Igrot Kodesh · Letter 4354 — Teshuvah

B"H

20 Iyar* 5716

Brooklyn

To the Rav*, the distinguished Chassid* who fears Hashem*

and devotes himself to communal needs,

Rav* Zicha (see note 1),

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of 12 Iyar* and I read with pleasure that you are feeling better. Your sacred mission has no doubt been strengthened as a result. Indeed, in accordance with the saying (see note 2) of the Alter Rebbe*, author of the Tanya* and the Shulchan Aruch*, "The Holy One, blessed be He, gives Jews material goods, from which they make spirituality."

You cite the Maharal*, in his introduction to Tiferes Yisrael*, who says: "The heart of the scholar is bound to the Torah*. His love for it sets aside even the love of Hashem* at the moment of study, for this feeling cannot have a dual focus." You are surprised by the expression "dual focus." In what way are these two feelings contradictory?

I do not have this book available, and my analysis will therefore be based solely on the citation you provide.

The observation of the human mind establishes that an intellectual activity, including Torah* study, calls for understanding. The mind must perceive the logic of the concept. An intellectual always seeks to understand and desires, in particular, to grasp a concept, which enables him to attain comprehension. For this reason, our Sages* say that a person should always study what he desires (see note 3).

In everyone — with the exception of those who belong to an elite — the desire and love one feels for a concept, even the loftiest, because one is naturally drawn to understanding, sets aside the love of Hashem* — the feeling one experiences, for example, because "He is our life." There are thus indeed two distinct preoccupations. In this case, the Maharal* says they contradict each other, and one can verify concretely that this is so. The love of the intellect is introverted. It results from an attraction to comprehension, from the pleasure it provides, from the desire and taste for study and discussion, for example.

This is not the case for the love of Hashem*, which is essentially motivated by awe, by the distance that exists between oneself and the Creator. This is quite evident.

One can deduce from this the difference between the consequences of these two loves. Regarding the first, which concerns knowledge of the Torah*, our Sages* say: "For one who does not merit it, it becomes a deadly poison" — meaning that it engenders pride.

Nothing of the sort exists regarding the love of Hashem*, prompted by meditation on the greatness of the Creator, as the Rambam* states in his Laws of the Foundations of the Torah, at the beginning of the second chapter. This feeling leads to submission. It prevents one from feeling one's own ego. The more one wishes to acquire this love, the more one is humbled, until one reaches the most complete humility.

You will consult the Bach* on the Tur* Orach Chaim*, chapter 47, whose words on the subject shine like flames.

The idea just developed is also formulated by the Rambam* at the end of the Laws of Teshuvah*, describing the manner in which one must practice the Mitzvos* and study the Torah*. You will also see Iggeres HaKodesh*, of the Alter Rebbe*, chapter 2.

What has just been said will enable us to understand the formulation of the Alter Rebbe* in the Tanya*, at the end of chapter 41, page 58b, who says: "Before beginning to study, one must, at the very least, prepare in this manner. Indeed, it is necessary to put oneself in the proper condition, at the very least, in order to study 'for its own sake,' at the beginning of this study, for the Beinonim* (see note 4)." It is indeed referring here to the beginning of study.

For the Beinoni*, the average person, cannot devote himself to study in order to comprehend it and, simultaneously, be completely self-effacing, no longer feeling his own personality — not even his intellect and comprehension. And our Sages* say that the Tzaddikim* (see note 5) are few in number.

I send you my blessing for success in your sacred mission and for transmitting to your students a Torah* study permeated with the love of Hashem*.

(Notes in the original:

1. Rav* Z. Woltner, of Tangier. See, regarding him, Letter no. 4630.

2. See, regarding this, Letter no. 3943.

3. For his motivation will enable him to attain comprehension.

4. Those who serve Hashem* in a perfect manner, but who are not Tzaddikim*.

5. Who, by contrast, succeed in studying in this manner.)

ד'שנד

ב"ה, כ' אייר, תשט"ז
ברוקלין.
הרה"ח וו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

מו"ה זישא שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מי"ב אייר. נעם לי לקרות בו מהטבת מצב בריאותו, ובודאי שזה הביא תוספת בעבודתו בקדש, וע"ד פתגם כ"ק רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, שהקב"ה נותן ליהודים גשמיות והם עושים מגשמיות רוחניות.

ובמה שעורר בדברי המהר"ל בהקדמתו לס' תפארת ישראל, וז"ל: הת"ח לבו דבוק אל התורה וכו' אהבתו אל התורה דבר זה מסלק אהבת המקום בשעה זאת שבאים ללמוד כו' כי אין אהבה לשנים. ותמה למה לזה קורא שנים, ומה סתירה בין האחת לחברתה. - ואין הס' עתה תח"י, ושקו"ט ע"פ העתקת כת"ר.

הנה מובן הוא ע"פ הנראה במוחש בתכונת נפש האדם, כי בעת לימוד ענין שכלי ואפילו לימוד התורה, שצ"ל באופן שיבינה וישיגה, נרגש במוח הלומד השכל שבדבר, וכיון שבעל שכל הוא ומשתוקק לשכל ובפרט לשכל מסוג זה, מצליח בהבנתו והשגתו, וכהוראת רז"ל לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ. ומלבד יחידי סגולה - הרי החשק והאהבה לענין שכלי אפילו נעלה ביותר מפני שבטבע הוא בעל שכל, מסלק אהבת המקום שהוא מפני כי הוא חיינו וכיו"ב, כי אלו הם שני ענינים. נוסף לדברי מהר"ל הם סותרים זא"ז, אבל רואים במוחש שאכן כן הוא, כי אהבת השכל היא אהבה המופנה כלפי עצמו שהוא האוהב שכל ויש לו טעם בזה והנאה, וממילא הרצון וחשק שלו בלימוד או בפלפול וכיו"ב, משא"כ אהבת המקום שבעיקרה צ"ל מצד ההפלאה וריחוק הערך שבינו לבין בוראו, וק"ל.

ומזה מובן ג"כ החילוק שבהיוצא משתי האהבות, האחת בידיעת התורה - בידיעתה הרי אפשר שכמרז"ל לא זכה נעשית לו סם מות, היינו שמביאה לגיאות וכו', משא"כ אם היא אהבת המקום שבאה מהתבוננות בגדלות הבורא, וכלשון הרמב"ם הל' יסוה"ת ריש פרק ב', שמביאה דוקא לביטול והעדר מציאות עצמו, וככל ששוקד יותר על אהבה זו - גדול הביטול בנפשו, עד שנעשה שפל במאד. - ועיין ב"ח בטואו"ח סמ"ז, דברים חוצבים להבות אש.

ונקודות מהאמור לעיל יש לדייק גם ברמב"ם סוף הל' תשובה במ"ש שם, איך צריך להיות קיום המצות ולימוד התורה וכו'. וראה ג"כ אגרת הקדש לרבנו הזקן סי' ב'. וע"פ כל הנ"ל מובן ג"כ דיוק רבנו הזקן בתניא סוף פרק מ"א (נ"ח ע"ב) וז"ל: קודם שיתחיל ללמוד צריכה הכנה זו לפחות כנודע שעיקר ההכנה לשמה לעכב הוא בתחלת הלימוד בבינונים. שמדייק בתחלת הלימוד, כי בבינונים אי אפשר שילמוד ע"מ להבין ולהשיג ובשעת מעשה יעמוד בביטול ובלי הרגש מציאותו אפילו כח החכמה וההבנה שלו. וכבר נודע מרז"ל - צדיקים הם מועטים.

בברכת הצלחה בעבודתו בקדש ולהחדיר במושפעיו לימוד התורה חדורה אהבת ה'.

ד'שנד
מו"ה זישא : וואלטנר, טנגיר. אגרת נוספת אליו - לקמן ד'תרל.

פתגם : ראה גם לעיל חי"ב אגרת ג'תתקמג, ובהנסמן בהערות שם.