Igrot Kodesh · Letter 347 — Count and Nature of Rabbinic Mitzvot; Chabad Intellectual Attributes in Scripture

By the grace of Hashem,

18 Adar Sheni 5708,

To the Hashem-fearing Chassid*, great scholar and communal leader,

Rav N. Mindel(1),

I greet and bless you,

I reply to your letter.

A. Regarding the count of the Mitzvot* instituted by our Sages(2), you raise three questions:

1. What is their number?

2. Which of the Rabbinic enactments fall into this category?

3. Why these and not others?

I will answer these questions in order.

1. What is the number of the Mitzvot* instituted by our Sages? The Shnei Luchot HaBrit* writes: 'The Ten Commandments* have 620 letters, the numerical value of Keter*, the crown of the Torah*. The first 613 letters correspond to the 613 Mitzvot* of the Torah* and the other seven to the seven Mitzvot* of our Sages, as the Rishonim* write.'

The Chinuch*, the Megaleh Amukot*, the Me'orei Or*, the Alter Rebbe*, the Vilna Gaon*, the Hechal HaBerachah* on the Torah*, the Mitzvot Hashem*, and others also state that there are seven Mitzvot* of our Sages.

Only Rav D. Nito*, in his Kuzari Sheni*, holds that there are ten.

2. Which Rabbinic enactments fall into this category? Handwashing, Eruv*(3), the Shabbat* candle, the reading of the Megillah*, the lights of Chanukah*, the recitation of Hallel*.

This is the view of the Chinuch*, the Megaleh Amukot*, the Hechal HaBerachah*, the Mitzvot Hashem*, and others.

3. Why these and not others? Only those Mitzvot* that have no basis in the Torah* and for which the Sages ordained a blessing are included in this count.

Remark: The Sefer Mitzvot Gadol* and the Sha'ar HaKedushah* of Rabbi Chaim Vital* also mention other Rabbinic enactments that they count as Mitzvot*, and they omit some of those just cited. However, neither one states how many Rabbinic Mitzvot* there are in total.

One may conclude that they do not disagree with those who count seven, but differ only on the nature of those Mitzvot*. The same applies, moreover, to the Mitzvot* of the Torah*: all agree that there are 613, but the decisors* do not enumerate them in identical fashion. However, this is not the place to pursue that discussion.

B. Are the names of the three intellectual attributes — Chochmah*, Binah*, and Da'at* — mentioned in the Written Torah? The verse Shemot* 31:2 does indeed replace Binah* with Tevunah*.

Chochmah* and Binah* appear at the following references: Devarim* 4:6; Yeshayah* 29:14; Mishlei* 4:5–7; 7:4; 16:16; 23:23; Iyov* 28:12; 28:20; 38:36; 39:17.

Chochmah*, Binah*, and Da'at* appear at the following references: Yeshayah* 11:2; Mishlei* 3:5–7; 8:12–14; 9:10; 30:2–3.

C. What is the difference between Binah* and Tevunah*? Binah* is an advanced stage of the intellect which, according to the Zohar*, surpasses Tevunah*. Binah* introduces analysis and enables genuine understanding of the concept, whereas Chochmah* marks only the very first appearance of that concept in the mind. Its dominant aspect remains, however, reflection and evaluation of the various elements of the reasoning.

At the conclusion of the reflection, the conclusion emerges and thenceforth becomes primary. The analysis then recedes and takes a secondary role. It is at that point that one may speak of Tevunah*.

However, the distinctions just drawn between Binah* and Tevunah*, or between Chochmah* and Binah*, apply only to verses that deal with these particular aspects of the intellectual process. When these distinctions are of no consequence, one of these terms is chosen in relation to context, even if it designates another phase of comprehension. There is no need to demonstrate this claim here.

D. Rashi*, commenting on the verse Shemot* 32:4, states that the Egyptians who had accompanied the children of Israel made the Golden Calf*. This is why they said: 'These are your gods, Israel' — not 'our gods.' How then is the verse(4) 'Hear, O Israel' to be interpreted?

Rashi* notes that they said 'your god' and not 'our god,' from which he deduces that they excluded themselves by their own words. The verse 'Hear, O Israel,' by contrast, continues: 'Hashem our Hashem.'

Moreover, when a leader addresses his people it is customary for him to say 'you.' In the incident of the Golden Calf*, on the other hand, it is the people who say 'you,' and this is indeed an expression of exclusion. It is therefore explained that those responsible were the Egyptians.

The phrase 'to your tents, Israel' (Melachim I 12:16) has no bearing on our subject, since each man naturally had his own tent.

I wish you success and blessing. May your discourses proceed from your heart, so as to penetrate the hearts of those who hear them and to deepen their knowledge of Hashem, to strengthen them in the observance of Torah* and Mitzvot*.

Greet all your close ones,

Rav Menachem Schneerson,

Director of the Executive Committee(5),

Notes

(1) Rav Nissan Mindel, who later became the Rebbe's* secretary. See letter no. 363.

(2) A few weeks later, the Rebbe* wrote a commentary on the Chassidic discourse* published for Passover* by his father-in-law, the Previous Rebbe*, based on the content of this letter.

(3) Enabling a combined domain for Shabbat*.

(4) Pronounced by Moses*, who also says 'you' when addressing Israel.

(5) Of Merkaz L'Inyanei Chinuch*.

שמז

ב"ה י"ח אדר שני, תש"ח
הוו"ח אי"א נו"מ משכיל על דבר טוב עסקן

וכו'

מהור"נ שי' מינדל

שלום וברכה!

במענה על מכתבו:

א. במנין מצות דרבנן. ומתחלקת השאלה לשלשה: א) מה הוא מספר המצות דרבנן, ב) איזו מתקנות חכמים נכנסו במנין זה, ג) מפני מה הכניסו תקנות אלו דוקא במנין ולא אחרים. ואבוא על ראשון ראשון וכו'.

א) מספר המצות דרבנן . - כתב השל"ה (פ' יתרו חלק תו"א בתחילתו): בי' דברות תר"ך אותיות כמנין כתר תורה. תרי"ג אותיות בכל אות נרשם מצוה אחת מתרי"ג מצות וז' אותיות היתרות הם שבע מצות דרבנן כמו שכתבו הקדמונים , עכ"ל. וכן מנו שבע מצות דרבנן: ספר החינוך (בסוף המפתחות), מגלה עמוקות (אופן עה), מאורי אור (אות ז' ס"ק יג), אדמו"ר הזקן (אגה"ק סכ"ט ועוד), הגר"א (בס' בית יצחק בשמו), היכל הברכה על התורה בסופו, מצות השם (על המצות) בסופו, ועוד.

ויחיד הוא הר"ד ניטו בס' כוזרי שני (ויכוח ג, א) המונה עשר מצות דרבנן.

ב) איזו תקנות נכנסו במנין מצות דרבנן . - נטילת ידים, עירובין, ברכות, (נר) שבת, מגילה, חנוכה, הלל. כן נפרטו בס' החינוך, מגלה עמוקות, היכל הברכה, מצות השם הנ"ל ועוד.

ג) מהו הטעם שדוקא תקנות אלו נמנו . - לא נכנסו במנין מצות בפני עצמן , אלא אותן התקנות שאין להן עיקר מן התורה, ואשר תקנו חכמים לברך עליהם (מצות השם).

הערה: הסמ"ג (בסוף חלק מ"ע) ושערי קדושה להר"ח ויטאל (ח"א ש"ד) מנו תקנות אחרות בכלל מצות דרבנן והשמיטו איזו מהנ"ל אבל שניהם אין כותבים שם כמה מצות דרבנן ישנם. ולכן י"ל אשר אינם חולקים על כל הנ"ל שמונים ז' מצות דרבנן, אלא חלוקים הם איזה תקנות יש להכניס במנין ואיזה להשמיט. וכמו שמצינו מחלוקת גם במנין מצות דאורייתא שהכל מודים שמספרם תרי"ג וכמה דעות חלוקות מה נמנה ומה נשמט, ואכמ"ל.

ב. אם נמצא בתנ"ך הל' חכמה בינה דעת, כי בשמות (לא, ב) הוא בחכמה ובתבונה ובדעת.

הביטוי חכמה בינה בסמיכות: ראה דברים ד, ו. ישעיה' כט, יד. משלי ד, ה-ז. ז, ד.

טז, טז. כג, כג. איוב כח, יב. כח, כ. לח, לו. לט, יז.

הבטויים חכמה בינה דעת בסמיכות: ישעי' יא, ב. משלי ג, ה-ז. ח, יב-יד. ט, י. ל, ב-ג.

ג. מהו החילוק בין בינה לתבונה. - במדריגות השכל בינה מורה על מדרי' נעלית יותר בשכל, או בל' הזוהר (ח"ג רצא, א) בינה עילאה מתבונה. היינו אף שבינה הוא כאשר השכל כבר בא בהסברה והשגה בפרטיות והבנת דבר מתוך דבר (משא"כ חכמה שהוא מורה על הברקת השכל והתחלת גילויו במוח (תניא פ"ג וי"ח)), בכל זה עדיין העיקר בו הוא השקו"ט שכליית והסברות השכליות. וכאשר אחרי השקו"ט בא למסקנות מעשיות והם נעשים העיקר ובהם מתעסק והסברה השכלית היא כטפל ובהעלם, הרי אז נופל ע"ז השם תבונה (עיי"ש בזוהר, במפרשים על משלי ב, ג שהובאו שם ב' הל' בינה ותבונה יחד. ועוד).

כמובן חילוקים הנ"ל בין בינה ותבונה או חכמה ובינה הם בכתובים או במרז"ל הבאים לדייק בפרטים הנ"ל. אבל במקומות שאין בחילוקים אלו נפקא מינה לענין המדובר שם, תופסים באחד משמות הנ"ל שהוא שייך במאמר זה ביותר אף שהכוונה גם לשאר המדרי' שבשכל. ואכמ"ל בראיות.

ד. במה שפרש"י (שמות לב, ד) דערב רב עשו העגל ולכן אמרו אלה אלקיך ישראל, ולא אמרו אלה אלקינו ישראל. וא"כ איך יפורש הביטוי שמע ישראל?

דיוק רש"י הוא בזה שאמרו אלקיך ולא אלקינו וע"ז מבאר שהאומר לא הי' יכול לכלול עצמו באלו שנאמר אליהם. אבל ב"שמע ישראל" הרי מסיים אח"כ ה' אלקינו גו'.

עוד זאת כשמדבר ראש העם אל העם מורגל בסגנון שאין הוא כולל עצמו עמהם. אבל במעשה העגל הקריאה אלה אלקיך ישראל היתה ג"כ ע"י העם ולכן מבארים שהי' זה ע"י חלק נפרד מכלל בנ"י - הערב רב -.

הקריאה לאוהליך ישראל (מ"א יב, טז) אינה ענין לכאן, כי שם כל איש ואיש יש לו אוהל שלו, כמובן.

באיחולי הצלחה וברכה שיהיו נאומיו דברים היוצאים מן הלב ונכנסים אל לב השומעים להרבות דעתם את ה' ולחזקם בקיום התורה והמצוה, ובפ"ש כל החבורה יחיו.

הרב מנחם שניאורסאהן
יושב ראש ועד הפועל

שמז
מהעתק המזכירות.

מהור"נ שי' מינדל : אגרת נוספת אליו - לקמן שסג.

במנין מצות דרבנן : תוכן האמור לקמן כתב כ"ק אדמו"ר שליט"א, כעבור שבועות אחדים, במ"מ בשוה"ג לד"ה כימיצאתך מאמ"צ (סה"מ תש"ח ע' 165)15 ונעתק בלקו"ש חכ"א ע' 401.

יוב ראש ועד הפועל : מל"ח.