Igrot Kodesh · Letter 3390 — Faith & Bitachon

B"H

6 Nissan* 5715

Brooklyn

Greetings and blessings,

The essential point is the following: It appears that in everything you cite, you base yourself on your own perception. Now, many are those who equate this perception with personal will. But in practice, what one wants is not always identical to what one understands.

These few lines will introduce, in this instance, only self-evident truths. Yet what we are dealing with here is what our Sages* call a Divine mission — in this case, the education of Jewish children. I must therefore repeat all of this, in the hope that it will have an effect.

It is obvious, and practice proves it, that everyone possesses self-love and that this sentiment shapes one's will accordingly. Now, such a will distorts one's reasoning. The person who experiences it is incapable of analyzing objectively and arriving at the correct conclusion. Will diverts a person and his intellect even more than bribery.

In such a case, there is only one solution: one must not rely on one's own will, nor on one's perception, nor even on one's own intellect — including for what appears to be a necessity, an obvious truth, an expression of the purest holiness*, devoid of personal interest. Our Sages say, indeed, that no one can vouch for himself as being righteous. The remedy, in this matter, is therefore the following: one must listen to what others say.

What has been said applies to every school, whatever it may be, but how much more so for one that bears the name of my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us. It is clear that this name must be taken into account.

I am therefore particularly surprised and astonished by such a situation. Who can assume such a responsibility and declare: "I say that..." when all the other members of the administration hold a divergent view? Yet instead of all this, you followed only your own perception, without revealing your intentions to anyone — for you well knew that no one would agree with you. And you were aware that the responsibility, in this domain, would be borne by the schools of my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us — that reproaches would subsequently be directed at them, that it would fall to the directors of these schools to justify your conduct and bear the harm it would cause, Heaven forbid.

It is indispensable that in the future you cease adopting such an attitude — acting solely because "I say that," "I wish that," as though everyone else is of no importance to you. You will therefore adopt the following rule of conduct: you will reflect, even for a few moments, upon what the holy Tanya* states at the beginning of chapter 41: "One must constantly remember what is the beginning of the service of Hashem, its essential aspect, and its root... One must first arouse one's natural fear... For Hashem stands before him... He examines the innards and the heart to know if one serves Him properly."

If you apply all of this, I am certain that you will no longer adopt the same attitude and that success will be greater. All unfortunate events will be averted. Gradually, the behavior characteristic of the world of Tohu* will disappear and that of Tikkun* will appear. If, to some extent, you truly value my opinion, please let me know by return mail that you have decided to modify your attitude.

These days, belonging to the month of redemption* and miracles, are propitious for freeing oneself from all of this. And everything depends solely on your will. May Hashem grant that you not deceive yourself. Thus, you will see the truth as it is and will immediately modify what must be changed.

I add that it is likely that "the little clever one" — as my father-in-law, the Rebbe, used to call the evil inclination* — will act cunningly toward you and tell you that your accomplishments are worthless, since you cannot find favor in the eyes of your friends, all of whom hold divergent opinions. I therefore offer you, from the outset, my own response to this objection, though it has been well known for a long time already. It is as follows:

One does not flee from before Hashem. Nor does one escape from before our holy masters, whose merit protects us. They chose a Chassid*, conferred upon him and upon the members of his family the merit and the success of receiving an enviable portion and of carrying out fruitful work. They consider, for their part, that there is indeed merit and success here. It matters little whether this Chassid is himself aware of it or has not yet understood.

It is therefore indispensable that you fulfill this mission. It is equally obvious that if you do so in the manner desired by our masters, you will know success — including in what concerns you personally, together with the members of your family. Nevertheless, free choice is granted to each person, and at least for a time, you can therefore choose not to obey our masters, Heaven forbid — to go against their will and not fulfill this mission. However, in the end, "none of us shall be cast away," and our holy masters will obtain what they desired, in kindness and mercy.

The Festival of Matzos* approaches, for us and for all Israel, for the good. The essential Mitzvah* of the first night consists of consuming "the food of faith*" and "the food of healing," which will fully exert its effect upon each one of us. This effect will extend throughout the entire year, as Chassidus* explains — in particular, the beginning of the Shaar HaEmunah*. Our Sages say, indeed, that "Chavakuk* came and formulated the Torah in a single principle, as it is stated: 'The righteous lives by his faith.'"

With my blessing for a kosher* and joyous Pesach* festival, and for giving, by return mail, good news of all that has been said,

ג'שצ

ב"ה, ו' ניסן, תשט"ו
ברוקלין.

שלום וברכה!

... והנקודה העיקרתי, שכנראה בכל הנ"ל מעמיד על דעת עצמו, ובמילא כדרך כל בני אדםורובא דרובא על דעת עצמו- היינו רצון עצמו, והרי רואים במוחש שלא תמיד הרצון והדעת - כפשוטו - אחד הם.

והנה א[ף] כי הבא להלן דברים פשוטים הם, בכ"ז כין שהדבר הוא בענין הנקרא ע"י רז"ל מלאכת ד' זהו חינוך בני ישראל - עלי לכפול את הנ"ל, וכולי האי ואולי יועיל.

פשט ורואים במוחש, אשר לכל אדם יש לו הענין דאהבת עצמו, ובמילא פשוט ורואים במוחש שאהב טבעית זו מביאה לרצונות מתאימים לזה, ורצונו ת אלו מטעים את השכל אפילו של אדם זה, היינו שאפילו שכלו המשוחד לא הי' מצב עצמו בא למסקנא זו אף שמשוחד הוא, והרצון ביכולתו להטות את האדם והשכל אפילו הרבה יותר מאשר השוחד הנ"ל פועל. והעצה היעוצה היא רק אחת, שלא להעמיד על רצון עצמו ואפילו לא על דעת עצמו ואפילו - על שכל עצמו. ואף שנדמה לו שהענינים מוכרחים ופשוטים ואינם אלא קדושה טהורה מבלי כל פני', הנה ידוע פסק רז"ל דאין אדם משיך עצמו צדיק, והבחינה היא - לשמוע מה חוות דעת אחרים עד"ז.

והנה כל הנ"ל אמת הוא אפילו אם הי' המדובר במוסדות חינוך סתם, אבל כאשר נוסף על זה הדברים אמורים במוסד הנקרא על שם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, נשיא ישראל, ושמא מילתא היא, הרי פליאה ותמי' גדולה ביותר, ווער האט דאס ברייטע פלייצעס און שטעלען אויף זיך און זאגען, איך זאג - אם חברי הנהלת המוסדת זה כולם אומרים אחרת...

ותחת לעשות את כל זה, הנה עשה הענין על דעת עצמו, ובטח מבלי לגלות מתחלה למי שהוא אחר, כי בעצמו הבין שלא יסכימו על זה, ויודע שהאחריות והטענות יהי' על מסודות של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ועל הנהלת המוסד יהי' לתרץ פעולתו הוא ולשאת בההיזק, ח"ו, שיבוא על ידי זה...

ומוכחר - שמכאן ולהבא יחדל מכל הנהגה לעשות מעשה בפועל על היסוד היחידי של אני אורמ ואני חפץ, ובמילא כולא קמי' כל אחשיבי.. ודי ומספיק לעשות את כל הנ"ל - התבוננות קלה אפילו לשעה קלה במלים האחדות דתניא קדישא ריש פרק מ"א: וצריך להיות לזכרון תמיד ראשית עבודה ועיקרה ושרשה וכו' לעורר תחלה היראה הטבעית כו', והנה ה' נצב עליו כו' ובוחן כליון ולב אם עובדו כראוי. - שאר מובטחני שלא הי' בא לכל הפעולות האמורות לעיל, ובודאי היתה בהצלחה יותר. ונוסף על שלא היו ענינים בלתי רצוים כלל, הרי לאט אט היתה מתמעטת ההנהגה דעולם התהו ומסתדר לאט לאט בהנהגה דעולם התיקון, ואם באמת מתחשב עם דעתי אבאיז מדה, הרי יודיעני בחוזר, על שנגש לשינוי הנהגתו הנ"ל בפועל... ואף שבודאי עבודה קשה היא לפעול שינוי הנ"ל, הרי מסוגלים הם ימים אלו דחדש הגאולה והנסים לגאול את עצמו גם מהנ"ל, ואיןה דבר תלוי אלא ברצון, ויה"ר מהשי"ת שלא ירצה לרמות את עצמו, ובמילא יראה אמת כמו שהוא לאמיתתו, ובמילא יגש תומ"י לתיקונם.

וזאת להוסיף, אשר קרוב הדבר לאמר אשר דער קלוגינקער, כפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, יבוא אליו בערמה והוא - שיודע תומ"י שכיון שאין עבודתו רצוי' וכיון שאינו נושא חן בעיני חבריו וכיון שאין דיעותיהם שוות כו' וכו' הרי מתפטר הוא מעבודתו יתעסק בענינים אחרים כו' וכו'. ולכן הנני מוסיף המענה על שמלכתחילה על טענה זו, אף שגם זה ידוע מכמה זמן, והוא - אז פון השי"ת אנטלויפט מען ניט, ומכ"ק רבוה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, גם כן אנטלויפט מען ניט, ואם הם בחרו באחד מאנ"ש וזיכו אותו והצליחוהו - אותו ואת ב"ב שיחיו - להעמידו על חלק היפה היא עבודה המוצלחת (מה שהם רואים שזהו זכות והצלחה בשבילו, ובמילא אין נפקא מינה כ"כ אם בידיעתו כבר נתקבל זה או עדיין לא זכה להבנה כזו), הנה מוכרח הדבר שיתעסק דוקא בעבודה זו. מובן ופשוט ג"כ, שאם רק יעשה בזה כפי כוונת נשיאנו, ורצונם, בודאי יביא לו זה הצלחה בהעבודה, ובמילא בכל עניניו ועניני ב"ב שיחיו, אלא שכיון שניתנה להאדם בחירה חפשית הרי למשך זמן ידוע ביכולתו שלא להשמע ח"ו לרצון נשיאנו, היינו לעשות שלא כרצונם, שהוא היפך רצונם, ולא להתעסק בעבודתו הנ"ל כו' וכו' - אבל סוכ"ס לא ידח ממנו נדח ונשיאנו הק' וועלין אויספירין זייערס בחסד וברחמים...

ולקראת חג המצות הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, ובלילה הראשונ' שעיקר מצותה הוא המצה מיכלא דאסוותא הנה יפעלו פעולתם על כאו"א מאתנו במילואם, ותומשך פועל הזו על כל השנה כולה, וכמבואר בדא"ח (ומהם בשער האמונה בתחלתו), בהתאם למאמר רז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת כמ"ש וצדיק באמונתו יחי'.

בברכה לחג פסח כשר ושמח ולבשו"ט בכהנ"ל בחוזר.