Igrot Kodesh · Letter 4178 — Faith & Bitachon

B"H

22 Adar 5716

Brooklyn

I greet you and bless you,

I am responding to your letter of 8 Adar, in which you tell me how you earn your livelihood. You are the subject of an accusation in your city, and you therefore have the idea of abandoning the position you hold there.

I have already written to several Chassidim* — and you must have seen one of these letters — that the time has come to stop hiding the truth from ourselves. One cannot beg all those who have the merit of taking part in the institutions and achievements of my father-in-law, the Rebbe*. For one of two things is the case: either they recognize that this is their own good, or they deny it and consider that they themselves are rendering a service to my father-in-law, the Rebbe* — through him, to all our holy masters — and, through them, to the Holy One, blessed be He, and the heavenly hosts. In the latter case, moralizing will serve no purpose, and one can understand how much one must pity such people. Certainly, there is a mitzvah* to rebuke, but there is a limit to everything, especially in our time, when every moment is precious for action.

Those who are still young in years, or who did not have the merit of receiving their education at the Yeshivah* Tomchei Temimim*, must be cherished and indulged, in accordance with the explanation of the Rambam* in his commentary on the Mishnah*. And Chassidus* explains how one educates a child. By contrast, it is unnecessary to rebuke those who studied Torah* at the Yeshivah* Tomchei Temimim* and then established Jewish and Chassidic* families, or to indulge them. One tries to convince them, but it serves no purpose, for after a certain time, they maintain their opinion. And there is no longer any limit to the interventions and courtesies, whereas the time could be much better used. And the work is done between two complaints. That is the feeling and the appearance one gives.

At least once, the truth must be stated as it is, so that perhaps you will begin to observe the other person, telling yourself that he, too, possesses the ten powers of the soul, among which are three intellectual powers — Chochmah*, Binah*, and Daas*. Moreover, he has feelings in his heart; he can be moved. And emotion can surpass his understanding. Sometimes you yourself may be mistaken, while your friends are right. There is then no other means of determining this than to follow the rule that one follows the majority.

If you meditate on this, for all the time necessary for your own person, thinking about yourself and with sincerity, you will no doubt understand the words of the verse: "Her ways are ways of pleasantness and all her paths are peace." Thereupon, you will cooperate in this matter with all the other Chassidim*.

I repeat once more what I said previously: No one is holding you in the service of the Rebbe*, and the same applies to the others. Nevertheless, you inspire immense pity, for it seems you have been living in error for decades. You think you are rendering a service to our holy master, whereas the opposite is true. You can understand what follows from such a way of viewing your work. You, together with all the others, must therefore try to explain the truth to yourselves, once and then a second time. May Hashem* lead you to make the right choice.

With my blessing for a kosher* and joyous Pesach*,

For the Rebbe Shlita*,

the secretary,

ד'קעח

ב"ה, כ"ב אדר, תשט"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מח' אדר, בו כותב אודות מצב הפרנסה וע"ד תביעתו ל...

שבמילא בא לדיעה שיעזוב משרתו שם וכו'.

והנה: כבר כתבתי לכמה מאנ"ש ובטח גם הוא ראה עכ"פ אחד ממכתבי הנ"ל שכבר באה העת שאין להעלים האמת, וכל אלה שזכו לקחת חלק במוסדות או בפעולות כ"ק מו"ח אדמו"ר, דארפמען בא זיי ניט בעטען זיך, כי אחת משני אלה, או שמכירים גם הם שזהו לטובה בעדם, או שבאם אין רוצים להודות בזה ואוחזים בדיעה, אז זיי טוען א טובה לכ"ק מו"ח אדמו"ר ועל ידו לכל נשיאינו הק' ועל ידם לקוב"ה ופמליא דילי', הרי גם הטפת מוסר לא תועיל, ואף שמובן גודל הרחמנות עליהם, דגם זה נכנס בגדר הוכח תוכיח, אבל לכל יש גבול, ובפרט בתקופתנו זו, שכל רגע יקר לפעולות.

ואם אפילו הצעירים בשנים או אלו שלא זכו להתחנך בכותלי תומכי תמימים צריכים פינוק און פיעשטשען וע"ד המבואר בפירוש המשניות להרמב"ם והובא בדא"ח אופן החינוך של קטן, הנה אלו שזכו ללמוד בישיבת תו"ת ונעשו ראשים למשפחות חסידותיות בישראל, הנה אין תועלת בהטפת מוסר והפינוק. ומה שמשדלים אותם בדברים אין בזה תועלת ממשית, כיון שכעבור זמן קצר חוזרים עוה"פ לדעתם, ואין קץ לשידולים ופינוקים, בה בשעה שיש לנצל הזמן באופן טוב יותר, ועוד זאת שהעבודה שעושים בין תלונה אחת לחברתה, האט דאס דעם אמת'ן טעם און מראה...

ועכ"פ פ"א יש לומר האמת כמו שהוא, והכוונה בזה שאפשר יתחילו להשתדל להביט על הזולת שגם לו יש עשר כחות הנפש וביניהם חב"ד ומאידך גיסא יש גם אצלם מדות שבלב ובאים בהתרגשות און פארטומלען דעם שכל, ובמילא יש מקום לומר שלפעמים הוא בטעות וחבריו צודקים, ואין בחינה בזה אלא ההוראה דאזלינן בתר רובא. ולאחרי כשיתבונן בזה זמן המתאים לתכונת נפשו ויהי' זה אדעתא דנפשי' ואליבא דנפשי' בודאי יתחיל לראות בעיניו מ"ש דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום, ובמילא ישתף פעולה בענינים אלו שם שאר אנ"ש...

עוה"פ הנני חוזר על הקודם, אז קיינער האלט עם ניט צו בעבודת כ"ק אדמו"ר און אזוי אויך ניט די אנדערע, אבל לאידך גיסא גדול עליהם הרחמנות ביותר וביותר על מה שכנראה עשיריות בשנים חיים בטעות ואומרים שזהו טובה מצדם לנשיאינו הק' אבל לא להיפך, ובמילא מובנים התוצאות מיחס כזה בהעבודה, ולכן עליו וכן על כאו"א לנסות להסביר לעצמם את האמת פעם ושתים ואיזה פעמים ויה"ר שיבחרו בחלק היפה...

בברכת חג פסח כשר ושמח,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר