Igrot Kodesh · Letter 3416 — Faith & Bitachon

B"H

26 Nissan* 5715

Brooklyn

Greetings and blessings,

I am responding to your letters of 9, 10, and 23 Nissan*, with their contents. You have surely received my previous letter. You should meditate upon what I wrote there regarding the imperative necessity of organizing your time, your activity, and your work. True, it is said that "you are humble in your own eyes." Nonetheless, reflect for a brief moment on the letterhead and envelopes that you yourself had printed. On them you write that you are the representative of the Chabad* movement in your country.

The Chabad* movement was introduced by the Alter Rebbe*, author of the Tanya*, by the Mitteler Rebbe*, and by his son-in-law and successor, the Tzemach Tzedek*. To meditate for a single moment on all of this suffices to inspire awe, when one considers the immense responsibility that this represents. Nevertheless, we have good hope that Hashem does not demand of you more than what you have the strength to accomplish. You are therefore granted, from the outset, the means to fully assume this mission. And everything depends solely on your will and your free choice.

You also know what is said in the name of the Rebbe Rashab*, in Toras Shalom*, at the entry for 19 Kislev* (page 39): "When one is engaged in a certain activity and at the same time reflects upon a second, one performs both inadequately" (see letter no. 1375). Consequently, I am not satisfied with what you emphasize in your letter regarding the month of Elul*, which is approaching. Indeed, all Jews believe that our righteous Moshiach* can come from one day to the next. Now, when he asks you what you did during Nissan* and Iyar*, you will have to answer that you could not carry on the activity that was needed, because you were busy preparing your trip. Consequently, you did not properly assume the mission for which Divine Providence placed you in that location.

It is understood that the custom of Chabad* and Lubavitch* is not to moralize. In my view, the discussions and exchanges until now have not succeeded in modifying the established arrangement. However, I have good hope that the effect will ultimately be felt and that, concretely, this modification will indeed take place.

These words are therefore not moralizing, but rather a joyful and friendly assistance, so that you may put into practice the injunction of our Sages*, according to which "we are workers of the day" (charged with making day in the world, illuminating it).

It is clear that all of this is addressed not only to you personally, but also to the other Chassidim* in your location. There is, however, a difference. Hashem has granted you the success of receiving your material sustenance through a spiritual and agreeable activity, which is not the case for the other Chassidim*. Indeed, one must maintain order in the synagogue, the second must be a craftsman, and the third must engage in commerce of material — and sometimes even coarse — goods.

I have good hope that these few lines, though quantitatively brief, will suffice to move you to concrete action. You will not content yourself with promises. You will immediately adopt the attitude just described. For all of us, and each of us, have received from my father-in-law, the Rebbe*, the assurance that success is certain, as long as one acts.

Adults must devote far less time to amusements than children. Indeed, they appreciate the merit that the mission entrusted to them represents.

With my blessing that you convey good tidings of all this,

M. Schneerson

ג'תטז

ב"ה, כ"ו ניסן, תשט"ו
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתביו מט' וי"ד וכ"ג ניסן עם המוסגר בו. בטח קבל מכתבי מאז, ויתבונן במה שכתבתי שם אודות ההכרח הכי גדול לסדר שמנו פעולתו ועבודתו בסדר כדבעי.. וכמ"ש הלא אם קטן אתה בעיניך וגו', ומספיק שיתבונן לשעה קלה על הלעטערהעד (גליון) שהדפיס וגם על המעטפות שהוא הב"כ בשביל מדינת.. של תנועת חב"ד - היינ מתחיל מרבנו הזקן בעל התניא, הוד כ"ק אדמו"ר האמצעי, חתנו וב"א אדמו"ר הצמח צדק כו' וכו', שבאמת הרי גם מחשבה לרגע בענין זה מטלת אימה מגודל האחריות, אלא שזוהי תקותינו שאין הקב"ה מבקש אלא לפי כחו, ובמילא נותנים מראש הכחות למלאות תפקיד זה בשלימותו, ואין הדבר תלוי אלא ברצונו ובבחירתו.

וכבר ידוע ג"כ המובא בשם כ"ק אדמו"ר נ"ע בתורת שלום י"ט כסלו, אז מען שטייט אין איין ענין און מען טראכט וועגען א אנדער ענין, לא טוב הוא זה מכל הצדדים, ולכן לא טובה בעניני ההדגשה שבמכתביו ע"ד חדש אלול הבע"ל. ובפרט שהרי ישראל מאמינים בביאת משיח צדקנו שבכל יום ויום יבוא, וכשישאל אותו במה עסק בחדש ניסן, אייר וכו' הרי יענה לו, שלא הי' יכול להתעסק כדברי, משום שהי' טרוד בעסקו בההכנה לנסוע כו', ובמילא לא נהג באותם הענינים - כדבעי - שההשגחה פרטית העמידתו שמה.

מובן ופשוט שאין מדרך חב"ד וליובאוויטש הטפת מוסר, אלא שתקותי, שלמרות שכל השקו"ט והדבורים לע"ע, לדעתי, עדיין לא פעלו שינוי הסדרים, הנה סוכ"ס יתחילו לפעול ויתחיל השינוי בהנוגע לפועל. וא"כ הרי אין זה מוסר, אלא סיוע מתוך שמחה מאיש לרעהו, כדי שביחד יוכלו לקיים ציווי רז"ל, אנן פועלי דיממא אנן.

מובן מעצמו, שכל הנ"ל מכוון לא רק בהנוגע אליו, אלא גם לשאר אנ"ש ש... כו', והחילוק הוא שאותו הצליח השי"ת שגם פרנסתו הגשמית הוא דרך צנור עבודה הרוחנית נעימה, משא"כ שאר אנ"ש, הרי אחד צ"ל שמש, השני סקאטאבאייעץ, השלישי סוחר בענינים גשמים ולפעמים גם בענינים חומרים כו' וכו'.

תקותי ששור[ו]תי אלה המעטות בכמות יספיקו להזזה בפועל ממש, ולא להבטחות גרידא, ולהתחיל בהנהגה זו תומ"י, ומובטחים אנו כולנו, וכאו"א מאתנו, מכ"ק מו"ח אדמו"ר שאם רק יעשו בזה יהי' בהצלחה, און פאר דערוואקסענע מענשן איז די צייט פון שפילען זיך פיל וויניגער ווי פאר קליינע, כיון שמכירים הם בהזכות שניתן להם למלאות תפקיד מסויים...

בברכה לבשר טוב בכל הנ"ל.

ג'תטז
בתורת שלום: ע' 39. וראה גם לעיל ח"ה אגרת א'שעה.