Igrot Kodesh · Letter 4176 — Chinuch

B"H

21 Adar 5716

Brooklyn

To the great Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem*

and devotes himself to communal needs,

Rav Ephraim Eliezer (Rav E. E. Yalles, of Philadelphia; see letter no. 3948) HaCohen,

I greet you and bless you,

I am responding to your letter, which contains the following question. In the Chassidic* discourse found on page 80a of Torah Or*, Parshas* Terumah, there is a note indicating that during the period of exile, the reflection (of the Supernal Light) withdraws to "its source and its origin, in Atzilus*." You ask what this source is and what this origin is.

This statement corresponds to that of the Zohar*, according to which "during the period of exile, the Holy One, blessed be He, withdraws to the very highest level." Various texts explain that this alludes to the emotional Sefiros*, the "Small Countenance," to which the Torah Or* alludes, and the expression "the very highest level" corresponds to Binah*, then, higher still, to Atik, which is a part of Keser* (You should consult, regarding all of this, the Zohar, Vol. 3, p. 75a, and the Mikdash Melech at that reference; the Pardes, Gate of the Value of the Receptacles; the addenda to the Reshimos of the Tzemach Tzedek*, at the beginning of Tehillim*. See also the Zohar, Vol. 3, p. 20b).

This can be understood from the Tikkunei Zohar*, Tikkun 49, which describes Binah* as "the root of the tree," and from the Raya Mehemna, Parshas* Bo, page 42b, which calls Binah* "the source," as explained in Likkutei Torah*, Parshas* Vayikra, page 52a.

Likewise, in the plain sense, a distinction can be made between the source and the origin, as indicated by the texts that cite these two terms, which therefore designate two different stages. Indeed, the source is close to what it produces and is of the same nature. This is not the case with the origin, which is distant.

What has been said will enable us to understand a passage from the revealed part of the Torah*, in the Gidulei Taharah, cited in the responsa found at the end of that book, in Chapter 2. A distinction is drawn there between a pit and a spring, and in the conclusion it is stated that the origin is a hidden force. This indeed corresponds to the order of the Sefiros* — Keser*, Chochmah*, Binah* — which are the origin, the source, and the pit.

The Mishnah* states, at the beginning of Tractate Megillah*, that when Purim* falls on Sunday, one advances the reading (of the Megillah*) in the villages to the day of assembly (of the court), which is the preceding Thursday. You pose the following question on this subject: According to one opinion, Parshas* Zachor is read, with a quorum of ten, as an obligation from the Torah*. Now, the villagers gather in any case on the eve of Shabbos*. They can therefore read the Megillah* at the proper time.

You do not explain what you mean, but your question is presumably the following: It is known that one must return home under the best conditions, that is, by the light of day. Everyone therefore remains in the city after Shabbos*.

First of all, it may be permitted to walk from one village to another during Shabbos* by means of an eruv*. Moreover, traveling under the best conditions is merely good advice given to each person and not an enactment of the Sages or of the Torah* (as the Tosafos* indicate at the beginning of Tractate Pesachim*; and this does not apply to many people traveling on a road that is familiar to them — in this case, the villagers are accustomed to traveling this road on every day of assembly). These men can also leave the city before the quorum necessary for prayer assembles, and especially before the reading of the Megillah*, which can be done at any hour of the day.

According to the Ran*, at the same reference, the Sages simply exempted these men from the reading of the Megillah* in the evening. In any event, it is unnecessary to reference the opinion that the reading of Parshas* Zachor is a Torah* obligation. Indeed, the Torah* reading on Monday and Thursday was introduced by Ezra, and the villagers are in fact less bound by it. Moreover, according to several commentators, the day of assembly is the day on which people gather to hear the Torah* reading. How much more so is this the case for the Torah* reading of Shabbos*.

One can explain that someone who knows how to read (the Torah*) is brought to the villages for Shabbos* and can thereby discharge the obligation of those present, which is not the case during the week, when the city's inhabitants are absorbed in their own affairs. This is the reason why the villagers ensured that the Shabbos* reading would have, for them, a more imperative character than that of Monday and Thursday. Now, it is inconceivable that every Shabbos* — and not only for the one of Parshas* Zachor — the villagers would have gathered in the city to hear the Torah*.

With my blessing,

For a certain reason, the sending of this letter was delayed. On the eve of Rosh Chodesh*, before going to the resting place (of the Frierdiker Rebbe*), I received your letter written after Shabbos*. I read there the names of the Jews you mention. May Hashem* grant that this was at a propitious, good, and fruitful moment.

ד'קעו

ב"ה, כ"א אדר, תשט"ז
ברוקלין.
הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

מו"ה אפרים אליעזר שי' הכהן1

שלום וברכה!

במענה על מכתבו, במה דשאילנא קדמיכון: בתורה אור פ' תרומה (פ' ע"א) ד"ה אבל, בהמוסגר שם בנוגע לזמן הגלות, שנסתלקה בחי' ההארה כו' "לשרשו ומקורו באצילות", מהו שרשו ומהו מקורו.

ומאמר זה מתאים למאמר הזהר, דבגלותא קוב"ה סליק לעילא ולעילא, ופירושוהו בכ"מ, קוב"ה - ז"א אנפי זוטרי שבתו"א שם, לעילא - בינה, ולעילא - עתיק היינו כתר*, והוא מובן ע"פ המבואר בתקו"ז תקון מ"ט דבינה נק' שרשא דאילנא, וברע"מ בא מ"ב ע"ב דכתר נקרא מקור (ויעוין ביאורו בלקו"ת ויקרא נ"ב ע"א), ויבואר גם ע"פ פשוט בחילוק הלשונות דשרש ומקור, כמובן שהובאו שניהם, להורות על חילוק מדרגות, אשר השרש נמצא בקירוב והוא ממהות הענינים דהבא מהשרש, משא"כ מקור, שהוא בריחוק מהבא מן המקור.

וע"פ האמור יומתק ג"כ המובא בס' גידולי טהרה שו"ת שבסוף הספר סי' ב' בביאור השם בור ומעין ומסיים מקור יאמר על הכח המוטבע כו' - שהנ"ל מתאים להסדר בספירות, דכתר חכ' בינה, הם מקור מעין בור או שרש.

במשנה ריש מגילה דכשחל פורים ביום א' כפרים מקדימים ליום הכניסה, יום חמישי הקודם.- ומקשה כת"ר דלדיעה דפ' זכור נקראת בעשרה מן התורה הרי נתקבצו בני הכפרים בלא"ה בערב שבת, וא"כ יכולים לקרות המגילה בזמנה. ולא פירש כוונתו, וכנראה קשה לו, דכיון שצריך לילך חזרה בכי טוב, היינו באור הבקר, הרי בע"כ נשארים בעיר גם במוצש"ק.

והנה מלבד דהרי אפשר שיהיו הכפרים באופן שמותרת ההליכה גם בשבת ע"י עירובי תחומין, כן - הרי ענין דהליכה בכי טוב, אינה אלא עצה טובה ולא דרבנן ודאורייתא**, כן הרי אפשר שיצאו מהעיר קודם שיתאסף המנין לתפלה ובפרט למקרא מגילה שזמנה כל היום ויעוין בר"ן שם שממקרא מגילה בלילה בכלל פרטו אותם חכמים. ובכ"א אין זקוקים להערה זו דוקא לדיעה דקרית פ' זכור היא מן התורה - שהרי קה"ת בב' וה' מתקנת עזרא ומקפידים עלי' בני הכפרים, כמובא בכמה מפרשים שזהו ענין יום הכניסה שמתכנסים לקה"ת, וא"כ עאכו"כ קריאה דיום השבת - וי"ל דלשבת מסדרים שיבוא מי שהוא היודע להכפרים להוציאם ידי חובתם (משא"כ בימי החול, שבני העיר טרודים במלאכתם), שעפ"ז מתורץ איך סדרו בני הכפרים קרה"ת דשבת שהיא חיוב יותר מקרית ב' וה': דפשיטא שאין לומר דבכל שבת ושבת היו כל בני הכפרים (ואצ"ל בפ' זכור) מתכנסים לעיר לשמעו קריאת התורה!

בברכה.

מסיבה נתעכב שילוח המכ'. ובער"ח קודם הנסיעה על הציון נתקבל מכ' ממוצש"ק, וקראתי שם אלו שמות בנ"י אשר הזכירם. ויה"ר שיהי' בע"ר ובשטומו"צ.

ד'קעו
*) יעויין בכ"ז: זח"ג עה, רע"א ובמק"מ שם. פרדס שער ערה"כ מע' אוי ומע' הוי. הוספה לרשימות הצ"צ על התהלים בתחלתה. וראה ג"כ זח"ג כ, ב.

מו"ה אפרים אליעזר : יאלעס, פילדלפיה. אגרות נוספות אליו - לעיל ד'תתקמח, ובהנסמן בהערות שם.

**) עפמש"כ בתוד"ה יכנס (ריש פסחים) - אינה ברבים ההולכים בדרך הידועה להם, וכהליכת בני הכפרים הרגילים ללכת בזו הדרך בכל יום כניסה.

בע"ר: בעת רצון.