Igrot Kodesh · Letter 3452 — Tzedakah

B"H

6 Iyar* 5715

Brooklyn

To the great Rav, the distinguished Chassid* who fears Hashem, of manifold knowledge, Rav Shlomo Yosef (Rav Shlomo Yosef Zevin, of Yerushalayim*, author of the Talmudic Encyclopedia; see letter no. 3405),

Greetings and blessings,

You ask me about the Shulchan Aruch* of the Alter Rebbe*, chapter 158, paragraph 7 (which states: "If, when the honey is extracted from the wax — that is, when the honeycombs are liquefied in order to remove the honey — the sole intention is to use it as a food, this thought suffices for the honey to acquire the status of a food and it is therefore not considered a liquid. Nevertheless, some dispute this view and one may therefore adopt a more lenient position"). You raise the difficulty that you have set forth in your letter. In my view, the explanation is as follows.

The Alter Rebbe* states at the same reference: "Some dispute this view and one may therefore adopt a more lenient position," meaning that the view giving rise to this dispute is indeed more lenient than the one expressed previously — namely, the words of the Magen Avraham* as the Alter Rebbe* interprets them. This view is also cited by the Turei Zahav* (see the references; see also letter no. 3599).

Indeed, according to the Magen Avraham*, one must intend to make a food out of this honey at the moment it is extracted from the wax. On this subject, two divergent opinions are found. The first, the more lenient, is stated by the Turei Zahav*, who introduces it with "I have heard that..." According to this view, even if one had in mind to make this honey into a liquid, one may still, subsequently, introduce a concrete action that will allow it to be considered a solid food.

According to the second opinion, when one liquefies the honey without any particular intention — thereby performing an action that will subsequently allow it to be considered a food — one is not required to have, from the very beginning of the liquefaction, the thought of making it into a solid food. This is the personal view of the Turei Zahav*.

Now, the Turei Zahav* entirely excludes what he introduces with "I have heard that..." It is necessary not to multiply controversies, and it is therefore almost certain that the Alter Rebbe's* view is the personal view of the Turei Zahav*. Nevertheless, the other view, introduced by "I have heard that...," is also conceivable in the case where the owner of the honeycomb is a non-Jew, in which case his thought does not suffice to render this honey a liquid or a solid food.

Furthermore, even if the owner of the honeycomb is a Jew, one can imagine that he liquefies it for the purpose of selling it. In that case, its final status will be determined by the buyer, particularly when the seller knows at the time of liquefaction that he will find a buyer only later.

Many illustrations of all this can be found in the Talmud*, but we will say no more here.

M. Schneerson

ג'תנב

ב"ה, ו' אייר תשט"ו
ברוקלין.
הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ צנמ"ס עוסק בצ"צ

כו'

מוהרש"י שי'

שלום וברכה!

במה שהעיר כת"ר בשו"ע לרבנו הזקן סי' קנ"ח סוף סעיף ז', והקשה בזה כמבואר במכתב כת"ר, הנה לדעתי הפירוש הוא:

וז"ל רבנו הזקן שם: ויש חולקין בזה ולכן יש להקל כו'. שמזה מובן אשר היש חולקין - מקיל לגבי הדיעה שלפני זה, היינו דעת המגן אברהם כפי שמפרשו רבנו הזקן.

ונמצאת דיעה זו בט"ז, וכמצוין במראה-מקומות. והוא, כי לדעת המג"א צריכה להיות מחשבה לאוכלין בשעת יציאת הדבש מהשעוה, ושתי דיעות חולקות על זה: דיעה אחת המקילה ביותר, והיא שהובאה בט"ז בשם "שמעתי" שאפילו אם חשב למשקין יכול לשנות אח"כ לאוכלין ע"י מעשה. ודעת שני' שעכ"פ כשרודה הדבש סתם - מעשה שאח"כ מזוהו לאכל, וא"צ להיות מחשבה לאוכלין בפירוש דוקא בתחלת הרדי', וזוהי דעת הט"ז עצמו. ולכאורה, יש מקו גם לסברא דשמעתי, באם בעל הכוורת הוא עכו"ם, שאז י"ל שמשבתו אין פועלת לקביעות הדבש למשקה או לאוכלין. ואפילו אם בעל הכוורת הוא ישראל - הרי אם רודה למכירה י"ל שקובע מעשה הקונה, ובפרט כשהמוכר עצמו יודע בעת הרדי' שימכרנו לאחר זמן, ויש דוגמאות רבות לזה בש"ס, ואכ"מ...

מ. שניאורסאהן
ג'תנב
נדפסה בלקו"ש חי"ב ע' 176 והושלמה ע"פ צילום האגרת.

מוהרש"י: זוין. אגרות נוספות אליו - לעיל ג'תה, ובהנסמן בהערות שם.

בשו"ע לרבנו הזקן סי' קנח סוף סעיף ז ': אם בתחלת יציאת הדבש מהשעוה דהיינו כשריסק החלות של דבש כדי להוציא הדבש מהם חישב עליו לאוכלין בלבד... נעשה אוכל ע"י מחשבה זו ולא ירדה עליו תורת משקה כלל. ויש חולקין בזה ולכן יש להקל.

בט " ז : בהמשך לזה ראה לקמן אגרת ג'תקצט.