Igrot Kodesh · Letter 3683 — Faith & Bitachon

B"H

29 Tammuz* 5715

Brooklyn

To the great Rav*, distinguished Chassid* who fears Hashem

and devotes himself to communal needs,

Rav* Avraham Yisrael Moshe (Rav A. I. M. Salman, of Jerusalem),

Blessings and greetings,

I am responding to your letter. You allude to the tractates of the Talmud Yerushalmi* (published in Jerusalem in 5714/1954, with several commentaries, including that of Rav* Salman). I have received, for now, only one volume of Tractate Berachos*, but not those of Pe'ah*, Demai*, and Ma'aser Sheini*, which you mention in your letter.

May Hashem grant you success, so that you also promote the study of the Yerushalmi*. And you know what the Mitteler Rebbe* (the Admor HaEmtza'i*), son of the Alter Rebbe*, author of the Tanya* and the Shulchan Aruch*, said about the Talmud Yerushalmi*. His words are printed, in particular, in the Sha'arei Orah*, published by Kehot* Press, on pages 44 to 47.

With my blessing for success, for you and for your friends, the Rabbanim*, shlita*,

P.S.: I am enclosing a prepaid shipping coupon to cover the mailing costs.

As a token of friendship, I wished to formulate, at least quickly, a few remarks on the pamphlet "Commentaries of R. A. I. M." (Rav Avraham Yisrael Moshe), found at the end of this volume.

At the beginning:

Should one say that Shema Yisrael* is a Rabbinical institution, in which case there would be no need to take precautions regarding it (not to miss its proper time)? You will consult, on this subject, the Bavli* 4b, which says: "The Sages instituted precautions for what they themselves established, such as the evening prayer."

Concerning the end of this paragraph, one must cite the Sha'agas Aryeh*, paragraph 1.

At the beginning of chapter 5:

One must indeed ask what this relationship is, which is not specified. The Baraisa* introduces two points, but the Yerushalmi* formulates it very briefly. The Tosefta*, chapter 3, paragraph 21, and the Bavli* 31a specify: "One may not begin to pray... (except with words of praise); one may not take leave of someone... (except with words of praise)." In fact, the first prophets concluded their words with praise and with words of consolation.

The manner in which these prophets concluded their words implies that one must take leave in this way, that one must do the same. And this proof is even more evident than that of prayer, as the Tosafos Ri* on the Alfasi* indicates.

Indeed, the fact that by taking leave in this way one can remember the other has nothing to do with our subject, as the Tosafos Ri* clearly states. And the Vilna Gaon*, in the Bavli*, commenting on this manner of parting, specifies that it is done in the joy of the mitzvah*. The Tosefta* introduces the same formulation for prayer and for taking leave of a friend: "With a word of wisdom."

At the end:

"Rabbi Meir says: A Jew is always surrounded by mitzvos*. At the bathhouse, he is devoid of them, but he can observe his circumcision" (see the discourse of Shabbos* Parshas* Lech Lecha 5748/1987). You pose the following question: according to one opinion, it is permitted to think about words of Torah* in lavatories, and this justifies such a thought. You discuss this point.

In fact, there is no difficulty here. Rabbi Meir's purpose is to emphasize the quality of every Jew, who is surrounded by mitzvos* even when that is not his preoccupation. And you will consult Tractate Menachos* 43b, which says: "The Holy One, blessed be He, surrounded them." This question therefore does not arise.

Nevertheless, according to the approach defended in this pamphlet, a stronger question could have been raised. Indeed, at the bathhouse too one fulfills the mitzvos* that are sentiments of the heart — such as faith, unity, love, and the fear of Hashem. Moreover, the phrase pronounced (by King David) at the bathhouse — "Woe to me, I am bare of mitzvos*" — is obviously an expression of the fear of Hashem and of faith.

ג'תרפג

ב"ה, כ"ט תמוז, תשט"ו
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

מוה"ר אברהם ישראל משה ש'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו, כותב אודות המסכתות דתלמוד ירושלמי, הנה לע"ע קבלתי רק כרך אחד מס' ברכות, ולא הכרכים דפאה דאמי ומעשר שני שמזכיר במכתבו.

ויה"ר אשר חפץ ד' בידם יצליח להפיץ גם לימוד תלמוד ירושלמי, וככבר נודע מ"ש כ"ק אדמו"ר האמצעי בנו של רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, ע"ד תלמוד ירושלמי, נדפס בשערי אורה (הוצאת קה"ת עמוד מד-ז. ועוד).

בברכת הצלחה לו ולחבריו הרבנים שליט"א.

נ.ב.

מוסג"פ סקריפ להוצאות המשלוח.

לחביבותא דמילתא, הנה אני אמרתי עכ"פ בחפזי איזה הערות בקונטרס חדושי הראי"מ אשר בסוף הכרך.

בתחלתו: אם אמרינן דק"ש דרבנן - בדרבנן לא עבדינן סייג כו'. - ראה בבלי (ד, ב): חכמים עשו סייג לדבריהם כו' תפלת ערבית.

- לסיום הפסקא יש להעיר משאג"א ס"א.

שם רפ " ה : יש להתבונן מאי ענין זל"ז כו' ואינו מפורש אם כו'. שני הדברים מבוארים בברייתא, (אלא שבהירושלמי הובאה בקיצור), וז"ל (תוספתא פ"ג, כא. בבלי לא, א): אין עומדין להתפלל כו' וכן לא יפטר כו' שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומין. - שהראי' מסיום הנביאים פשיטא שהיא גם על אל יפטר, שג"ז סיום הענין הוא. ואדרבה פשוטה יותר מהראי' לתפלה (עיין בתר"י באלפס). - ועפ"ז מובן אשר מתוך כך זוכרהו הוא ענין בפ"ע. ומפורש כן בתר"י שם. והגר"א מגי' בבבלי בפירוש אל יפטר כו' אלא מתוך שמחה של מצוה. ובתוספתא ג"כ הגירסא שווה בתפלה ובפטירת אדם מחברו: דבור של חכמה.

בסופו. ר"מ אומר אדם מישראל מוקף במצות במרחץ ערום מן המצות עד שנסתכל במילה. ומקשה דלמ"ד מותר להרהר ד"ת בביהכ"ס יכול להרהר בד"ת, ושקו"ט בזה. - 78ול"ק מעיקרא, כי כוונת ר"מ היא לבאר מעלת כאו"א מישראל שמוקפין במצות, גם בשעה שאינו מתכון ומתעסק בזה כלל. וראה במנחות מג, ב: סיבבן הקב " ה . ואין מקום לקושיא הנ"ל. - ולשיטת הקונטרס עדיפא הו"ל להקשות, דהרי בודאי הי' מתקיים גם במרחץ מצות דחובת הלבבות, וכמו אמנות ה' ליחדו לאהבו וליראו כו'. ועוד יתרה, שבאמירתו עצמה אוי לי שאני ערום מן המצות במרחץ, מקיים מצות יראת ה' (ואמונתו). ופשוט.

ג'תרפג

מוה"ר אברהם ישראל משה : סלמן, ירושת"ו.

המסכתות דתלמוד ירושלמי : עם כמה מפרשים ועם פי' הראי"מ הנ"ל. ירושלים תשי"ד.

במרחץ... במילה, ומקשה: ראה גם קונ' משיחת ש"פ לך תשמ"ח ס"ה-ו.