Igrot Kodesh · Letter 343 — Yechidah Preparation and Supra-Rational Divine Service

By the grace of Hashem,

11 Adar Sheni 5708,

To the learned Chassid* who fears Hashem,

Rav T.(1),

I greet and bless you,

I received your letter with pleasure. I have become aware of your efforts to strengthen Torah*, Mitzvot*, and in particular the domain of education. You surely expand the scope of your activity from time to time. The Tanya* explains that a Light emanating from an elevated source reveals itself in increasing measure. The effort made here below — or at the very least the vessel forged(2) — must therefore be ever broader. Even if our generation does not appear to be the most deserving, the result obtained is always proportional to the effort invested.

I will reply briefly to your questions:

A) Rabbi Baruch*, father of the Alter Rebbe*, earned his livelihood through manual labor. He held no rabbinical post and was not a preacher. He was a gardener, as stated in the memoirs(3). It appears also that the Baal Shem Tov* assigned him no specific mission, except perhaps in an exceptional manner.

This is why, at a time when titles were conferred sparingly, he was not called 'the great Rav'* — the more so since he fled honors, as the memoirs state, which is no doubt the most compelling explanation. And in honoring a man one must respect his wishes.

B) You ask how to prepare for a first audience (yechidah*) with the Rebbe*. This has not been precisely defined, but in my humble opinion it can be deduced from the very definition of that audience.

My father-in-law, the Rebbe*, Shlit'a*, explained, as indicated in the Hayom Yom* at page 86, that this audience has three purposes. It allows one first to clarify the situation of the person to whom it is granted, to specify in what manner he must serve Hashem, and what his attachment and submission must be.

These sentiments cannot be superficial. They must be deeply sincere. One must be fit to receive these blessings(4), to forge a vessel to contain them. The more one manages to elevate oneself through one's own strength, the more beneficial the audience.

Moreover, what is granted at that audience also depends on this. Indeed, with a few exceptions — in which the recipient received blessings far beyond the vessel he had forged — a correspondence with the person is maintained. This was not the case, for example, with Rabbi Yekutiel of Lyepli(5).

For a person who gives precedence to his intellect, it is particularly difficult to submit(6) beyond all logic, for rationality does not accommodate the sacrifice of one's own self in favor of another person's view. A man who is sure of himself will have difficulty suppressing his own opinion and adopting another's.

In sum, the greater one is, the more difficult is the preparation for an audience with the Rebbe*.

C) You tell me that one of your friends copied the Tanya* by hand and you wonder whether such a practice should be encouraged, since this work is the Written Law of Chassidut*. There is indeed a Mitzvah* to write a Sefer Torah*, though the two cases are not entirely comparable.

Here is my view, in my humble opinion. In divine service there are logical practices and others that transcend logic. One may break a negative tendency by cultivating its opposite with all one's strength. One may elevate the power of desire by directing it solely toward the good. All of this is perfectly logical.

Tzedakah* elevates — that is, it refines the mind and heart a thousandfold. This transcends logic.

In terms of this distinction, each person is different. What falls within logic and what surpasses it is not identical for everyone. Moreover, even for the same person, not all moments are equivalent.

Each person is obliged to reflect on all the rational acts of divine service, by reference to the writings of our masters. This applies both to personal effort and to one's relationship with one's fellow. Nothing of the sort can be said regarding what transcends logic. One must then abide by what has been said and even verify whether a teaching is of an exceptional character or a permanent one. Nothing can be deduced from a novel idea.

In the present case, copying the Tanya* transcends logic. For one person, the influence such an action has upon him will be so considerable that it justifies not studying the Tanya* during all that time, since copying it imbues him with its holiness. Nevertheless, as a general rule, a servant who has the ability to string pearls(7) and contents himself with simpler work does not make the right choice — unless, of course, he is instructed to do so. All this is self-evident.

Two accounts from our Sages present two extreme situations. Rabbi Akiva* devoted himself to burying a corpse that no one else could attend to — a Mitzvah* that overrides all others. Yet because he was not serving the Sages during that time, every step was reproached(8), according to the Tosafot* on tractate Ketubot 17a. At the opposite extreme, when Rav Zeira* was weary, he would sit at the door of the study hall and rise before the Sages(9), according to tractate Berachot 28a.

Enclosed herewith is the Purim* fascicle just published. You will surely make it benefit as many people as possible.

Our other publications will be sent to you as you requested. Please be good enough to confirm receipt.

Wishing you a joyous and pleasant Purim*, and greeting all your household,

Rav Menachem Schneerson,

Notes

(1) Rav Tzvi Liberman, of Leents. See letter no. 354.

(2) To contain heavenly blessing.

(3) Of the Previous Rebbe*.

(4) Granted during that audience.

(5) A Chassid* of the Alter Rebbe* who, despite his limited intellectual capacity, attained deep knowledge of Chassidut*. See Likkutei Diburim, vol. 1, p. 27a.

(6) To the Rebbe*.

(7) Precision work, which is honorable.

(8) He engaged in something other than Torah* study, which was held against him despite the great importance of the Mitzvah* he performed.

(9) He engaged in something other than Torah* study, and this was not held against him.

שמג

ב"ה י"א אד"ש, תש"ח
הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מהור"צ שי'

שלום וברכה!

מכתבו בעונג קבלתי, כי שמעתי מפעולותיו לחזוק התוהמ"צ ובפרט בשדה החינוך.

ובודאי מרחיב חוג עבודתו מזמן לזמן וכמ"ש באגה"ק סי"ד שגילוי אור העליון הולך הלוך וגדל, וא"כ מובן שגם האתדל"ת או עכ"פ הכלי דלמטה צ"ל ג"כ הולך ורחב. ואף דאכשור דרי (בתמי') הרי ידוע דלפום צערא כו'.

ובמענה בקיצור עכ"פ על הערותיו:

א) ר"ב אבי אדה"ז התפרנס מיגיע כפיו, לא קיבל כל משרת רב מגיד וכיו"ב, כ"א עסק בעבודת הגן וכמ"ש בס' הזכרונות וכו'. וכנראה שגם בשליחות מהבעש"ט ג"כ לא הלך או שהי' זה רק לפרקים רחוקים, ולכן ל"ק מה שבאותן הימים כשדייקו בכתיבת תוארים לא כתבו עליו הרה"ג וכיו"ב. ובפרט, והוא המחוור, שהי' בורח, בפועל, מן איזה פרסום שיהי' כמ"ש בסהז"כ. ורצונו של אדם זהו כבודו.

ב) מש"כ מהו ענין ההכנה ליחידות הראשונה, הנה לאו בפירוש איתמר, אבל לפענ"ד ברור, שמובן אחרי ביאור ענין היחידות. וביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א (הועתק בהיום יום ע' פו) שכולל ג' סעיפים: בירור מצבו של הנכנס, קביעות אופן עבודתו, התקשרות במסירה ונתינה, עיי"ש. והנה כ"ז צ"ל לא מן השפה ולחוץ כ"א באמת לאמתו, צריך שיהי' כלי מוכשר לקבל כהנ"ל וכלי ראוי (פארדינט) לקבל כהנ"ל, כל כמה שתגדל המדרי' שאלי' הגיע בכוחות עצמו יגדל ג"כ מה שמקבל ביחידות (ואפשר גם מה שנותנים לו ביחידות. כי נראה אשר מלבד מקרים בודדים שנתנו ביחידות שלא בערך לכלי הנכנס לגמרי, ולדוגמא אפ"ל ריח"ז ליעפלער, הנה ע"ד הרגיל ניתן שלא בערך של מקבל זה . וע"ד חילוק מקיף דלבוש ובית). וכמה מן הקושי לבעל שכל לפעול בעצמו שהוא מוסר ונותן א"ע שלא ע"פ שכל, כי אין טעם למס"נ בשכל להוראות פ', או לבעל רצון תקיף לבא למדרי' בטל רצונך ולא רק עשה רצונך כו'. וכל הגדול גדול בזה, יותר קשה עליו ההכנה.

ג) בענין מה שאחד ממכיריו העתיק בכת"י את התניא, ומעיר שאולי שייך בתניא, תושב"כ של תורת הדא"ח, ענין ע"ד מ"ע לכתוב ס"ת, אף שאינו בדומה ממש.

ומה שנלפענ"ד, הנה בעניני העבודה ישנם ענינים שבשכל וענינים סגוליים.

לדוגמא: שבירת מידה רעה ע"י שקידה במדה ההפכית, בירור כח המתאווה ע"י שמשתמש בו רק בטוב - שכ"ז הוא ע"פ טו"ד. צדקה תרומם שנעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה - ענין סגוליי. מובן שאין כל האנשים וגם לא כל הזמנים באדם א' שווים ומה שלפעמים הוא במצבו רק ענין סגוליי, הנה במצב אחר נעשה ענין שכליי.

והנה בעניני עבודה שע"פ שכל הרי על כאו"א החובה לחפש עצות ודרכים, ע"פ המבואר בספרי רבותינו, הן בנוגע לעבודת עצמו הן בנוגע לרעך כמוך, משא"כ בענינים הסגוליים, הרי מאי דאיתמר איתמר וגם בזה צריך לברר אם הי' זה בהוראת שעה או לתמיד. אבל אין למדים מחידוש.

ובנידון העתק בכת"י התניא הנ"ל, הנה בכלל זהו ענין סגוליי, ויש לך אדם שיעשה רושם חזק כ"כ בנפשו אשר יצא הפסד הזמן מלימוד התניא וכו' בשכר מה שנקבע בנפשו קדושת הדבר. אבל ברובא דרובא עבד שיכול להיות נוקב מרגליות ובוחר בעצמו משא"כ ע"פ הוראה לתת זמנו על עבודות הפשוטות לא זו היא הדרך כלל. ופשוט.

וידועים שני ספורי רז"ל בשני הקצוות שרע"ק כשהתעסק במת מצוה שהכל נדחה מפני זה אבל ביטל שימוש ת"ח עי"ז א"ל על כל פסיעה ופסיעה כו' (תוד"ה מבטלין כתובות יז, א) ולאידך גיסא כשעייף ר"ז התעסק בישיבה על פתחי ביהמ"ד לקום מפני ת"ח (ברכות כח, א).

מוסג"פ קונטרס פורים שזה עתה הו"ל. והוא לזכות בו את הרבים.

כן ישלחו לו איזה משאר הוצאותינו כבקשתו. ומטובו לאשר הקבלה.

בברכת פורים שמח וטוב לב ובפ"ש כל הדו"ש.

הרב מנחם שניאורסאהן
שמג
נדפסה בלקו"ש ח"כ ע' 584 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מהור " צ : ליברמן. אגרת נוספת אליו - לקמן שנד.

ריח " ז : אוצ"ל ר' יקותיאל. ראה לקו"ד ח"א כז, א.