Igrot Kodesh · Letter 4240 — Faith & Bitachon

B"H

23 Nissan* 5716

Brooklyn

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of 5 Nissan*, in which you present your spiritual self-assessment. You arrive at the conclusion that you do not feel your advancement in the service and fear of Hashem* to be commensurate with your study of Torah*.

Our Sages* teach, in Tractate Avodah Zarah* 19a, that one studies the Torah* in two stages. Indeed, one first studies "the Torah* of Hashem*" and then, subsequently, "his Torah*" (see note 1). It is then that one reaches the summit of study.

Granted, one may ask: How can "the Torah* of Hashem*" become "his Torah*"? There is, after all, nothing in common between the One Who gives the Torah* and the one who studies it, between the Creator and the creature. And if it is impossible for an elephant to pass through the eye of a needle, even in a dream — though both are limited — how much more so is this the case for the creature and the Creator, Who is truly infinite, Who is truly one with His Wisdom and His Torah*, as the Rambam* and the Tanya* explain at length, in Shaar HaYichud VeHaEmunah*.

Yet it is indeed so, through an effect of the kindness of the Holy One, blessed be He, Who is omnipotent, for Whom nothing is impossible. Therefore, in order for "the Torah* of Hashem*" to become "his Torah*," one must serve Him, and purely intellectual study is by no means sufficient. Thus the Mechilta* says, in Parshas Yisro*: "First accept My sovereignty, then My decrees." And Tractate Berachos*, at the beginning of the second chapter, specifies that each day one must first accept the yoke of the heavenly kingdom, and then that of the Torah* and the Mitzvos*.

It follows from all of this that if one does not prepare oneself in the proper manner — which our Sages* summarize in a brief teaching, noting that to receive the Torah* it was necessary to say, "We will do and (then) we will understand" — if the study does not conform to all of this (see note 2), it does not truly bind itself to the person who engages in it, and consequently, its effect does not become apparent.

Granted, free will must be preserved, and such a person will therefore continue his study of Torah*. Moreover, he will understand it, if he possesses the requisite intellectual capacity. Such is indeed the natural state of affairs, and our Sages* say in the Mishnah*, in the fourth chapter of Tractate Avodah Zarah*: "Shall He destroy His world on account of the..." (see note 3). Furthermore, the assurance has been given that "no one will be cast away," and ultimately, these words of Torah* will indeed bring him back to the right path. Nevertheless, this may occur in a subsequent lifetime, as the Tanya* specifies at the end of Chapter 39, and in the interim, decades will be lost.

It follows from all of this that one must study the Torah* with purity, observing the ritual immersion according to Ezra (see note 4), preceding this study with the fear of Hashem* and the acceptance of the yoke of the heavenly kingdom. But even after all of this, the help of Hashem* remains necessary. One must therefore give a coin to a poor person. Then Hashem* acts measure for measure (see note 5) and grants success in study, whether one is poor or rich.

Of course, it is difficult to explain all of this in the context of a letter. I am hopeful, however, that these few lines will suffice, if you consult them with all the necessary attention.

You surely know of the three daily study sessions pertaining to every individual, established by my father-in-law, the Rebbe*, whose merit protects us. They cover the Chumash*, Tehillim*, and Tanya*, and are well known. You are observing them, or, at the very least, will do so in the future.

With my blessing,

On behalf of the Rebbe Shlita*,

The secretary

(Notes in the original:

1. That of the person who studies it.

2. If it is purely intellectual, without being preceded by submission.

3. Fools.

4. After each conjugal relation.

5. Corresponding to what has been accomplished.)

ד'רמ

ב"ה", כ"ג ניסן, תשט"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מה' ניסן, אודות חשבון הנפש ושבא לס"ה, אשר אין מרגיש עלי' במעלות העבודה ויראת שמים במדה מספקת מתאים ללימוד התורה.

והנה ידוע מאמר רז"ל (ע"ז יט, א) שבזמן לימוד התורה ישנן שתי תקופות, בתורת ה' יהגה ובתורתו אשר זהו תכלית הלימוד. ולכאורה יקשה המקשן איך אפשר שתורת ה' תעשה לתורתו, והרי אין ערוך כלל וכלל בין נותן התורה ולומד התורה, בין בורא ונברא, ואם אי אפשר להעלות פילא בקופא דמחטא (ואפילו בחלום) אף ששניהם גבולים, עאכו"כ בנוגע להבורא בלי גבול האמיתי ואשר הוא ודעתו וחכמתו ותורתו חד הוא (וכמו שהאריך הרמב"ם בכל זה ונתבאר בתניא וביחוד בשער היחוד והאמונה (בתניא שם)), אלא שהוא בחסדו של הקב"ה שהוא כל יכול, והממנו יפלא כל דבר. ומזה יובן ג"כ, שבכדי שתורת ה' תעשה לתורתו, מוכרח שיהי' עובד ה' ואין מספיק הלימוד בשכל לחוד כלל וכלל וכלשון המכילתא (יתרו) קבלו מלכותי ואח"כ תקבלו גזירותי, ובברכות (רפ"ב) אשר בכל יום צריך לקבל תחלה עול מלכות שמים ואח"כ עול תורה ומצות.

ומכ"ז מובן שבאם אין ההכנה באופן האמור [שכל זה נכלל בפתגם חז"ל הקצר, אשר קבלת התורה היתה ע"י הקדמת נעשה לנשמע], ואם אין הלימוד בדרך זה, הנה אין לה שייכות אמיתית עם האדם הלומד ובמילא אין ניכרת פעולתה, אף שכדי שלא לשלול ענין הבחירה, מניחים לו ללמוד התורה ולהבינה אם בר שכל הוא, כיון שזהו מדרכי הטבע, וע"ד מרז"ל (משנה ע"ז פ"ד) יאבד עולמו מפני כו', ובפרט שע"פ הבטחת בל ידח ממנו נדח, הנה סו"ס יפעלו דברי התורה להחזירו לדרך הרצוי', אבל דא עקא, שיכול להיות זה בגלגול אחר (תניא סוף פקר לט) ובינתים אבד עשיריות שנים וכו'.

המורם מכל הנ"ל שצריך ללמוד תורה בטהרה (ע"י שיהי' זהיר בטבילת עזרא) ובהקדמת יראת שמים וקבלת עול מלכות שמים, וכיון שלאחר כל זה עדיין צריכים לסייעתא דשמיא, הנה צריך להיות ג"כ הענין דיהיב פרוטה לעני, שאז במדתו של הקב"ה שהיא מדה כנגד מדה נותנים לו הצלחה בהלימוד מבלי התחשב אם הוא עני או עשיר.

מובן שאי אפשר לבאר ככל הדרוש במכתב, אבל תקותי שגם השורות הנ"ל המעטות בכמות תספיקנה, אם יעיין בהם כפי הדרוש.

בודאי יודע משלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בחומש תהלים ותניא הידועים, ושומר עליהם, ועכ"פ ישמור אותם מכאן ולהבא.

בברכה,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

ד'רמ
נדפסה בלקו"ש ח"ח ע' 260.