Igrot Kodesh · Letter 3465 — Faith & Bitachon

B"H

11 Iyar* 5715

Brooklyn

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of Rosh Chodesh* Iyar*, in which I read with pleasure that you have set aside a fixed time for the study of "the soul of the Torah*," as the Zohar* puts it — that is, its inner teaching, which in our era has been revealed through Chassidus*.

The Mishnah* says that "the deed is essential, and not the study." You are therefore surely making every effort to observe its customs and practices to the full extent of your ability.

One of its practices is love of one's fellow, which leads the true Chassid* — or the one who strives to be one — to disseminate this teaching and all that it entails among his surroundings, whether near or far.

You tell me that your conception of the service of Hashem and of His love is changeable (sometimes strong and sometimes weak). Do not be discouraged by this, Heaven forbid. The Tanya* and several other texts explain that this is so because of the battle waged by the evil inclination. Sometimes "one rises and the other falls" (the good prevails over the evil); at other times, the reverse is true.

When the Land of Israel was conquered for the first time, it was said: "I will drive him (the enemy) out little by little," and the same is true for every Jew in the conquest of his spiritual Eretz Yisrael* — the portion that has been personally assigned to him. This cannot be accomplished all at once. It must be gradual. And our Sages* tell us that effort invested in this manner is necessarily fruitful.

The same applies to concentration. It is common for the situation to improve in stages, not all at once by passing from one extreme to the other, except in exceptional cases. Therefore, place your trust in "He Who fashions the hearts together." For everything depends on the one who invests the effort. And if at times one seems to retreat, this must have the effect of arousing additional strength and increased courage — not discouragement, Heaven forbid. It is in this way that one will achieve the final victory in this battle.

You are surely reciting Tehillim* every day after the morning prayer. You should also make this practice known to those around you. You will find the words to explain that it is particularly relevant to those who are in the army, which is based on discipline and obedience. Now, if one must obey officers who are human beings and who must themselves adopt such an attitude, how much more so is this necessary toward the King, King of kings, the Holy One, blessed be He.

I send you my blessing to convey good tidings of all the above. You will also transmit my regards to your neighbor, whose name I will mention, together with that of all the members of his family, at the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe*, whose merit protects us, the leader of Israel, as he requested of you.

M. Schneerson

ג'תסה

ב"ה, י"א אייר, תשט"ו
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מר"ח אייר, נעם לי לקרו בו אשר יש לו קביעות עתים בלימוד נשמתא דאורייתא, כלשון הזהר הק' היא פנימיות התורה, אשר בדורנו זה נתגלתה בתורת החסידות.

ודואי ע"פ דבר משנה לא המדרש עיקר אלא המעשה, משתדל ככל יכולתו לשמור הדרכותי' ומנהגי'.

אשר אחד היסודות בהם היא אהבת ישראל, שזה מביא את החסיד האמיתי ואותו המשתדל להיות חסיד כדבעי, להפיץ תורה זו ועניני' בסביבתו הקרובה ואפילו הרחוקה.

ובמה שכותב אשר מרגיש הוא שינויים במצב רוחו בהנוגע לעבודת השי"ת ואהבתו.

הנה האל יפול לבו על זה חס ושלום, וכמבואר בתניא ובכמה מקומות בתורת החסידות, אשר הנ"ל בא במלחמת היצר, שלפעמים זה קם וזה נופל, ולפעמים כו' וכו', וכמש כבוש ארץ ישראל בפעם הראשונה הי' הסדר מעט מעט אגרשנו, הנה כן הוא בחיי כל אחד ואחד מישראל בכבוש ארץ ישראל הרוחנית בחלקו הנופל לגורלו, שאין הכבוש נעשה בבת אחת אלא מעט מעט, ועל ידי יגיעה שדוקא באופן כזה, כהודעת רבותינו ז"ל יגעת - ומצאת. והוא הדין לענין ההתרכזות, שכדרך בני אדם המצב הולך לטוב צעד אחר צעד ולא מן הקצה אל הקצה (לב במקרים יוצאים מן הכלל), נכון יהי' לבו בטוח בהיוצר יחד לבם, אש ברצונו של העובד הדבר תלוי, ואף אם לפעמים רואים נסיגה לאחור, צריכה הנסיגה לעורר כחות נוספים ואומץ נוסף, ולא ח"ו נפילת הרוח. וזוהי הדרך לנצחון סופי במלחמה זו.

בודאי שמר אמירת תהלים בכל יום לאחר התפלה בבוקר, וגם על דבר מנהג זה מודיע בסיבתו, ובטח ימצא גם את האותיות להסביר אשר בפרט אותם הנמצאים בצבא, שקיום צבא תלוי בקבלת עול ובמשמעת, הנה צריכים לעשות בקב"ע במכל שכן וקל וחומר, ומה בהנוגע למפקדים, בני אד נזקקים להנהגה כזו, על אחת כמה וכמה ביחס למלך מלכי המלכים הקב"ה.

בברכה לבשורות טובות בכל האמור לעיל בקרוב ובפ"ש שכנו מר.. שי' (שכבקשתו אזכירו ואת ב"ב שיחיו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל).

ג'תסה
נדפסה בבטאון חב"ד חוב' יא ע' יח.