Igrot Kodesh · Letter 4134 — Faith & Bitachon

B"H

26 Shevat 5716

Brooklyn, New York

To Mr. Eliezer Steinman,

I greet you and bless you,

I would like, by this letter, to thank you for having taken the trouble to send me the books you have recently published — namely, the writings of the Maggid of Dubno, those of Rabbi Nachman of Breslov, and the first two volumes of Be'er HaChassidus.

Regarding these books, and in particular the Be'er HaChassidus series, I would like to make two remarks:

A) The author of a book in general, and one dealing with a profound subject in particular, has the goal of arousing interest in the heart of the reader, so that he will continue to be interested in the ideas treated in that work and to deepen them. This is especially the case when the author merely presents, in his own formulation, concepts treated elsewhere.

In every era, and particularly in ours, one endeavors to simplify the task of the reader and the student by making "a handle with which to grasp the cup" (an index of subjects treated). In my view, and as experience establishes, it is therefore particularly important to specify, at the bottom of the page or at the end of the book, the references for each chapter, with the indication of pages.

When one provides a citation, one gives the reader the means to express his own opinion on the text and sharpens his desire to deepen the subject. Moreover, this practice is beneficial not only for the reader and the student, but also for the author, who does not always retain the list of references, or even if he does, does not necessarily have it available at the moment he analyzes the text once more.

I observe that these references are lacking in your books, and if you accept my proposal, you will complete all of this in your future publications. Better still, you will publish supplements to the books already published, in which you will cite these references (see letter no. 3657).

B) You present concepts and ideas of the Torah*, which is a living Torah*, a Torah* of life. Moreover, you discuss its part that arouses emotion, and you address readers for whom these ideas are new, foreign to their value system. In order that these books be more complete and profound, it is not enough for the author compiling this collection to read these works of the Torah*, study them with all necessary attention, and convey their content.

This author must furthermore, to the fullest extent possible, "enter into" the spirit of the Torah* and of those who conceived its ideas. How much more is such an attitude necessary if the author intends to draw concrete conclusions applicable to daily life.

I do not know you personally, but I hope you will not hold it against me if I take the liberty of pointing out that, in order to achieve the objective assigned to these books — as you yourself define it in the introduction to Be'er HaChassidus — you must adopt, in a profound way, the corresponding way of life, that is to say, concretely base your existence on the Torah*, in the manner indicated in your reference books, those of Chassidus*.

It is said that "Hashem* desires the heart," but that is not sufficient. It is clearly an absolute obligation, but one cannot in any way stop there.

Perhaps you will suspect me of wanting to convince a Jew to fully practice the Torah* and the mitzvos*, in accordance with the demands of Chassidus*.

And I concede that our Sages were right in saying that "when one suspects someone, it cannot be entirely unfounded."

But in any case, what is — at least somewhat — my intention does not diminish the value of this approach for achieving the objective you have set for yourself. In my view, it is even an absolute obligation, so that the words of Chassidus* you transmit be close to their source and to their profound dimension.

You will perhaps be astonished by my hope of influencing, solely by means of a letter, a cultured man who has surely made choices in his life and adheres to them fully. Yet this influence should be such that, upon receiving this letter, you modify not only your conceptions but also your conduct.

The explanation is as follows: I am not introducing a new idea here, of my own initiative. I am merely recalling a very ancient concept which, for all that, remains new each day and constantly creates the worlds. This concept is that of our Torah* and its mitzvos*.

In the words of the Alter Rebbe*, author of the Tanya*, the soul of a Jew is a "veritable part of the Divine Above," which is therefore infinite. One who has faith in man and in the infinite powers of his soul also believes that in a single instant he can reach the highest elevation, whatever his previous situation may have been. Now, a modest element, a small spark can be the origin of all this, since this element has only to open the infinite channel present in the soul of the listener or the reader.

With my respects and my blessing,

To return to the first point of my letter: you surely possess the indices of Chabad* books that I have compiled on various occasions. I think they are very useful, for the reason stated above, not only for others but also for my personal use.

ד'קלד

ב"ה, כ"ו שבט, התשט"ז
ברוקלין, נ.י.
מר אליעזר שי' שטיינמן

שלום וברכה!

אביע בזה תודתי עבור שימת לבבו לשלוח לי ספריו שהוציא לאור בזמן האחרון, והם: כתבי המגיד מדובנא, כתבי רבי נחמן מברצלב, באר החסידות סידרה ראשונה וסידרה שני'.

בקשר עם הספרים ובפרט הסדרה באר החסידות - אעיר בזה על שתי נקודות:

(א) מטרת מחבר בכלל, ושל הכותב על נושא עיוני בפרט, לעורר תשוקה בלב הקורא להמשיך להתענין בענינים המובאים בספר ולהעמיק יותר בהם, ובפרט אם המחבר מוסר הענינים בלשון וניסוח שלו, בכלי שני. ובכל הזמנים, וביחוד בדורנו, משתדלים להקל על הקורא והלומד ע"י שעושים "אזנים לקופה" וכיו"ב. ולכן לדעתי, וגם הנסיון מורה על כך, חשוב ביותר לציין על אתר בשולי הגליון או עכ"פ סוף כל ספר - המקורות בציון הפרק, הדף וכו'. ובפרט כשמצטטים, שעל ידי זה נותנים לקורא וללומד אפשרות לחוות דעתו גם הוא בפירוש דברי המקור ומגרים רצונו להתעמק בענין. יתר על כן, נוהג זה טוב ומועיל לא רק לקורא וללומד אלא גם למחבר, כי לא תמיד שמורות אצלו רשימותיו בהן ציין המקורות, ואם אפילןו שמורות - הרי לא תמיד נמצאות תחת ידו כשמעיין בענינים אלו עוה"פ.

ראיתי שבספריו הנ"ל חסרים ציונים אלו. אבל תקותי, שבאם תתקבל הצעתי, הוא עוד בכדי שיעשו למלא החסרון בספריו העומדים להופיע. ומה טוב - להוציא חוברת מילואים גם להספרים שהופיעו כבר - מכילה ציוני המקורות לעניניהם.

(ב) במסירת שיטת וענינים של תורה שהיא תורה חי' ותורת חיים, ובפרט - החלק שבה הקשור עם הרגש, וביחוד אם הכוונה היא לחוג קוראים אשר השקפות אלו חדשות וגם זרות הן בעולמם, הנה כדי שיצא הדבר בשלימות יותר וקרוב יותר לפנימיותו, לא די למוסר או למחבר לקרוא ספרי תורה זו, ללמדם בעיון הדרוש ולמסור תמציתם, אלא צריך הוא "להתלבש" במדה הכי אפשרית ברוח התורה ובהווי של מייסדי השיטה ונשיאי'. ועל אחת כמה וכמה מוכרחת התלבשות זו אם מטרת המחבר היא לבוא למסקנות מעשיות בהנוגע לחיים בהווה.

איני מכיר את כ' באופן אישי אבל תקותי שלא יקפיד על אשר ארשה לעצמי להעיר, שבכדי להגיע למטרה שהתווה לו בספריו, וכמו שכותב בהקדמתו לספריו באר החסידות, מהראוי שיסגל לעצמו ובפנימיותו סדר חיים שלהם, היינו חיים על פי התורה ובמעשה בפועל, וכפי שמתבאר אופן חיים אלו במקור, בספרי החסידות. אין מספיקה הגישה של רחמנא לבא בעי, כי אף שזהו מוכרח לכל לראש, אבל אין זה מספיק כלל וכלל.

אפשר שיחשדני שכוונתי בהנ"ל להשפיע על יהודי שיעשה שומר תורה ומצוה במילואם ועוד כפי דרישת תורת החסידות,

ואודה אשר גם בזה צדקו חכמינו ז"ל באמרם אין אדם נחשד אלא א"כ יש בו עכ"פ במקצת.

אבל אין מקצת כוונה זו שלי ממעטת כלל התועלת בשביל המטרה הנ"ל, ולדעתי גם ההכרח,

שימסרו הדברים דברי תורת החסידות, שהם בכלי שני - בקירוב יותר לאמיתתם ולפנימיותם. אפשר ג"כ שתפלא בעיניו תקותי - שעל ידי מכתב אוכל להשפיע על איש הוגה דיעות, אשר בודאי שיטה לו באופן חייו, שיטה מיוסדה וקשורה בנימי נפשו וכו', והשפעה עד כדי כך - שבקבלת המכתב ישנה באיזו מדה שהיא לא רק השקפתו אלא גם הנהגתו.

והביאור בזה הוא - שאיני בא בדבר חדש משלי, אלא מציע רעיון ישן נושן, וביחד עם זה, שבכל יום ויום חדש הוא ובורא עולמות הוא, הוא ענין תורתנו ומצותי'.

והמאמין באדם ובכוחות נפשו האין-סופיים,

כיון שנפש האיש הישראלי היא - בלשון רבינו הזקן בעל התניא - חלק אלקה ממעל ממש, שהוא האין-סוף,

הרי הוא מאמין גם כן אשר בשעתא חדא וברגעא חדא יכול כל אחד ואחד להגיע לעומק רום, מבלי הבט על מצבו ומעמדו ברגע לפני זה. והגורם לזה יכול להיות אפילו דבר קטן וניצוץ קטן, כיון שאין זה משמש אלא לפתיחת אוצרות האין-סוף שישנם בנפש השומע או הקורא.

בכבוד וברכה.

בטח נמצאים תח"י מפתחות לספרי חב"ד שערכתי בזמנים שונים, מתאים לנקודה הראשונה במכתבי לעיל, ואשר ראיתי בהם תועלת רבה, וכנ"ל, לא רק בשביל אחרים אלא גם בשביל עצמי.

ד'קלד
נדפסה בלקו"ש חט"ז ע' 457 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

לציין... המקורות: ראה גם לעיל חי"א אגרת ג'תרנז, ובהנסמן בהערות שם.