Igrot Kodesh · Letter 3419 — Tzedakah

B"H

27 Nissan* 5715

Brooklyn

To the great Rav, the Chassid* who fears Hashem, of manifold knowledge, Rav Moshe (Rav M. Rozin, author of Nezer HaKodesh; see letter no. 3400),

Greetings and blessings,

I have duly received your letter from this Sunday, and perhaps I did not sufficiently explain my point in my previous letter. It was as follows:

Concerning the first paragraph of the responsa, I wrote that one cannot adopt a more lenient attitude, even in a case of extenuating circumstances, lest one place... (woolen threads on a linen tallis*; see letter no. 3400). Indeed, a Rabbinic enactment cannot reinforce another Rabbinic enactment.

According to this interpretation, one must conclude that the prohibition of placing linen threads in a woolen tallis* is Biblically mandated (and not merely Rabbinic).

You refer to chapter 58 of these responsa regarding the case of aged matzah*. I omitted, in my letter, when discussing the eruv* that is valid for the entire year including Shabbos HaGadol*, to specify "even if the year has two months of Adar*" — which amounts to more than twelve months.

In this connection, you deduce the requirement for the matzah* to have taste from Tractate Chullin* 120a. I am surprised that you do not mention Tractate Berachos* 38b, which states this clearly. The situation is different during the rest of the year, when the taste has the consequence that it is no longer "the bread of the poor man," or, in the formulation of the Gemara*, that it is no longer bread at all.

(The Rebbe notes: "One has raised an objection from Yerushalmi* Pesachim*, chapter 2, paragraph 4, according to which it is not necessary for the matzah* to have the taste of wheat. This point is extensively discussed in the responsa Matamei Yitzchak, Orach Chaim* section, chapter 19, published in Warsaw in 5686.")

(The Rebbe notes: "One may question what the Bayis Chadash* states at the end of chapter 461 regarding soaked matzah*.")

You should consult, on this subject, the notes of the Shitah Mekubetzes* and the Tzafnas Pane'ach* on the Rambam*, Laws of Chametz* and Matzah*, chapter 7, paragraphs 6 and 2.

You also analyze in your responsa the explanation of the Yerushalmi*, asking why aged matzah* could not have been preserved from contact with chametz*. The Talmud answers this question clearly, stating that it was not made for the festival of Pesach*. A similar explanation is found in Tractate Sukkah*, chapter 1, Mishnah* 2 (regarding a sukkah* that was not built for the festival of Sukkos*).

What has been stated above will help us understand the explanation of Rabbi Avraham Ibn Ezra*, who makes the same assertion regarding the matzah* of the eruv*. This matzah* is not protected from chametz* throughout the year and must therefore be destroyed (on the eve of Pesach*, to be replaced with new matzah*).

With all my respects and my blessing,

M. Schneerson

ג'תיט

ב"ה, כ"ז ניסן, תשט"ו
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א צנמ"ס כו' מוה"ר משה שי'

שלום וברכה!

מאשר הני קבלת מכתבו מיום הראשון, ואולי לא ביארתי דברי במכתבי הקודם כדבעי, והוא:

בהנוגע לשו"ת סי' א. הדגשתי בכתבי שאין מקילין אפילו בשעת הדחק בגזירה דשמא יטיל וכיון דלא גזרינן גזירה לגזירה הרי דיעה זו מוכח דאיסור הטלת חוטי צמר בטלית של פשתן הוא דאורייתא.

בשו"ת סנ"ח. במצה ישנה, הנה נשמט במכתבי בהראי' דמערבין לכל השנה, שאפילו שבת הגדול ניתר על ידי זה, הנה לאחרי התיבות שבת הגדול צ"ל שלש התיבות "אפילו דשנת עיברו", שזהו יותר מי"ב חדש.

דא"ג מה שהביא כת"ר בתשובה זו ראי' דמצה מצ"ע צריך להיות בה טעם* מחולין קך א', לפלא שלא ציין לברכות ל"ח ב שמפורש הדבר [ש]צ"ל טעם מצה, משא"כ בחולין ששם הטעם שהמחוה אין זה לחם עוני, כסגנון הלשו בגמרא, או משום דלא הוי לחם כלל** (עיי"ש בהגהות שיטה מקובצת ובצפנת פענח על הרמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז' הלכה ו' והלכה ב').

כן מה שדייק בתשובה שם בדברי הירושלמי מדוע נימא דמצה ישנה לא נזהר בה מחמץ, הרי מפורש בהש"ס שם שהוא מכיון שאל עשאה לשם פסח (ע"ד משנה סוכה פרק א' משנה ב') - ועפ"ז תומתק ראיית הראב"ן, שעד"ז ממש הוא במצת העירוב שכיון שכל השנה אין שומרים אותה מחימוץ גם היא צריכה ביעור.

בכבוד רב ובברכה.

ג'תיט
מוה"ר משה: רוזין. מח"ס נזר הקודש ועוד. אגרת נוספת אליו -לעיל ג'ת.

*) וכבר הקשו ע"ז מירושלמי פסחים פ"ב מ"ד, דאיתא שם שאצ"ל בה טעם דגן. (שקו"ט בזה בארוכה בשו"ת מטעמי יצחק חאו"ח סי"ט (ווארשא תרפ"ו)).

**) ומש"כ בב"ח סו"ס תסא ד"ה ובמצה השרוי' צ"ע.