Igrot Kodesh · Letter 4226 — Chinuch

B"H

11 Nissan 5716

Brooklyn, N.Y.

I greet you greatly and bless you,

Your letter, acknowledging receipt of the Tzemach Tzedek's* commentaries on Tractate Bava Metzia, was a pleasant surprise (this letter is addressed to Yitzchak Ben Tzvi, President of the State of Israel; the Rebbe will explain later why the title of President is not cited at the head of this letter). I read with particular pleasure that you have a fixed study session in this tractate (see letter no. 3919). The study of our Torah*, the Torah* of life, is powerful, for it leads to action. No doubt the promise that "one mitzvah* leads to another" will be fulfilled in you. One rises in matters of holiness, and I have good hope that you will add to all of this, quantitatively and qualitatively.

Some are surprised by the statement of our Sages that "Rabbi honored the wealthy."

In my opinion, this can be understood and explained in light of one of the fundamental points of the teaching of the Baal Shem Tov*, which is the following:

Every event in the world, including the most insignificant, is an effect of Divine Providence*. How much more so is this the case if it has a global scope and concerns many people.

The wealthy are the people to whom Divine Providence* has entrusted the means to do much good in the world of the Holy One, blessed be He. The powers of their soul therefore enable them to carry out this mission, to assume a role much more decisive than that of the average person and, all the more so, of the poor.

Rebbi* lived in a period of transition for the people of Yisrael*, from a relatively calm life to an existence of decrees and persecutions. He therefore had to mobilize all forces so that the Jews would overcome this ordeal and emerge from it whole and strong. For this, he needed to observe each person and strive to put his qualities to good use. He therefore showed his respect toward those to whom Hashem* had granted broader possibilities, which could thereby serve to protect the sacred values of Yisrael*, like all the other accomplishments of our holy master (an expression designating Rebbi*).

The general conduct of the world is such that every Jew receives free choice, and Hashem* tests him to verify the love he bears for Him, to confirm that he observes His mitzvos* and heeds His voice. In this matter, every wealthy person also possesses free choice, as it is said: "See, I have placed before you today life and good..." Thus, by an exercise of this choice, he can put into practice the conclusion of the verse, "and you shall choose life," or the opposite, Heaven forbid.

It is quite clear that what is true for those who are rich in gold and silver applies, all the more so, to those whose wealth lies in the influence they exert on their surroundings, near and far.

This world has a Ruler and nothing in it is purposeless. It follows that wealth must be used actively and positively. Not using it negatively is by no means sufficient.

Indeed, an imperfect use calls into question the order of creation, every aspect of which must fully contribute to the overall and unique objective.

I have heard much about you, about your personality and your qualities, about the way you regard the sacred values of the Tradition of Yisrael*. In our time, particular possibilities have been granted to you, comparable to what has just been said, to influence your near and distant surroundings.

This influence can have grandiose consequences, in particular the preservation of the true identity of our people, which was constituted upon receiving the Torah*. The Torah* is the thread that has traversed and unified all the eras of our history, while during that time, several nations possessing a particularly developed culture and dominating the world were condemned to destruction without being able to escape it. The Jews, however, are still present, thanks to their bond with the Creator of the world, Who directs it. And Midrash* Tanchuma, on Parshas* Nitzavim, says: "I, Hashem*, have not changed, and you, sons of Yaakov, have not perished."

If at all times it was necessary to mobilize the forces of the Jews to preserve and protect the Torah* and mitzvos* — the secret of the eternity of Yisrael* — how much more so is this the case in our time, whose role is decisive, but which is also a time of crisis and trial, one of the most considerable trials our people has known.

Those who are rich in possibilities and capabilities bear a much greater responsibility, and therefore have the sacred obligation and the great merit of placing these at the service of protecting the sacred values of Yisrael* — that is, our eternal Torah* and its mitzvos* — especially when one finds oneself in the palace of the King, the land "upon which the eyes of Hashem* are always directed, from the beginning of the year to the end of the year."

This function has been entrusted to you, and without a doubt, you first received everything necessary to carry it out. Nevertheless, the Creator of the world desires that this situation flow from your free decision, as it is said: "And you shall choose life."

Relying on what I have heard about you, I presume you will not hold these few lines against me, although this is the first letter I am addressing to you. Please accept these words in the spirit in which they were written.

May Hashem* grant me the merit that these words not remain at that (but be actually followed by action).

With my respects and consideration, wishing you a kosher* and joyous Pesach*,

This paragraph should perhaps have appeared at the beginning of my letter. I ask you, indeed, to forgive me for not having introduced it by mentioning your titles. Here again, I relied on what is said of your virtues and moral qualities, telling myself that you would surely understand.

Ever since I began attending the cheder* and even before that, I began to form in my mind a picture of what the future redemption would be — the liberation of the people of Yisrael* from their final exile, a redemption unfolding in such a way as to give meaning to the sufferings of the exile, to the decrees and persecutions.

One of the aspects of this brilliant future and of this redemption is "the Nasi* (the chief, who is the king — not a tribal chief, but one over whom only Hashem* his Elokim* is superior)," according to the terms of Tractate Horayos 11a. Then, with all one's heart and with perfect understanding, "one will say on that day: I thank You, Hashem*, for You have rebuked me" (through the sufferings of exile).

This explains to you why it is so difficult for me to use this term (Nasi*, chief, president) to designate the people of the children of Yisrael*, while "Yaakov is small," while the Jews are "pursued, martyred, torn apart, tormented, and victims of suffering."

I could mention this term only through a linguistic device. Nevertheless, I have been told that you are a truthful man, and I therefore do not wish to be false in my soul. Please excuse me for this (for not having used the term Nasi*).

ד'רכו

ב"ה, י"א ניסן, ה'תשט"ז
ברוקלין, נ.י.
שלום רב וברכה!

הפתעה נעימה הי' לי מכתב כ' אישור קבלת חידושי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" על מס' בבא מציעא, ובקורת רוח מיוחדה קראתי בו אודות שיעורי הלימודים במסכתא זו.

וגדול כח לימוד תורתנו, תורת חיים, "שמביא לידי מעשה". ובודאי תקויים גם ההודעה "מצוה גוררת מצוה". וכיון שמעלין בקדש, תקותי אשר הלוך ילך ויתוסף בהאמור, הן בכמות והן באיכות.

יש תמהים למאמר חז"ל "רבי מכבד עשירים".

ולדידי מובן ומבואר הוא על פי אחת הנקודות היסודיות של שיטת הבעל שם טוב, אשר

כל ענין בעולם ואפילו קטן שבקטנים הוא בהשגחה פרטית, ובפרט ענינים כוללים הנוגעים לרבים.

עשירים, אנשים אשר ההשגחה העליונה נתנה בידם האמצעים לפעול רבות טובות בעולמו של הקב"ה, בודאי גם כוחות נפשם מתאימים למילוי תפקיד זה, תפקיד העולה פי כמה על תפקידו של איש הבינוני ועל אחת כמה וכמה של איש העני. ורבינו הקדוש שתקופתו היתה תקופת מעבר בחיי עם ישראל מחיים שלוים, לפי ערך - לחיים של גזירות ורדיפות, ועליו הי' לגייס את כל הכוחות בכדי שיעמוד עם ישראל בנסיון זה ויצא שלם ומחוסן, עליו היתה המשימה להתבונן בכל אחד ואחד ולהשתדל לנצל את כל האפשרויות אשר בו. ולכן הביע רגש כבוד כלפי אלו שמלמעלה נתנו להם אפשריות יתרה, אשר בודאי גם נוצלה להגן על כל הקדוש בישראל, ככל שאר פעולות רבינו הק'.

אלא, מתאים להנהגה הכללית בעולם, אשר לכל אחד מבני ישראל נתנה בחירה חפשית, ומנסה ה' אלקים אותו לדעת הישנו אוהב את ה' כו' ושומר מצוותיו ושומע בקולו וכו', גם בזה הבחירה נתונה לכל אחד מהעשירים, וכמו שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת גו' לקיים בבחירתו, כסיום הכתוב, ובחרת בחיים, או ח"ו להיפך.

פשוט, אשר אם בעשירים בזהב וכסף, הדברים אמורים, על אחת כמה

וכמה - עשירים בכח השפעה על הסביבה הקרובה והרחוקה.

ומובן גם כן, אשר כיון שיש מנהיג לבירה זה העולם ואין בו דבר אחד לבטלה, מוכרח ניצול פעיל וחיובי של העושר, ואין מספיק כלל וכלל זה שלא ישתמשו בעושר בכיוון בלתי רצוי.

כי גם העדר הניצול מפריע את הסדר בבריאה, כיון שענינה אשר כל החלקים שבה צריכים לסייע באופן פעיל לתכלית הכללית והאחידה.

רבות שמעתי על כ', תכונות נפשו ומדותיו ועל יחסו לקדשי עם ישראל המסורתיים.

ובתקופתנו זו ניתנו לכ' אפשרויות מיוחדות, בדוגמת האמור לעיל, בהשפעה על הסביבה הקרובה והרחוקה, השפעה היכולה להביא תוצאות מרחיקות לכת, וביחוד - בשמירה על צביונו האמתי של עמנו אשר נהי' לעם בקבלת התורה, והיא היא חוט השני העובר דרך כל תקופות קיום עמנו ומאחדן, אף כי במשך זמן זה כמה אומות, אומות בעלות תרבות מפותחת ביותר, מושלות בכיפה וכו' נתחייבו כלי' ולא היתה להם תקומה, וישראל נופלים ועומדים - על ידי הקישור עם בורא העולם ומנהיגו - ואומר כי אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם (מדרש תנחומא, פ' נצבים).

ואם בכמה תקופות מוכרח הי' גיוס כל כחות בני ישראל לשמירה ולהגנה על התורה ומצותי' - סוד קיומו של עם ישראל - בתקופתנו לא כל שכן, תקופת הרת עולם ותקופת משבר ונסיון, מהנסיונות הכי גדולים, של עמנו ישראל. ואלו העשירים ביכולת ואפשריות, אשר מתאים לזה גם אחריותם גדולה פי כמה, חובתם חוב קדוש וגם זכותם לנצל את האפשרויות במילואן להגן על הקדוש לעם ישראל היא תורתנו הנצחית ומצוותי', ובפרט בפלטין של מלך היא הארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. וכיון שהועמס תפקיד זה בודאי ניתנו מראש כל הענינים הנדרשים למילוי התפקיד במילואו, אלא שרצון הבורא הוא שיהי' זה בבחירה - ובחרת בחיים.

נשען על מה ששמעתי על כ' תקותי חזקה שלא יקפיד על שורותי דלעיל, אף שזהו מכתבי הראשון לכ', ויקובלו הדברים באותו הרגש שנכתבו.

ויהי רצון שאזכה שאל ישארו דברים בעלמא.

בכבוד ובהוקרה ובאיחולי חג הפסח כשר ושמח.

אפשר שפסקא הבאה להלן צריכה היתה לבוא בראש המכתב, והיא - בקשת סליחה על שפתחתי מכתבי בלי להקדים תוארים וכו'. וגם בזה סמכתי על מה שתיארו לפני ממדותיו ותכונות נפשו אשר יבין לדעי.

מיום הלכי ל"חדר" ועוד קודם לזה התחיל להתרקם בדמיוני ציור גאולה העתידה - גאולת עם ישראל מגלותו האחרון, גאולה כזו ובאופן כזה שעל ידה יהיו מובנים יסורי הגלות הגזירות והשמדות. וכחלק מעתיד מזהיר זה וכחלק מגאולה זו יהי' "נשיא זה מלך, לא נשיא שבט - אלא שאין על גביו אלא ה' אלקיו" (הוריות יא, סוף ע"א), והכל יהי' באופן אשר בלבב שלם ובהבנה מלאה - "יאמר ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ". ולכן כל כך קשה לי להשתמש בתואר זה בקשר עם בני ישראל בעת אשר יעקב קטן הוא ובני ישראל "דווים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באים עליהם". יכולתי להשתמש במלה זו מן השפה ולחוץ, אבל כיון ששמעתי אשר כ' "אמתי הוא - לא רציתי לכזב" בנפשי, ואתו הסליחה.

ד'רכו
חלקה נדפס בקובץ יגדיל תורה ירושלים חוב' ז ע' 17, והועתקה באגרת נוספת בלקו"ש חכ"ג ע' 336.

האגרת היא ליצחק בן צבי, והסיבה למניעת תואר הכבוד "נשיא" - בשולי האגרת.

שיעורי הלימודים : ראה גם לעיל אגרת ג'תתקיט.