Igrot Kodesh · Letter 4115 — Teshuvah

B"H

16 Shevat* 5716

Brooklyn

To the great Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem
and carries out a sacred mission, Rav Yitzchak (Rav I. Hutner; see letter no. 3833),

Greetings and blessings,

I am responding to your letter, in which you pose the following questions:

A) The Ohr HaTorah* of the Tzemach Tzedek* (in the section on Chanukah*), page 280b, states that the morning prayer, corresponding to the Tamid* offering, is recited during the first four hours of the day, and the Shema Yisroel* during its first three hours — since it corresponds to the incense offering, of which it is said: "Each morning," and the latter precedes the Tamid* offering.

You raise a question on this, for the morning prayer, which corresponds to the Tamid* offering and is recited during the first four hours, in fact replaces the sprinkling of the blood of the Tamid* offering on the altar, which preceded the incense offering and of which it is also said: "Each morning."

I am surprised that you present this as a question, for everything you state is found in the very note you are questioning. Moreover, a portion of this Chassidic discourse explains why the sprinkling of the blood precedes the incense offering and the latter precedes the burning of the limbs of the animal.

To return to your actual question: What you do not understand, in fact, is the explanation of our Sages (the Rebbe notes: "And also the verse, which itself says 'each day' regarding the incense offering, whereas for the sprinkling of the blood, this expression is stated at a different reference; nevertheless, it was indeed applied to the blood of the Tamid offering, as emphasized in Tractate Yoma* 33b — and this should be noted"), reported in Tractate Pesachim* 59b, according to which: "Only the incense offering precedes the Tamid offering." The requirement to recite the prayer during the first four hours — even though the sprinkling of the blood precedes the incense offering and regarding both it is said "Each day" — is affirmed by the Talmud* (the Rebbe notes: "You should consult Tractate Berachos* 27a"), upon which you should pose your question, and not upon this Chassidic discourse.

As for the explanation given by this discourse, one can suggest that within the prayer as a whole, the sprinkling of the blood is more specifically connected to the Shema Yisroel* — which is a phase of ecstasy and enthusiasm, comparable to a flame. The fat and the incense offering, by contrast, correspond to the Amidah*, recited during these first four hours. The distinction between the Shema Yisroel* and the Amidah*, specified by several Chassidic texts, enables one to establish this.

It should also be noted that the Tamid* offering lasted a good hour, as stated in the Mishnah* at the beginning of the chapter "The Tamid offering is brought..." The sacrifice and the sprinkling of the blood had to be completed before it coagulated. This time was therefore very short, and consequently the greater part of this hour was devoted to the preparations for offering the limbs and to the offering itself, as indicated in Chapters 4 and 5 of Tractate Tamid*.

The question also does not arise in its spiritual dimension. Indeed, for the afternoon Tamid* offering (currently replaced by the Minchah* prayer), the Shema Yisroel* was not recited, even though the sprinkling of the blood on the altar did take place. On this subject, the Kabbalah* explains — and Chassidus* mentions — that the morning Shema Yisroel* also pertains to the Minchah* prayer, as specified in the Torah Or*, at the beginning of Parshas* Vayechi*, page 45c.

B) You ask me about the Chassidic discourse entitled "The 25th of Kislev," according to which the emotional Attributes (Middos*) receive their elevation through the Attribute of intellectual discovery, Chochmah*, for they are close to one another. By contrast, the elevation of the letters constituting thoughts and speech emanates from Keser*, the crown surmounting the chain of worlds, which, in the service of Hashem, corresponds to self-sacrifice (mesiras nefesh*).

Admittedly, there are two forms of self-sacrifice — that of the Shema Yisroel* and that of the verse "Blessed is the Name of the honor of His Royalty for all eternity." Nevertheless, the letters receive their elevation through the first and not through the second. You ask the reason.

This is specified in various texts. The second form of self-sacrifice is the love of "with all your soul," connected to the intellectual faculties. One finds, on this subject, the image of a dish — that is, a food from which the body also benefits, from which not merely a fragrance emanates. To bring elevation to the letters, which originate from the pre-intellectual phase, one must invoke the primary form of comprehension or even what transcends it — but not what follows it, i.e., the reflective service of Hashem. For further details, consult the corresponding sections of the Sha'arei Orah* of the Mitteler Rebbe*, particularly Chapters 9 and 10.

This is not the case for the first form of self-sacrifice and the incense offering, which completely transcend comprehension. For this reason, the incense cannot be eaten. The Kuntres Eitz HaChaim* of the Rebbe Rashab* — father of my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us — and other texts explain what follows from all this for the service of Hashem.

One can perhaps suggest that the equivalent of the reflective self-sacrifice, in the revealed dimension of the Torah*, is the affirmation: "Is your blood redder than mine?" (the principle from which one deduces that one is not required to endanger one's own life to save that of one's fellow).

To be complete, it should be added that the incense offering of Yom Kippur* — "the finest" — possesses an immense quality that the incense of the entire year does not have, even though both are a fragrance. The difference between them is that which exists between the right nostril and the left nostril, as well as between the two highest levels of the soul, Chayah* and "Chayah of Chayah" (or Yechidah*), as explained in the Zohar*, Volume 3, page 130b. The same difference exists between the self-sacrifice of Chayah* and the self-sacrifice of Yechidah*, as explained in the Ateres Rosh*, at the end of the Gate of Yom Kippur*, the Kuntres HaAvodah*, Chapter 5, and the Chassidic discourse Lech Lecha* of 5674/1913 (by the Rebbe Rashab*).

One can suggest that the same difference exists between the teshuvah* of the entire year and that of Yom Kippur*, when "the very essence of the day brings atonement."

C) You ask me about the introduction of the Sha'arei Orah*, page 2b, which explains the value of the sacrifice of the ten martyrs, assassinated by the Romans. This self-sacrifice was indeed perfect, and the Torah* was not its sole motivation (it emanated from a direct connection with the Creator).

The explanation is quite simple. This self-sacrifice is not evaluated in comparison to that of Chanukah* or Purim*, but rather in comparison to that of the giving of the Torah* — even though one might suggest that at Chanukah*, prayer was also involved (in addition to the self-sacrifice), since the service of Hashem in the Beis HaMikdash* was then suspended. This was not the case for Rabbi Chanina ben Tradyon (one of the ten Sages assassinated by the Romans), who was burned while holding a Sefer Torah*, but in my view, this explanation is very difficult to accept.

The value of the sacrifice of the ten martyrs is also explained by the Eitz Chaim*, Gates 39 and 50. Indeed, the beginning of this text states, in parentheses, "The Eitz Chaim* explains" — and perhaps it alludes to this passage.

D) You also ask about the Chassidic discourse on Chanukah* that is printed at the end of the Ohr HaTorah*. There is presumably a printing error there, and it is in fact the Derech Emunah*. You ask who is the author of the note on page 10b, beginning with "In my humble opinion, this is not correct."

It appears that you have not seen the version of this discourse that we printed independently a few years ago, on the occasion of Chanukah*. It states there that the text is by the Alter Rebbe* and the notes are by the Tzemach Tzedek*. Nevertheless, this discourse was transcribed by those who heard it and was not written by the Alter Rebbe* himself. The Tzemach Tzedek's* remark therefore applies to the transcription.

Similar notes by the Tzemach Tzedek* are also found in a Chassidic discourse printed in the Likkutei Torah* on three Parshas*, page 85c, and in several other texts.

With my blessing,

ד'קטו

ב"ה, ט"ז שבט, תשט"ז
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א מלאכתו מלאכת שמים

מו"ה יצחק שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו, בו מעיר.

א) במ"ש באור התורה לאדמו"ר הצ"צ (רפ, ב) דתפלת שחר שהיא נגד התמיד היא עד ארבע שעות, וק"ש עד שלש שעות, שהוא כחילוק קטרת שנאמר בו בבקר בבקר שקודם לתמיד, ומקשה דהרי הא דתפלת השחר כנגד התמיד עד ד' שעות, הכוונה היא על זריקת דם התמיד, וזריקת דם התמיד הי' לפני הקטרת, וגם בה נאמר בבקר בבקר.

ולפלא שכותב זה בתור קושיא, כיון שבהגהה זו עצמה עלי' מקשה, כתוב כל זה.

ולא עוד אלא שחלק המאמר מבאר הענין דזריקת הדם קודמת לקטרת וקטרת קודמת לאברים. ובגוף הענין - תלונתו על לשון מרז"ל (פסחים נט"ב) אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר אלא קטרת. ועצם הקושיא דתפלה זמנה עד ד' שעות אף שזריקת הדם צ"ל קודם הקטרת ובהם נאמר בבקר בבקר... אין זה מקומו אלא על הש"ס, ולא בהמאמר.

ובהתאם להענינים המבוארים במאמר, הנה י"ל שבסדר התפלה בכללותה, הרי זריקת הדם שייכת לק"ש שענינה רצוא והתלהבות ברשפי אש, וענין החלב והקטרת האברים שייך לשמו"ע, שעלי' נאמר שזמנה עד ד' שעות, וכמובן מהחילוק שבין ק"ש לשמו"ע שנתבאר בכ"מ בדא"ח.

ועוד להעיר שהקרבת התמיד שארכה שעה שלימה, וכמשנה ר"פ תמיד נשחט, הנה השחיטה וגם הזריקה שצריכה להעשות קודם שנקרש הדם, זמנם קצר ביותר, וכל הזמן הוא על ההכנות להקרבת האברים וההקרבה עצמה, וכדמוכח בתמיד פרק ד' ה'. ואין להקשות, ברוחניות הענינים, שהרי בתמיד שבין הערבים אין שם ק"ש, אף שגם בו הי' זריקת הדם - כי מבואר בקבלה והובא גם בתורת החסידות, אשר הק"ש דשחרית מועילה גם למנחה (ראה תו"א ר"פ ויחי, מה, ע"ג).

ב) במ"ש בדרוש בכ"ה בכסלו, דבירור המדות הוא ע"י החכמה מפני שקרובים זל"ז ובירור האותיות דמחו"ד הוא ע"י הכתר, דענינו בעבודה מס"נ, ואף דיש שני סוגים מס"נ, מס"נ באחד ומס"נ דברוך שם - האותיות מתבררים דוקא ע"י מס"נ דאחד ולא ע"י מס"נ דברוך שם - וקשה לו הטעם על זה.

והטעם מבואר בכ"מ, אשר המס"נ דברוך שם, שהיא האהבה דבכל נפשך - קשורה בעבודה ע"פ טו"ד, וכמובן גם מהמשל שהוא דציקי קדירה, היינו דבר של מאכל שגם הגוף נהנה ממנו ולא ריח לחודי', ולברר האותיות, שמקורם מקדמות השכל, הנה בירורם יכול להיות רק מקדמות השכל ושלפניו ולא ע"י מה שלמטה ממנו, היינו עבודה דטו"ד.

וליתר ביאור יעויין בזה בשערי אורה לאדמו"ר, האמצעי במקומות המקבילים, ויעו"ש בפרט פרק ט' ויו"ד. משא"כ מס"נ דאחד וענין הקטרת הן למעלה מטו"ד לגמרי, בשמים שאינם ראוים למאכל. והענין בעבודה מבואר ג"כ בקונטרס עץ החיים לכ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר - זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע פרק ח' ט', ובכ"מ. (אולי אפשר לומר, דמס"נ ע"פ דמאי חזית דדמך סומק טפי הוא, בנגלה, ע"ד דמס"נ שע"פ טו"ד).

ולשלימות הענין - עוד להעיר, שישנה עוד מעלה נעלית יותר, וכמעלת קטרת דיוהכ"פ, דקה מן הדקה, על הקטרת דכל השנה כולה. ואף ששיניהם ענינם ריח - הוא כהחילוק שבין נקב הימני ונקב השמאלי שבחוטם, חי' וחי' דחי' (זהר חלק ג' ק"ל ריש עמוד ב'). מסנ"פ דחי', מסנ"פ דיחידה (ראה עטרת ראש סוף שער יוהכ"פ. קונטרס העבודה פ"ה. ד"ה לך לך רדע"ת). - אפ"ל: תשובה דכל השנה, ותשובה דיוהכ"פ דעיצומו של יום מכפר.

ג) בהקדמת שערי אורה ב' ע"ב,, במעלת מס"נ דעשרה הרוגי מלכות, שלימות דמס"נ של עשרה הרוגי מלוכה שלא הי' רק על התורה לבדה - הנה הכוונה כפשוטה, היא לא לגבי המס"נ דפורים וחנוכה, אלא לגבי המס"נ דמתן תורה (אף שבדוחק י"ל דבחנוכה הי' גם הענין דתפלה, כיון שבטלה העבודה בבית המקדש, משא"כ ר"ח בן תרדיון שנשרף עם ס"ת שבחיקו, אבל לדעתי דוחק גדול הוא) - במעלת המס"נ דעשרה הרוגי מלכות - בעץ חיים שער ט"ל ד"א. ש"נ פ"ה, ואפשר לשם מכוון מ"ש בהקדמה בחצאי עגול, איתא בע"ח.

ד) במה שהעיר בדרוש לחנוכה הנדפס בסוף הספר אור התורה - וכנראה הוא פליטת הקולמוס, וצ"ל דרך אמונה - ושואל מי הוא בעל ההגהה בדף יו"ד ע"ב המתחלת, לפענ"ד אינו כן.

וכנראה שלא ראה הוצאת המאמר, זה שהדפסנו לפני איה שנים, בפ"ע, לחנוכה.

ושם מבואר שהוא בכללות לרבנו הזקן וההגהות אשר בו לאדמו"ר הצ"צ, אלא שהמאמר הוא רשימת השומע ולא כתב יד רבנו הזקן עצמו, ולכן כותב הצ"צ בהנוגע להכותב שהוסיף וכו', ונמצאות הגהות הצ"צ עד"ז גם בדרוש תער השכירה, בלקו"ת לג"פ פה, ג.

ועוד באיזהו מקומן.

בברכה.

ד'קטו
*) וכן אקרא, דכפל בבקר דקטרת כתוב על אתר, משא"כ בזריקת הדם, דכתוב במק"א.

ורק שדי' אדם התמיד (יומא לג, ב). והלא דבר הוא.

הרה"ג... יצחק : הוטנר. אגרות נוספות אליו - לעיל ג'תתלג, ובהנסמן בהערות שם.

באור התורה : חנוכה.

**) (וראה ברכות כז, א).