, no proof can be given establishing that the world was not created in its mature state, even if one considers that certain plants and minerals subsequently developed from those that preceded them.

D) I have heard certain people pose the following question: why did Hashem have to create specifically minerals, plants, animals, and humans? Why did He not create the most primary mineral, which would then have undergone mutations in accordance with the laws of evolution? Why did He have to impose upon Himself six consecutive days of creation, if one may express it thus?

It is clear that these questions have no scientific character whatsoever. Moreover, they are self-contradictory. For no law enunciated by science can account for creation from nothing and the natural phenomena as they appear to us.

There is therefore no reason to ask why a certain event occurred — one that is beyond comprehension — when another event could have replaced it. For the latter is no more logical than the former. Moreover, as we have just seen, the second event — namely, creation from nothing — is far less "acceptable" scientifically than the formation of the human being as he currently exists from the mineral, without intermediate mutations.

E) In this regard, some now propose a literal interpretation of the statement of our Sages that "He created worlds and destroyed them," or of the passages in the Zohar* and the Kabbalah* referring to Adam Kadmon*, the Primordial Man. According to them, there previously existed a physical human being and material worlds, which were subsequently destroyed. It was after this that our world appeared, which is 5,716 years old.

Various books mention this explanation, including some by the early masters of the Kabbalah*. Several references dealing with all of this are cited in the Torah Shelemah*, Bereishis* 1:5, beginning at paragraph 422.

With regard to Kabbalah*, as with every other part of the Torah*, disputes are conceivable only before a definitive position has been established, in accordance with the principles of the Torah*. However, once it has already been established, it remains, in practical terms, the only correct one.

The same applies to the matter under discussion. Before the era of the Arizal*, there was indeed a dispute on this matter, as indicated by the references cited in the Torah Shelemah*. Then the Arizal* formulated his view, and he is, in this matter, the final Decisor, accepted by all Jews — Ashkenazim, the Alter Rebbe*, the Gaon of Vilna, and Sefardim.

Now, as the Arizal* clearly stated, one cannot consider that a material world like ours existed previously. This was the case only in the present Shemittah*, as explained in the Torah Or* of the Alter Rebbe*, page 51d, and the Toras Chaim*, at the same reference. There was therefore no actual existence, no concrete creation, other than in the manner in which he himself interprets it.

Notes

(1) Rav Yitzchak Aizik Herzog, of Yerushalayim*. See letter no. 4306 regarding him.

(2) Of Israel.

(3) This is letter no. 4306.

(4) Bodies in which Orthodox rabbis sit alongside Reform rabbis.

(5) On the occasion of the festival of Shavuos*.

(6) See letter no. 3319.

(7) See letter no. 4409 on this subject.

(8) All laws established at the present time cannot have retroactive validity.

(9) In English in the original: "density."

(10) In English in the original: "cosmic rays."

ד'תיד

ב"ה, ד' סיון, ה'תשט"ז
ברוקלין, נ.י.
כבוד הרב הגאון המפורסם חו"ב סועו"ה

סדרן ופלפלן

וו"ח אי"א בעל מדות תרומיות איש

אשכולות דורש טוב

לעמו וכו' וכו' מוהררי"א הלוי שליט"א

רב ראשי

שלום וברכה!

ת"ח לכהדר"ג שליט"א עבור המברק במענה על מברקי בהנוגע לענין הכאוב של הסינאגאג קאונסיל והניו-יורק בארד אוו ראבבייס, ונוסף על זה קבלתי פ"ש אישית על ידי הרב האללאנדער שי' בשובו מביקורו באה"ק ת"ו ופרטים בזה. ואין די באר גודל ההיזק שנמנע על ידי צעד כהדר"ג בבטלו את מכתבו. וכמו שכתבתי במברקי אשר לדעתי זהו נוגע באופן ישר גם לפלישת תנועת השמרנים והריפורם לאה"ק ת"ו, אף שמטעמים מובנים לא רציתי לפרש במברקי וכתבתי סתם "ונוגע לדורות ולארצות". ואם נזכה וינצלו שעת הכושר זו של היהדות בארצות הברית, יש מקום לומר שיהי' זה מפנה עקרי ביחס בני ישראל מכל החוגים לתנועת הקונסרבטיבים והריפורמים, מתאים לתורתנו הק'.

ונזקקים לזה בדורנו, דור יתום, עוד ביותר, וכהוראת חז"ל הידועה, שאם בקעה מצא - באיזה ענין או מצוה, הרי לא לבד שאי אפשר לתקנה על ידי פשרה, אלא אדרבה צריך להוסיף ולעשות משמרת - וגדר בה גדר.

ואחתום מכתבי מתאים לדבר משנה, חייב אדם לומר בלשון רבו, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר, לברך ולהתברך בקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

בהוקרה בכבוד וברכה,

בהזדמנות זו מצורף בזה מה שעלה ברעיוני בהנוגע לבעיות במכתב כהדר"ג שליט"א האחרון.

בענין הסתירה - לכאורה - שבין דעת החוקרים אודות זמן הדרוש "בשביל תקומת והופעת הכתב והתפתחות הלשונות והתרבויות בכלל" ובין הפירוש הפשוט וישר בתורה ובמאמרי רז"ל ומקובל מדורי דורות על כל עמנו בענין מנין לבריאת העולם, שזוהי שנת ה'תשט"ז לבריאת העולם וכנוסח שטרות וכו', אשר "זוהי השאלה השרשית בשלב של החקירות בזמן ההוה" -

לדעתי, אי אפשר שתהי' בזה סתירה, כי אי אפשר לסתור מהשערה בעלמא. וכונתי בזה:

(א) בכלל, בנוגע לכל מסקנות המדע - ידוע היסוד והפרינציפיון (הנקרא, כמדומה, על שם הייזנברג), אשר כל ה"חוקים" שבכל ענפי המדע אינם אלא הנחות השערות היותר אפשריות, הקרובות יותר להתגשם. ז.א.: בנוגע לעתיד אי אפשר לו לאדם לדעת דבר בהחלט גמור, אלא רק בהשערה. ואחת ההשערות היא, אשר ככל שיגדל מספר המאורעות כן יגדל החלק מהם המתאים להנחות המכונות בשם "חוק" - בערך וביחס לחלקם שאינו מתאים אל ה"חוק". וגם זה גופא אינו אלא אפשר, כאמור, ולא מוכרח.

לדוגמא - אין כל סתירה להמדע אם יראו אבן עפה מלמטה למעלה ולא להיפך, ואינו אלא בסתירה אל הרגיל ולא למסקנות המדע.

כן הוא בנוגע לכל "חוקי הטבע", אין יוצא מכלל זה. ועל אחת כמה וכמה בהנוגע לחוקי ההתפתחות, אשר בין אנשי המדע גופא - כמה שיטות ישנן וסותרות ושוללות אחת את רעותה.

(ב) נוסף על הנ"ל: אפילו אם הי' במציאות עתה חוק (אמתי, ולא השערה) וסדר התפתחות קבוע, אי אפשר הי' לדון ממנו בנין אב בהנוגע לחוק וסדר התפתחות של תקופה קדומה בכמה אלפי שנה לזמננו.

כשבאים לדון על ההתפתחות מקדמא דנא הרי זקוקים להשערות שונות ומרובות ביותר ושאין להם יסוד בנסיון. והחוקרים עצמם - כלם מודים כי תנאי הטבע והחיים אז היו שונים לגמרי מאשר הם עתה, כגון מדת חום האויר, לחץ האויר, מציאות האלמנטים הרדיו-אקטיווים במדה גדולה הרבה יותר מאשר עתה, היחס שבין החי והצומח וכו' וכו'.

ומתמי' איך משתמשים החוקרים בנתונים דאופן ההתפתחות עתה - ליסוד השערותיהם בהנוגע להעבר הכי רחוק - כאילו לא נשתנה דבר, ומניחים הנחות ומסיקים מסקנות (אף שמעולם לא ניסה שום חוקר לבחון השערותיו בכור מבחן התנאים שהיו אז), ומקבלים אותם בלי פקפוק ומכריזים על מסקנותיהם כחוקים.

ואם עד לתקופה האחרונה עדיין הי' צל של אמתיות בזה, הנה בתקופתנו, תקופת משבר במדע ג"כ - גם הצל חלף ואבד. ולדוגמא: נוכחו לדעת שכמות אפילו קטנה ביותר של קאטאליזאטור, או של אלמנט רדיו-אקטיווי משנה התופעות ומהירתם ולפעמים באופן הכי מפתיע. תגלית זו שוללת אפשריות של ראי' מדעית להסיק מסקנות מדעיות בהנוגע לתהליך התפתחות הצמחים ובע"ח וכו' בסביבה ובתנאים שהיו אז אלמנטים רדיו-אקטיווים במדה גדולה הרבה יותר משל עכשו.

וזהו רק חלק מהתנאים שבודאי נשתנו, כי נוסף על זה, הרי חלו עוד שנויים עקריים רבים אחרים וכמו בהרכבת האויר וקלישותי' (density) שזה משפיע באופן עקרי על קרני השמש ועל קרני האור - cosmic rays - מכל המינים באופן החדרתם ופעולתם על הארץ.

(ג) נוסף על כל הנ"ל: כל שיטות ההתפתחות (ובמילא כל הקושיות הנ"ל) מיוסדות על ההנחה שבראשית הי' חומר פשוט, ובתקופה ורגע מסויים, הנה מפני סיבות שאינן ידועות כלל, התחילה ההתפתחות ע"י הרכבת חלקי חומר פשוט זה, יותר ויותר, עד שכעבור תקופה מסויימה הגיע לדרגא של צומח, ואח"כ לדרגת חי וכו'. ועל השאלה למקור החומר הפשוט הראשון, הנה המענה הוא שאין זה מתפקיד חוקרי המדע לענות עלי'. ואם הנשאל הוא חוקר מאמין, אומר שנברא יש מאין על ידי הבורא. וכן בהנוגע לשאלה היסודית: מה גרם שהתחילו סיבות הנ"ל לפעול בתקופה זו ולא קודם לה או לאחרי'.

ופשיטא שאינו מובן כלל מהי הנפקא מינא והמדעיות של השיטה והקס"ד שהבורא ברא ביליונים אטומים והטביע בהם חוקים מסויימים והאטומים התפתחו מדרגא לדרגא על פי חוקים אלו, או אם נאמר - כפירוש הפשוט דספר בראשית - שהקב"ה ברא ביום ראשון את השוה"א כו' ביום שני כו' עד שברא ביום הששי את האדם בעל שכל, מדבר, וברמת התפתחות גבוה. ואדרבה, מנקודת המבט המדעי דימינו אלה - מופרכת יותר באין ערוך בריאת יש מאין ואפס המוחלט אפי' בריאה פשוטה בעל תא אחד, מיצירת יש בעל התפתחות גבוה מיש פשוט במשך זמן קצר ביותר.

ה"סתירה", כביכול, היותר גדולה בין המדע והאמונה - הוא ענין בריאה יש מאין, כי מדע פירושו ביאור ע"י דבר שראוהו על כל פנים פעם אחת, ובריאה יש מאין אי אפשר ל"הוכיח" באופן כזה. ואדרבה כפי "המסקנות" של החקירות בתקופה האחרונה השמדת היש שיחזור לאין והפכו, בריאת יש מאין - אי אפשרי שיהיו בטבע. והמאמין בבריאה יש מאין למרות "מסקנא" הנ"ל, נקל לו להאמין בבריאת אדם מפותח וכן בנוגע לבע"ח וכו'. וכמרז"ל: כל מעשה בראשית בקומתן נבראו. - אין כל סברא ושכל להגביל יכולת הבורא רק לבריאת יש מאין. ומי שיכול לברוא יש מאין - על אחת כמה וכמה שיכול ליצור אדם גולם מן האדמה.

וממילא נפלו כל ההשערות בענין תקופה הדרושה להתפתחות וכו', כיון שאין כל סברא מדעית, ראי' ותוכחה שלא בקומתן נבראו (אפילו את"ל שנתוספו אח"כ מיני צומח ובע"ח שנתפתחו מאלו שקדמום).

(ד) שמעתי מקשים על כגון דא, לאיזה טעם הי' לו להבורא לברוא במיוחד דומם ובמיוחד צומח חי ומדבר, בה בשעה שהי' יכול לברוא רק הדומם הפשוט ביותר ולהניח אותו להתפתח מתאים לחוקי ההתפתחות ולא להטריח את עצמו כביכול בבריאה של ששה ימים בזה אחר זה.

ומובן אשר אין כל מדעיות בקושיא זו, וגם סתירה ישנה מני' ובי', שהרי אין כל טעם במדע לבריאת היש מאין ולחקיקה חוקי הטבע כמו שנראים לנו, ובמילא אין מקום להקשות למה לנו להניח שהיתה תופעה פלונית בלתי מובנת בשכל האדם בה בשעה שבמקומה היתה יכולה להיות תופעה אחרת - כיון שגם היא בלתי מובנת בשכל האדם. וכנ"ל, הרי אדרבה, תופעה השני', היינו בריאה יש מאין, "מופרכת" מנקודת מבט המדע יותר מאשר יצירת האדם כמו שהוא מן הדומם, בלי דרגות שבינתים.

(ה) דרך אגב, במה שיש רוצים עתה לפרש מרז"ל בונה עולמות ומחריבן, וכן המובא בזהר ובספרי קבלה אודות אדם קדמון, כפשוטן, היינו שהי' אדם גשמי והיו עולמות גשמיים שנחרבו אח"כ ואחריהם נברא העולם הזה שהוא בן ה'תשט"ז שנה, וכמובא פירוש זה בכמה ספרים וגם בספרי המקובלים הראשונים (כמה מקומות שמדובר בזה צוינו בתורה שלימה בראשית א: ה, ס"ק תכ"ב ואילך).

הנה בעניני קבלה, כמו בכל חלקי התורה, אימתי יש מקום לדיעות חלוקות - קודם שנפסק הדין על פי כללי התורה, אבל לאחר פסק דין כדיעה אחת, הרי, בנוגע למעשה ולפועל , רק דעה זו אמתית היא. והוא הדין בשאלה הנ"ל: עד שבא האריז"ל היתה בזה מחלוקת (וכמובא בספרים המצויינים בתורה שלימה הנ"ל), אבל לאחר שאמר האריז"ל דעתו, שהוא הוא הפוסק האחרון בכגון דא המקובל על כל בני ישראל, הן האשכנזים (רבינו הזקן וגם הגר"א) והן הספרדים, ואמר דעתו ברור דאין הכונה לומר שהי' עולם גשמי כמו עולם הזה דעכשיו כו', כי זה לא הי' אלא דוקא בשמיטה זו לבד, (הובא ג"כ בתורה אור לרבנו הזקן נא, ד; ובתורת חיים שם) - אין לפרש ענינים של מעשה ומציאות (וכמו ענין הבריאה בפועל) כי אם מתאים לדבריו.

ד'תיד
מהוררי " א : הרצוג. אגרות נוספות אליו - לעיל ד'שו, ובהנסמן בהערות שם.

מברקי : דלעיל ד'שו.

במכתב כהדר"ג שליט"א האחרון : ראה לעיל ח"י אגרת ג'שיט.

אי אפשר לסתור מהשערה בעלמא : ראה גם לעיל אגרת ד'תט, ובהנסמן בהערות שם.