Igrot Kodesh · Letter 4347 — Chinuch

B"H

19 Iyar* 5716

Brooklyn

To the great Rav*, distinguished Chassid* who fears Hashem* and devotes himself to communal needs, of manifold erudition,

Rav* Sh. Y. (see note 1),

Greetings and blessings,

I am responding to your letters of 7 and 8 Iyar*.

I am very surprised by your reaction to my letter (see note 2). Indeed, you advance utterly misplaced interpretations regarding the fact that the name of the addressee was not mentioned. Moreover, these interpretations are extracted from their context in the letter and distorted. Now, I did not stop there, and I clearly stated at the end of my letter that I was dismissing both of the possibilities you cite.

A) It is inconceivable that I would wish to show disrespect to the one to whom I write. The content of my letter proves that the opposite is true, both by what is stated therein and by the mention of the commentary our Sages* give on the word "wealthy."

Moreover, at the end of my letter, I cited Tractate Horayos* 11a, which refers to our holy master (see note 3), without mentioning the title of Nasi* that was under discussion. Will I be suspected of disrespecting our holy master, Heaven forbid?

B) You refer to the state (see note 4), whereas this was not at all the subject of my entire letter. At its end, I clearly stated: "Concerning the children of Israel... who suffer and are oppressed...," which is a citation from the words of our Sages*, in Tractate Yevamos* 47a, of which you are surely aware, and which has halachic* implications in the Shulchan Aruch*. Now, no one has suggested that this Halachah* be abrogated, as can be established from the manner in which converts are received.

C) You say that a certain person is presented as the president, Nasi*, of a certain party or group of people. I am surprised by your remark, for it was precisely to dismiss this objection that I said at the end of my letter: "not the chief, Nasi*, of a tribe..."

In fact, this also proves that it was not a matter of disrespecting anyone, since the reference is to Nachshon ben Aminadav, who was the first Nasi*.

Nevertheless, the title of Nasi*, in this case, carries a different import, since it has been used for a long time and is attributed a certain meaning linked to the messianic vision.

I read with pleasure, in the press here, that it was proclaimed from the podium of the congress that just took place in Jerusalem that the messianic ideal has obviously not yet been realized, that Moshiach* has not yet come. And no one protested against this statement. Now, had we merited it, those who fear the Word of Hashem* would have found in themselves sufficient courage to say the same eight years ago. Then, a large part of the misfortunes the Jews have experienced since would have been avoided, or at least diminished. And the greatest of these misfortunes is the confusion in which many Jews find themselves, particularly young people (see note 5).

All of this is, in my view, so evident that I first wondered whether I should respond to you at all, to refute your interpretations. Indeed, there is only one way to understand such a strange suspicion (see note 6), and if that is the case, what purpose would a response serve? In the end, I decided to write to you — first because, in accordance with the teaching of our Sages*, everyone must be judged favorably (see note 7). Some of those who raised this objection may therefore have thought such a suspicion was justified. But also and above all, I wanted to express to you my surprise and my pain.

And if you consider that my request is justified, I also ask you to transmit this message (see note 8).

My letter comprised two pages, relatively large. Its content was essentially the expression of a cry from the heart, a voice inaudible from the outside — of the thousands, the tens of thousands of Jews who, in these past few years, have abandoned the Torah* of the living Elokim* and His Mitzvos*, precisely from the moment they set foot on the Holy Land, "upon which the eyes of Hashem* are always directed, from the beginning of the year to the end of the year." For the most part, they are furthermore young people, who are the future of the people of Israel.

Even if one argues the impossibility of exerting pressure in this matter — not even indirectly — the fact remains that if someone is committing suicide, one must attempt by all means to prevent it, to dissuade him.

Yet the sole point you mention in the letter you address to me, the sole one, it seems, that retained your attention, is the absence of a title!

On this subject, my letter was sent in an envelope on which was written: "President" (see note 9). Now, if your fears were founded, the envelope should not have been addressed in this manner, all the more so since there was a simple alternative — placing the letter in an envelope addressed to our friend, asking him to deliver it personally.

But the difference is quite simple. The scruple I mentioned does not apply to the title of "President" (see note 10). In fact, there is more than a scruple involved, for I have seen how young people react to the use of the word Nasi* in this domain.

To dismiss these strange questions as well, I will specify one more point. Why did I not write "President" (see note 11) in this letter?

The answer is very simple. The fact of not having cited any title is my personal decision. Moreover, several of those who write in the Holy Tongue systematically proceed in this manner, so as not to humiliate one who possesses no title (see note 12). Changing a title, however, is another matter — an interference in what concerns someone else.

This too was self-evident to me, and it is unfortunate to lose time responding to questions that are without foundation. Nevertheless, all of this will be justified if, thanks to it, something is done regarding what was the true content of my letter.

With my respects and my blessing to share good news,

(Notes in the original:

1. Rav* Shlomo Yosef Zevin, of Jerusalem. See, regarding him, Letter no. 4310.

2. This refers to Letter no. 4226, addressed to President Ben Zvi.

3. Rabbi Yehudah HaNasi — the Nasi*, a term that also means 'president.'

4. Of Israel.

5. Who see in the current situation a messianic prefiguration.

6. The consequence of an unfriendly relationship.

7. One must therefore assume that this unfriendly relationship does not exist.

8. To those who may have harbored this suspicion.

9. In English in the original text.

10. But only to the word Nasi*.

11. Rather than Nasi*.

12. Of titles.)

ד'שמז

ב"ה, י"ט אייר, תשט"ז
ברוקלין.
הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

צנמ"ס וכו' הרש"י שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתביו מז' וח' אייר:

תמהתי ביותר במה שכותב בהנוגע למכתבי, שכיון שלא הי' כתוב בו למי נכתב, מצאו מקום לפירושים - פירושים שאינם הולמים את המכתב כלל וכלל, ב) אשר נשללו והופרכו מתוכן המכתב, ג) לא סמכתי על זה והדגשתי הדבר בסיום המכתב, בשלילת שתי הנקודות שמזכיר.

א) אי אפשר הדבר שרציתי לפגוע בכבודו של זה שכתבתי אליו, כיון שתוכן מכתבי מוכיח ההיפך הגמור - בהכתוב שם בפירוש מרז"ל ותיבת עשירים. ולא עוד - בסיום המכתב ציינתי להוריות י"א סע"א, ששם המדובר ברבנו הקדוש, שאין עליו התואר נשיא המדובר. והאומנם חושדים אותי ביחס בלתי הגון ח"ו כלפי רבנו הקדוש?

ב) במה שכותב אודות המדינה - הנה בכל המכתב אינו מדובר עד"ז כלל וכלל.

ובסיום בפירוש הדגשתי: בקשר עם עם בנ"י בעת אשר... בנ"י "דווים דחופים... עליהם" הבאה לקוחה מדברי רז"ל (יבמות מז, א) אשר בודאי לא נעלם מכת"ר, ונוגע לדינא בפסקי השו"ע ולא נשמע שמי שהוא יאמר אשר עתה בטל דין זה. וקבלת גרים - תוכיח.

ג) במ"ש שפב"פ נקרא בשם נשיא של מפלגה פלונית או סוג אנשים פלוני - לפלא הערתו בזה, כיון שלשלול קושיא זו, העתקתי בסיום מכתבי: לא נשיא שבט כו'.

דרך אגב, מזה ג"כ ראי' שאין כאן זלזול בכבודו של מי שהוא כי המדובר שם בנחשון בן עמינדב ראשון לנשיאים וכו'.

וחלוק תוכן תואר נשיא בנדון דידן, שמשתמשים בו מכבר ובתוכן מסוים, בתוכן הקשור ברעיון המשיחי -

בקורת רוח קראתי בעתונים כאן, אשר בהקונגרס שהתאסף עתה בירושת"ו, הכריזו מעל הבימה, אשר פשיטא שעדיין לא נתגשם החזיון המשיחי, ואין זה ביאת המשיח וכו' ואיש לא מיחה נגד זה ואילו זכינו היו החרדים לדבר ה' מוצאים בנפשם די אומץ לאמר את זה, כשמונה שנים מלפנים, וכמה מהצרות שאירעו את בנ"י מאז ועד עתה, לא היו באים כלל או היו באים במיעוט עכ"פ. והצרה היותר גדולה - בלבול המוח של כמה מאחב"י ובעיקר מבין הנוער.

כל האמור הוא, לדעתי כל כך פשוט עד שמתחילה ספק הי' אצלי אם לענות בשלילת הפירושים, כי לכאורה רק ביאור אחד ישנו לחשד מוזר האמור כו', וא"כ מה יועיל המענה. ומה שהכריעני לכתוב, הוא - נוסף על מאמר רז"ל שצריך לדון כ"א לכף זכות, ואפשר שמאלו הבאים בטענה, נדמה להם שיש איזה מקום לחשדים האמורים -

העיקר מפני תמהוני וגם צערי שרציתי להביעו,

ואם ימצא לנכון בקשתי שגם ימסור עד"ז,

והוא שבמכתבי בן שני עמודים גדולים לפי ערך, שתוכנו ועקרו -

צעקת הלב בקלא פנימאה דלא אשתמע בחוץ על אלפים ורבבות מבני ישראל אשר בשנים ספורות האחרונות עזבו תורת אלקים חיים ומצותי', ודוקא מעת דרכם על אדמת קודש ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, וברובם המכריע הם מהנוער - עתידו של עם בנ"י.

ואפילו את"ל שאין כל כפי' בדבר כלל ואפילו לא בעקיפין

הרי המאבד עצמו לדעת - גם כן נוקטים בכל האמצעים למנעו מזה ולהפריע בעדו.

והנקודה היחידה אשר מזכיר כת"ר במכתבו אלי ואשר כנראה אודותה לבד נדבר אתו - הוא ענין השמטת שם התואר!

דא"ג מכתבי נשלח במעטפה, ועל המעטפה כתוב גם שם התואר President ולו הי' יסוד לחששות האמורים, לא היתה המעטפה כתובה ככה. ובפרט שברירה פשוטה היתה בידי להניח המכתב במעטפה ע"ש ידידנו שי' ולבקשם למסור המכתב פא"פ.

והחילוק מובן, שבתואר פרעזידענט אין בו החשש לתוכן הנ"ל שלי. ואליבא דאמת - יותר מחשש, ע"פ מה שראיתי תגובת הנוער על התואר נשיא בנידון זה.

כדי לשלול גם קושיות מוזרות, הנני לתרץ עוד נקודה: מפני מה לא נשתמשתי בשם פרעזידענט בפנים המכתב.

והוא פשוט: העדר כתיבת תואר הוא "ענין" שלי, ובפרט שכמה ישנם מהכותבים בלשון הקודש שמשמיטים התוארים לגמרי, בכדי שלא לבייש את מי שאין לו, משא"כ שינוי תואר - הרי זה התערבות גם בענינים של הזולת. וגם זה פשוט לדידי, וחבל על הזמן להסיר קושיות שאין להם יסוד, אלא שכל זה כדאי לי באם יגרום לאיזה פעולה בהנוגע לתוכנו האמיתי של מכתבי.

בכבוד וברכה לבשו"ט.

ד'שמז
הרש " י : זוין, ירושלים. אגרות נוספות אליו - לעיל ד'שי, ובהנסמן בהערות שם.

מכתבי : דלעיל חי"ב ד'רכו.