Igrot Kodesh · Letter 4086 — Chinuch

B"H

2 Shevat* 5716

Brooklyn

Greetings and blessings,

I received your letter of 28 Cheshvan*, which followed a particularly long silence and which, moreover, reached me with delay. I respond here in the order of the questions posed:

A) You are correct in emphasizing that pedagogy proscribes the use of corporal punishment. Very often, what is gained by acting in this manner is negated by the far more significant harm that results. You must understand what I mean. Experience shows that firmness that takes on a pleasant aspect is more effective.

B) Your plan to leave your teaching position in order to become an accountant or a clerk is not acceptable to me. Indeed, it seems, according to the information in my possession, that you derive from it both your material and your spiritual sustenance.

C) You mention lightning and thunder. You should therefore have your tefillin* checked, as well as the mezuzos* of your home. You should keep near you a photograph of my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us — especially when these occurrences are frequent. A brief reflection will then suffice for you to no longer be seized by fear. Moreover, you know what our Sages say on this subject. According to them, these phenomena serve to straighten the crooked parts of the heart.

D) You have been assigned to give classes to religious soldiers. Obviously, one must take full advantage of this opportunity to bring them even closer to our Torah*, the Torah* of life, and to its mitzvos*. Thus, "their encampment shall be holy."

Likewise, it is clear that one should not content oneself with soldiers who are already religious. One must endeavor, with determination, that those who are not yet religious join your audience as well. Indeed, it is also about them that it is said: "I sleep in exile, but my heart is awake" — as explained, in particular, in the Derech Chaim* of the Mitteler Rebbe*, which emphasizes that this is even more powerful than teshuvah*. You should consult the Derech Chaim*, published by Kehot, beginning from page 182.

Words that emanate from the heart penetrate the heart of those who listen to you, and ultimately, they produce their effect.

E) You are considering settling in another city. You must, first of all, ensure that you will be able to earn a living there and not content yourself with assumptions.

F) You say, at the beginning and end of your letter, that you approached this couple — that is, this man and his wife — asking them to work in the framework of education based on sacred values, in the domain of Chabad*. But they did not accept your proposal, and you enumerate the reasons.

However, of what use are these reasons, since, at the end of the day, they do not contribute to an institution of my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us? Obviously, proper education in every place remains a fundamental matter. But this also leads one to voice a complaint, as it is said: "They made me keeper of the vineyards, but my own vineyard I have not kept" — even if the Torah* bears witness that those of others are indeed vineyards. All of this is self-evident, and it is surely unnecessary to say more.

G) As you request, I will mention your name and those of the members of your family at the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us, so that you may obtain the fulfillment of all your needs, material and spiritual.

With blessing to convey good tidings of all the above,

ד'פו

ב"ה, ב' שבט, תשט"ז
ברוקלין.

שלום וברכה!

לאחרי שתיקתו הכי ארוכה נתקבל מכתבו מכ"ח חשון - שנתארך בדרך

הילוכו - ובמענה עליו, על ראשון ראשון וכו'.

א) צודק אשר אין זו הדרך להשתמש בחינוך בעונש השבט, כי לפעמים הכי תכופות יצא שכרו - שמשתכרים עי"ז - בהפסדו, וד"ל, ורואים במוחש אשר בתוקף המלובש בדרכי נועם פועלים יותר.

ב) המחשבה שיחליף עבודת[ו] בשטח החינוך במשרת הנהלת חשבונות או פקיד וכיו"ב, לא נראית לי, כיון שכפי הנשמע זהו ג"כ ענין של פרנסה גשמית נוסף על העיקר שזהו פרנסה רוחנית.

ג) במה שכותב אודות ברקים ורעמים, הנה יבדקו את התפילין שלו וכן את המזוזות בדירתם, ויהי' בקירוב מקום אליו תמונת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ובפרט בזמנים שהנ"ל רגיל, ואז הרי גם בהתבוננות קלה יסור ממנו כל הפחד מלבד האמור במרז"ל, שניתנו לפשט עקמימות שבלב...

ה) במה שעשו אותו למגיד שיעור לפני חיילים דתיים, מובן שצריך לנצל אפשריות זו במילואה כדי לקרבם עוד יותר לתורתנו תורת חיים ומצותי' והי' וחניהם קדוש, ופשוט ג"כ שאין להסתפק בהחילים שהם כבר דתיים, אלא לנהל תעמולה ובמרץ, שיתוספו על השומעים גם אלו שעדיין אינם דתיים במעשה בפועל, והרי גם עליהם נאמר, אני ישנה בגלותא לבי ער, ובפרט ע"פ המבואר בספר דרך חיים לאדמו"ר האמצעי, אשר הענין דלבי ער הוא עוד יותר מענין התשובה (יעויין בדרך חיים, הוצאת קה"ת עמוד קפ"ב ואילך), ודברים היוצאים מן הלב הבטיחונו רז"ל שנכנסים אל לב השומעים וסוף סוף פועלים פעולתם.

ו) במ"ש אודות העתקה ל..., הנה יש להבטיח מראש שיהי' שם ענין מסודר בפרנסה ולא לסמוך על השערות בעלמא.

ז) במ"ש בתחלת המכתב וגם בסופו, שפנה אליהם, היינו לו ולזוגתו שיעבדו בשטח החינוך על טהרת הקדש בכרם חב"ד, ולא קבלו ההצעה, וכותב שהטעמים על זה. - הנה מה תועלת לו בהטעמים כיון שסו"ס אינם לוקחים חלק במוסד כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ואף שמובן שחינוך הכשר בכל מקום שיהי' בעיא חיונית היא, הרי גם על זה מתאוננים וכמ"ש שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, אף שגם הראשונות מעידה התורה שכרמים הם, וק"ל, והאריכות בטח אך למותר.

ח) כבקשתו יזכירוהו ואת ב"ב שיחיו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע להמצטרך להם בגו"ר.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.