Igrot Kodesh · Letter 3780 — Chinuch

With the help of Hashem

18 Elul* 5715

Brooklyn

To the directors of the Yeshivah Tomchei Temimim* (1), may Hashem grant you long life,

Greetings and blessings,

This luminous day is that of the birth of the two great luminaries — the Baal Shem Tov* and the Alter Rebbe*.

Furthermore, we have had the merit of receiving the teaching of my father-in-law, the Rebbe* (2), according to which, beginning from 18 Elul, each day is devoted to the reckoning of one month of the year (3).

Now, the beginning of a process includes everything within it. In this case, 18 Elul allows one to take stock of Tishrei*, a month of general import for the entire year.

It is therefore incumbent upon each person, particularly on this date, to meditate on the reckoning of the days, weeks, and months that have passed. The purpose of such a reckoning is, of course, to draw lessons from the past for the future, in the two domains of the service of Hashem — the Injunctions "Turn away from evil" and "Do good."

If the obligation of this reckoning applies to each individual, how much more is it a duty for those capable of influencing their immediate or distant circle, in all the domains for which the merit of the public depends on them.

How much more is this the case when this influence pertains to the education of Jewish children.

Children are the pillar and foundation of many generations, as it is said: "For I have known him (4), so that he will command his children and his household after him to keep the way of Hashem."

Like any moral reckoning, this one must be accurate and not deviate in any direction. We are particularly enjoined to guard against the deception resulting from the fact that "self-love conceals all faults." Many means and counsels have been given to avoid falling into this trap.

Regarding education, the most effective way is to observe its consequences, draw lessons from them, and deduce what in the current practice must be corrected, eliminated, improved, or added.

In light of all this, I propose that such a moral reckoning be carried out for the educational institution whose direction Divine Providence has entrusted to you. I have good hope that this reckoning will be truthful, in accordance with what has been said. And to guard against any deviation, one should reflect on the consequences of the education you provide — the fruits it has borne during all the years this school has existed in your city.

How many students have remained in the tent of Torah* — its revealed dimension and Chassidus*? How many of them have adopted, in their homes and in their external activities, conduct in keeping with the instructions of the founders of the Yeshivah, our holy masters, and with their hopes? How many of them observe the Torah and the mitzvos* in the proper manner?

The same should be done for the students of the younger classes, whose contact information has surely been preserved in the records of the Yeshivah. One should therefore count those who pursued their studies at the Yeshivah through the completion of the curriculum, and those who remained only long enough to then turn toward other studies or occupations not belonging to the domain of holiness.

As for teshuvah* — sincere regret for what has transpired — now is the time for each individual to act personally. In contrast, the decisions to be taken for the future belong to a domain of general import, upon which the merit of the public depends — or that which goes against this merit. From this, one can deduce the great responsibility incumbent upon each of the directors and, in particular, upon the actual administrators. On the one hand, theirs is an immense merit. On the other hand...

It is certain that our masters, the founders of the Yeshivah, infuse the considerable forces needed by all those who participate in its proper functioning. Moreover, they invoke Divine mercy so that their efforts be crowned with immense success, beyond what these forces alone can accomplish.

It is clear that if certain matters until now have not been at the level they should have been, have not conformed to the objective and purpose set by our master — the intermediary who connects this institution and its students to the Essence of Hashem — the problem can only emanate from those who receive (5). Indeed, it is said that "only an empty vessel can be filled" (6).

In light of the well-known saying about 18 Elul — the date that enlivens the service of Hashem of this month, with all the allusions one discovers in its name (7) — may Hashem grant that each person meditate on everything that has been said, applying it to his own self, doing so sincerely. In this way, one will be able to enliven the bitterness that might result from this (8), to have the enthusiasm and the ardor that will enable one to improve, in the proper manner, what must be improved and to add to this institution everything that can be added.

In this way, you will surely observe the fruits of your effort. You will raise students to whom one can rightly bestow the title chosen by the founder of the Yeshivah Tomchei Temimim: "Candles to illuminate."

I extend my blessing for success in conducting this reckoning, in reaching truthful conclusions, and above all in directing the Yeshivah in the future. I also wish you to be able to give good news of all of this as soon as possible, and to be inscribed and sealed for a good year.

(1) This letter was sent to several Lubavitch Yeshivos worldwide.
(2) See Sefer HaSichos 5703, page 177.
(3) The last twelve days of the year allow for the moral reckoning of its twelve months.
(4) Avraham.
(5) The help of Hashem, but not from Hashem Himself.
(6) Whereas one who is full of himself cannot contain the blessing.
(7) See, on this subject, Letter #3777.
(8) Of this reckoning.

ג'תשפ

ב"ה, ח"י אלול, תשט"ו
ברוקלין.
הנהלת ישיבת תומכי תמימים אשר...

ד' עליהם יחיו

שלום וברכה!

ביום הבהיר הזה יום הולדת את שני המאורות הגדולים, כ"ק הבעש"ט וכ"ק רבנו הזקן,

אשר זכינו לשמוע הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר ימי החשבון דחדשי השנה, יום לחדש יום לחדש, מתחילים הם בח"י אלול,

וכיון אשר התחלה והראש כולל הכל, מתאים לזה שחדש תשרי, אשר ח"י אלול הוא יום חשבונו, חדש כללי דכל השנה הוא

הנה ביום זה ביחוד - על כאו"א להתבונן בחשבון הימים שבועות וחדשים שעברו, ופשיטא אשר החשבון מטרתו - על מנת ללמוד מן העבר על העתיד בשני הקוין דסור מרע ועשה טוב.

ואם באיש פרטי הדברים אמורים, עאכו"כ אשר מוכרחת עריכת חשבון זה באנשים בעלי השפעה בסביבתם הקרובה או גם הרחוקה, ובענינים אשר זכות הרבים תלוי בהם.

וביחוד - כשענינים אלו הם במקצוע החינוך דבני ובנות ישראל,

- העיקר והיסוד גם לדורות ולדורי דורות וכמש"נ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'.

פשוט אשר כמו בכל עניני חשבון הנפש, מוזהרים אנו שלא לעוות החשבון ולהטותו לאיזה צד שיהי'. ובפרט הוזהרנו על האונאה הבאה על ידי זה שעל כל פשעים תכסה אהבת עצמו. וכמה דרכים ועצות נאמרו איך להשמר מטעויות אלו.

ובהנוגע לעבודה בשטח החינוך - העצה היעוצה היא לבחון התוצאות מאופן חינוך זה וללמוד מבחינה זו ולדעת את הצריך תיקון באופן החינוך שעד עתה, הצריך שלילה או - שיפור והוספה.

ע"פ כל הנ"ל - הצעתי ותקותי אשר בנוגע למוסד חינוך הקדוש אשר ההשגחה העליונה זיכתה אותם להיות בהנהלתו, יעשו חשבון צדק, חשבון אמת לאמיתו, מתאים לכל האמור לעיל, ואבן הבוחן להשמר מנטי' יהי' - להתבונן בתוצאות חינוכם ופירותיו במשך השנים אשר מוסד זה הוא במחנם.

אשר משך זמן כזה - מהווה תקופה שלימה בחיי הנוער אשר בגיל החינוך. ופשוט ג"כ אופן הבחינה בזה, והוא ע"י התבוננות בהנעשה עם המחונכים בכותלי הישיבה לאחר שיצאו מן הישיבה לאויר העולם:

כמה מהם נשארו באהלה של תורה - תורת הנגלה ותורת החסידות, כמה מהם נוהגים - בעניניהם בבית ובעסקיהם בחוץ - מתאים להוראת מייסדי הישיבה - הם נשיאנו הק' - ותקותם, כמה מהם נוהגים עכ"פ בשמירת התורה והמצוה כדבעי וכו'.

ועד"ז גם בהנוגע לתלמידי הכתות הקטנות, אשר בודאי נשמרים בפנקסי הישיבה הידיעות אודותם ומהם יבואו חשבון - מספר אלו הממשיכים לימודם בכותלי הישיבה עד תומם, מספר הנשארים בכותלי הישיבה רק הזמן שנזקקים ללימוד אחר או פני' אחרת אשר לא בהררי קודש יסודתה וכו'.

והנה בהנוגע לחלק התשובה וחרטה אמיתיות על העבר, הרי, במדה ידועה, עתה זהו ענין פרטי של פלוני ופלוני, אבל בהנוגע לקבלה על להבא, ענין כללי הוא, אשר זכות הרבים או ח"ו הפכו תלוי בזה, ומזה מובן ג"כ גודל האחריות של כל אחד ואחד מחברי ההנהלה ובפרט העומדים בראשה - מחד גיסא גודל הזכות, ומאידך גיסא כו'.

וכיון שבטוחים נשיאינו מייסדי הישיבה שמשפיעים הם כוחות לכל אלו שיש בידם להשפיע על מהלך הישיבה - כחות ככל הדרוש ובמילואם, ולא עוד אלא שנוסף על זה מעוררים רחמים רבים שתהי' העבודה בהצלחה מופלגה ולמעלה מכפי ערך הכחות.

הנה ודאי שבאם איזה ענינים אינם מתאימים לעת עתה, להמטרה והתכלית שהתוה נשיאנו - הממוצע המחבר את המוסד ותלמידיו עם עצמות ומהות א"ס ב"ה - אין המניעה אלא מהמקבלים. וכלי ריקן דוקא מחזיק.

ויה"ר אשר, ע"פ הפתגם הידוע בתוכן ח"י אלול, שהוא מכניס חיות בעבודת אלול, וככל הרמזים אשר במלה זו, הנה ההתבוננות כאמור לעיל תהי' אליבא דנפשי' ולאמתתה, ותביא חיות בהמרירות הבאה על ידה, וחיות ותוספת אומץ לתקן את כל הדרוש תיקון ולהוסיף ככל האפשרי להוסיף בכל פרטי המוסד.

אשר אז בודאי יראו פרי טוב בעמלם, להעמיד תלמידים אשר בצדק יאמר עליהם התואר שבחר בו מייסד ישיבת תומכי תמימים: נרות להאיר.

בברכת הצלחה בעריכת החשבון, במסקנת המסקנות האמיתיות,

ובהעיקר - בהנהלת הישיבה מכאן ולהבא ובברכה לבשו"ט בכ"ז בהקדם ולכתיבה וחתימה טובה.

ג'תשפ
נדפסה בלקו"ש ח"ט ע' 354.

אגרת דומה נשלחה לכמה מוסדות.

זכינו לשמוע... בח"י אלול: ס' השיחות תש"ג ע' 177.

הפתגם הידוע : ראה לעיל ג'תשעז, ובהנסמן בהערות שם.