Igrot Kodesh · Letter 4321 — Faith & Bitachon

B"H

12 Iyar* 5716

Brooklyn

Greetings and blessings,

I have duly received your express letter, which was furthermore sent by airmail. And I wonder about the reason for this haste.

It seems that you hold to your position and I hold to mine. I therefore write to you once more to express my opinion clearly. I consider that there is no reason to waste money to accomplish what is the opposite of building — that is, to leave your city, in which there is much to do, where one must spread the wellsprings (see note 1) until they reach the outside.

Quite simply, your desire to leave this city is suggested to you by your evil inclination*, which cannot bear the propagation of Chassidus* in any form whatsoever. And my view is very clear. You must spread the wellsprings in that place, and there is therefore no reason to leave it.

I have already shared with you, when you were here, what I was able to observe from my father-in-law, the Rebbe*. He did not accept the notion that "money is no problem" (see note 2), even from those who were rich in material gold and silver. How much less did he accept such an attitude from one who assumes a communal function — that is, from someone who is observed closely (see note 3). When such a person spends one Shekel*, it is claimed he gave ten. Now, this applies well to you and to your conduct which, in this case, does not seem appropriate to me. Thus, it was not necessary to have a telephone conversation on the subject (see note 4) that was discussed, and one could formulate other remarks as well.

I have seen fit to phrase my letter in these terms, although this is not my habit, because I have said — first by allusion, then clearly, on various occasions — that all those who devote themselves to communal needs must account for their expenditures, not only to others but also to themselves, knowing that "I stand among my people" (see note 5). Certainly, such people are subject to constraints and must take possibilities into account, but the same is true for me. Of course, advancement and development are necessary, but they must also manifest in the moral dimension. Yet your conduct goes against this. You are reducing the funding allocated to spreading the wellsprings (see note 6), for you are settling into a situation in which your thoughts are turned toward America. And in the material domain, you therefore adopt the conduct just described.

This will surely be unnecessary, but nevertheless I repeat once more that this is by no means, on my part, an attempt to constrain the Chassidim* to live in a materially difficult situation, Heaven forbid. A cursory examination (see note 7) suffices to determine that my approach is precisely the opposite of this. Nevertheless, an organized and not narrow life excludes disorder and waste that even basic logic cannot in any way justify.

With my blessing that you understand all of this in a joyful manner, and therefore in a profound one,

P.S.: I am not sending the present letter by express mail, and may Hashem* grant that in the future, the Chassidim* adopt the same approach, except in the most exceptional cases.

(Notes in the original:

1. Of Chassidus*.

2. In Russian in the original text.

3. Literally, 'with seven eyes.'

4. Apparently from another continent, with the Rebbe's* secretariat.

5. They are accountable to others.

6. Of Chassidus*.

7. Of reality.)

ד'שכא

ב"ה, י"ב אייר, תשט"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

קבלתי מכתבו המהיר (נוסף על השלוח באוירון), וצריך עיון על המהירות בזה.

וכנראה שהוא בשלו ואני בשלי, היינו שהנני כותב עוד הפעם חוות דעתי ברורה, שאין לבזבז הוצאות ולעשות היפך ענין של בנין, ע"י העתק מ... כי עבודה רבה שם בהפצת המעינות (עד שיגיעו גם) חוצה. ובמלות פשוטות, רצונו להעתיק משם הוא עצת היצר, שאין דעתו נוחה מעבודת התפשטות החסידות באיזה אופן, וכיון שדעתי ברורה שצריך להתעסק בהפצת המעינות ב... מזה מובן שאין ענין כלל בנסיעת...

וכבר אמרתי לו בהיותו כאן, שראיתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר, אז ער האט ניט געהאלטען פון דער שיטה "דזיענגי ניע פאטשאם" אפילו בהנהגת עשירים בכסף וזהב גשמים, עאכו"כ שלא היתה דעתו נוחה מהנהגה כזו של איש צבורי, היינו אדם שמביטים עליו בשבע עינים, וכשמוציא שקל אחד אומרים שהוציא עשרה, וה"ה בהנוגע אליו ולהנהגתו הבלתי נכונה לפי דעתי בהנוגע להאמור (לא הי' הכרח דוקא שידברו בתלפון בקשר עם... ועוד ועוד)...

מצאתי לנחוץ להשתמש באותיות כהנ"ל, אף שלא הורגלתי בהם, כיון שרואה אני שלמרות שרמזתי ואח"כ דברתי איזה פעמים שמוכרח להיות דו"ח בהנוגע לההוצאה של כל המתעסקים בצ"צ, ואין כוונתי חשבון כלפי אחר, אלא כפי עצמו, היינו לדעת שבתוך עמי אנכי יושבת, וכמו שהם מוגבלים ומתחשבים עם היכולת הרי גם אני במדה והגבלה זו, ואף שמוכרחת ההתרחבות וההתפשטות, צריכה היא להיות בענינים רוחנים, והנהגתו הוא בפועל היא דוקא להיפך, היינו שמצמצם בהנוגע להפצת המעינות, ווארום מען זיצט אויף די טשעמאדאנעס און מען טראכט וועגען אמעריקא, ובהנוגע להגשמיות הוא כנ"ל.

ואף שלמותר הוא, בכ"ז הנני כופל עוד הפעם, שאין ח"ו כוונתי שאנ"ש צריכים לחיות בדוחק גשמי ח"ו וח"ו, והמסתכל אפילו לשעה קלה רואה הוא ששיטתי היא דוקא להיפך, אבל חיים מסודרים שלא בצמצום אין פירושם חיים בלי סדר ובזבוז בלי כל הצדקה בשכל הבריא...

בברכה לקליטת כל האמור לעיל מתוך שמחה ובמילא בפנימיות.

נ.ב.

אינני שולח מכתבי מהיר, ויה"ר שמכאן ולהבא גם אנ"ש יתנהגו באופן כזה מלבד במקרים נחוצים ביותר וביותר.

ד'שכא
דזיענגי ניע פאטשאם : כסף זוהי לא בעיה.