Igrot Kodesh · Letter 3922 — Shidduchim

B"H

2 Kislev 5716

Brooklyn

To the great Rav, the distinguished Chassid* who fears Hashem and devotes himself to communal needs,

Rav Ephraim Zeev (Rav E. Z. Garboz, of Yerushalayim),

Greetings and blessings,

I am responding to your letter, in which you announce the good news of the marriage of your son, whom Hashem will grant a long life, on Wednesday, 15 Kislev, which is approaching.

May Hashem grant that this be with mazal tov*, mazal tov*, at a good and fruitful time. He will build a Jewish home, an everlasting edifice, founded on Torah* and mitzvos*, as they are illuminated by the luminary of the Torah*, which is its inner dimension. Hashem will satisfy the desire of your heart and you will derive much satisfaction from him. And he will retain his place in the tent of Torah*.

With my blessing of mazal tov*, mazal tov*,

On this occasion, I confirm having duly received your book, the Mechilta* with the commentary of the Kav HaMida and the Har Ephraim, for which I thank you. As a token of friendship, and although my time does not permit it, I leafed through it quickly. I therefore enclose some notes on the subject. And you know what our Sages say regarding the verse "And Vahev, at the end" (at the conclusion of a Torah* controversy, two scholars maintain friendly relations).

Har Ephraim:

Paragraph 1: The prophecy of Chananya Ben Azur (see Likkutei Sichos*, Vol. 9, p. 115), to which the tractate Sanhedrin 89a alludes, is considered to have been revealed to someone else, namely to Yirmeyahu. Indeed, it was deduced, through an a fortiori reasoning, from the latter's prophecy. Chananya Ben Azur pronounced these words without providing any indication of their provenance, without claiming that they had been revealed to him. One therefore cannot consider that he was saying a prophecy revealed to Yirmeyahu, the latter not yet having established his a fortiori reasoning.

One can understand the question posed here. In fact, the opposite indeed seems more logical, for even if Chananya had intended to state the prophecy of Yirmeyahu, this sentence would not have been justified — this is obvious.

Nevertheless, there is no reason to raise such a difficulty, for in practice, this question does not even arise. Certainly, in general, one can grant extenuating circumstances to one who systematically reports the Words of Hashem without specifying "to me," by considering that he limits himself to citing the divine words revealed to another prophet and not to himself. One cannot, however, adopt this interpretation regarding Chananya. For this is not what he himself said, and the prophecy in question was indeed that of Yirmeyahu, the verse (Yirmeyahu 28:1) specifying: "Chananya said to me." This is clear.

Kav HaMida, page 60b: The Mechilta* states that "Yehoshua received the anointing that day." One can logically consider that this was during the fortieth year (after the Exodus from Egypt), at the end of the reign of Moshe.

It is, however, impossible to advance such an interpretation of the Mechilta*. Indeed, the text, after citing the view that "Yehoshua received the anointing that day," also mentions that of Rabbi Elazar HaModai, according to which there is therein an allusion to the fact that Moshe was not to enter the Holy Land. Now, such an allusion has no meaning during the fortieth year, when this was already an established fact.

Likewise, one cannot advance that there is a controversy between these two views to determine at what point this Parashah* was pronounced. For if that were the case, it would have had to be specified in the text.

More generally, it is not obvious that Yehoshua received, for kingship, the anointing with oil (see Likkutei Sichos*, Vol. 23, p. 190). In fact, how would one have possessed such oil at the time? In fact, he was simply conferred authority and power, as Rashi* explains, commenting on the verse Shemos* 29:29. And even if one wishes to speak of kingship, this question still does not arise, for Shlomo received the anointing during the lifetime of Dovid and by his order. Nevertheless, what has just been said raises another question: Why did Moshe then ask: "May Hashem designate a man to lead the assembly"?

The controversy reported in this text, regarding the interpretation of the verses, is therefore the following: Was there an order to confer kingship upon him (upon Yehoshua), or merely an allusion made to Moshe?

The explanation of the Har Ephraim on this subject should be compared with that of the Chizkuni at the same reference.

Har Ephraim, end of the book, page 121a: This explanation of the Mechilta* is based on the Mechilta* of Rabbi Shimon Ben Yochai, which brings, nevertheless, a proof to the contrary. Indeed, one text reports: "The Kohanim* say" and the other: "The Jews say." These two sources therefore do not speak of the same thing.

The meaning of the Mechilta* is quite clear. The actions permitted in the Beis HaMikdash* could be authorized, and the prohibition of working would therefore apply only to other actions. This is the case for the majority of the thirty-nine melachos* (forbidden on Shabbos*).

I have not succeeded in understanding the question posed by the Zayis Raanan.

ג'תתקכב

ב"ה, ב' כסלו, תשט"ז
ברוקלין.
הרה"ג אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מו"ה אפרים

זאב שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו ממבשר טוב מחתונת בנו שליט"א ביום הרביעי ט"ו כסלו הבע"ל.

הנה יה"ר מהשי"ת שיהי' למזל טוב מזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת, ולבנין בית בישראל בנין עדי עד על יסודי התורה והמצוה, כפי שהם מוארים במאור שבתורה זוהי פנימיות התורה, וימלא השי"ת משאלות לבב כת"ר שי' לרוות ממנו רוב נחת, ושימשיך ויעבוד באהלה של תורה.

בברכת מזל טוב מזל טוב.

בהזדמנות זו אאשר בת"ח קבלת הס' - מכילתא עם פי' קו המדה והר אפרים, ולחביבותא דמילתא הרי אף שאין הזמ"ג ומרשה, עברתי בין דפיו עכ"פ בחפזה, ומועתק לקמן איזו הערות. וידועה דרז"ל עה"פ את והב בסופה.

הר אפרים .

פסקא א'. נבואת חנני' בן עזור (סנה' פט, א) הוי דינה כמתנבא מה שנאמר לחברו (לירמי') כיון שנלמדה מק"ו ממה שנאמר לירמי', ובכ"ז אף שנתנבא סתם, שלא אמר שנאמר אליו, אין לפרש דבריו שמתנבא מה שנאמר לירמי' כיון שעדיין לא למד ירמי' הק"ו.

והדוחק מובן. ואדרבה יותר נ"ל להיפך, דאפי' יתכוון לנבואת ירמי', לא יהי' הדין כן. וק"ל.

אבל אין נצרך לכל הדוחק, כי פירכא מעיקרא ליתא, ואפילו את"ל שבכל מקום באומר סתם ולא - אלי דיינינן לי' לזכות שכוונתו לומר כה אמר ה' לנביא חברו ולא אליו, בחנני' ע"כ א"א לפרש שכוונתו לומר כן, שהרי בא נבואה זו לחברו הנביא, לירמי' וכמש"נ (ירמי' כח, א) אמר אלי חנני'. ופשוט.

קו המדה, ס, ב. המכילתא אותו היום נמשח יהושע, משמע ומסתבר לומר שהוא בשנת הארבעים, ככלות מלכות משה.

וא"א לפרש כן במכילתא, שהרי תיכף לדברי ר"י דאותו היום כו' באים דברי ר"א המודעי שזהו נתינת רמז למשה שלא יכנס לארץ. ואין מקום לרמז בשנת המ' לאחרי שנאמר כבר בפירוש.

ואין לומר שבזה פליגי ר"א ור"י מתי נאמרה הפרשה - דא"כ עיקר חסר מן הספר.

ובכלל אין הכרח לפרש נמשח יהושע בשמן המשחה ולמלכות (ומנין לשמן המשחה אז) - אלא הוא ל' מינוי לשררה, וע"ד פירש"י שמות כט, כט. [והרוצה לפרש דוקא למלכות - בכ"ז ל"ק הנ"ל, שהרי נמשח שלמה בחיי דוד ובציווי שלו. אבל יוקשה מה מקום אח"ז לבקשת יפקוד גו' איש על העדה].

ופלוגתת ר"י ור"א כפשוטה - באם ושים באזני ג"פ - הוא ציווי למינוי או רק רמז שנותן למשה.

- ובמש"כ בהר אפרים שם - להעיר ממש"כ בחזקוני על אתר.

הר אפרים בסוף הס'. קכא, א. מפרש המכילתא כאן ע"פ המכילתא דרשב"י. וזוהי ראי' לסתור, דשינוי הל' בין שני המקומות "כהנים אומרים" "ישראל אומרים" - מורה על שינוי הענין

ופי' המכילתא פשוט - שיהיו מותרים במלאכות המותרות במקדש ויתקיים איסור מלאכה בשבת בשאר המלאכות. והן רובן המכריע של ל"א מלאכות.

ותמיהת הזי"ר - לא זיכיתי להבין.

ג'תתקכב
מו"ה אפרים זאב : גרבוז, ירושלים.

נבואת חנני' בן עזור : שקו"ט נוספת בנבואה זו מבואר בלקו"ש ח"ט ע' 115.

בשמן המשחה למלכות : ראה לקו"ש חכ"ג ע' 190.