Igrot Kodesh · Letter 3386 — Faith & Bitachon

B"H

4 Nissan* 5715

Brooklyn

Greetings and blessings,

A) Concerning the distribution of Matzah Shemurah*, I am enclosing a copy of the letter (see letters no. 2591 and 2649). It is clear that its content (the request to organize such a distribution) applies to this year as well, for the Torah is eternal. To our sorrow and pain, many people still need encouragement and strengthening, as stated in the discourse (of Shabbos Parshas HaChodesh 5715, reproduced in Likkutei Sichos*, vol. 1, p. 243; see also letters no. 3412, 3413, and 3469). Obviously, the more one multiplies the number of individuals receiving Matzah Shemurah, the more one fulfills this Mitzvah* in the finest possible manner, and the more one is worthy of praise.

You know the promise of the Arizal* (see the Be'er Heitev*, Orach Chaim*, beginning of ch. 447; see also letter no. 3379), according to which "one who guards himself from even the smallest quantity of chametz* on Pesach*..." (receives the assurance that he will not commit transgressions during the year). Now, the Matzos of the Seder* are of essential character — particularly the middle one — since they are a Torah obligation even at the present time. They are called "the food of faith*" and "the food of healing," inasmuch as they strengthen the faith of every Jew.

B) You tell me that various questions are posed to you regarding our faith and the manner of providing rational proof for it. Various books and writings have been published on this subject, and I am surprised that you cite none of them.

Obviously, it is difficult to address all of this in writing and to repeat what has already been printed elsewhere many years ago. Nevertheless, I will cite here several points, so as not to leave your question unanswered.

1) Is it possible to demonstrate, in a positive or negative manner, the existence of Hashem?

Here is my response:

It is clear that one can have a positive perception of the Divine. The following proofs may be cited:

a) One who sees a printed book comprising hundreds of pages will be certain that there exists a printing house in which this text was composed, in order to convey its message. He will exclude the possibility that ink was poured randomly and that the drops organized themselves into a book of several hundred pages setting forth sensible explanations.

The same is true, and even more so, when one sees a piece of wood or a stone and then learns that these contain not hundreds or thousands, but billions upon billions of atoms — all organized in a wondrous fashion and governed by immutable and extremely precise rules.

The Chovos HaLevavos* and the Kuzari* explain all this at length. Consult also the Sefer HaChakira* of the Tzemach Tzedek*.

b) One who observes the vitality of human beings or of animals, for example, will arrive at the conclusion that the soul exists.

2) Why must we accept that the Torah was given at Mount Sinai? And if the proof is solely the Tradition, the same may be said of all other religions, with the distinctions that must be made in this regard.

Here is my response:

I am surprised that you apparently have not read what is said on this subject in the Shavuos* pamphlet of the Merkaz L'Inyanei Chinuch and in the Conversations with Youth. Indeed, there is a fundamental difference (between the Sinai revelation and other religions).

Thus, one can envisage that a single man deceives his generation. Likewise, several people can conspire to do so. A group of men may originate such a deception because they all share a common motivation justifying it. This is the case for all religions — for the Christians, the followers of Yishmael, the Hindus.

For each of these beliefs, a single man initially declared to a few of his disciples that Hashem had revealed Himself to him and transmitted precepts, instructions, decrees, and laws to him. This is so for all religions in the world, without a single exception, other than ours — our Torah, of which we have knowledge through the preceding generations.

Indeed, the Children of Israel of each period received it from the preceding generation, and so it continued through the generations, from the one that stood before Mount Sinai. Six hundred thousand men between the ages of twenty and sixty, accompanied by several million people — youth under twenty, elderly over sixty, women, members of other peoples — all together heard: "I am Hashem, your Elokim*" — not through an intermediary, but directly from Hashem.

Among those six hundred thousand men, there were people from different backgrounds — the ignorant and the sagely erudite, the rich and the poor. Yet all heard the same words, in the same formulation, which they in turn transmitted to their children, and those to theirs, until our generation.

You surely know that Reform or Conservative Judaism (the two branches of Reform Judaism in America) appeared only a few dozen years ago. Granted, previously there were also some heretics, but overall, millions upon millions of Jews pronounced the same words, in the same formulation. Throughout the history of the People of Israel, there was not a single moment that did not see this transmission, by hundreds of thousands of men and women, jointly.

There exists no other event in the world that can present testimony as compelling as the giving of the Torah.

3) Why can we not modify the decrees of our Sages*?

Here is my response:

Let us first take an example from mathematics. This discipline, at the present time, is based on principles that were already known and recorded in books in the era of the ancient Greeks, such as Euclid. Granted, the works of that era are much more rudimentary than those we possess today. However, their principles and methods have been preserved, and it is in this manner that one progresses from one domain to another, from one invention to the next. Yet one reasons as before, with the same rules, and one can conclude that what is discovered now is always a deduction from the words of the ancients.

In due proportion, the same is true for our holy Torah. It revealed principles and the manner of putting them into practice, of deriving new conclusions. All of this was given at Mount Sinai to several million people, all assembled together. Subsequently, the Sages of each era, based on these same principles — or, in common parlance, on "the methods of interpreting the Torah" — advanced along the path that the Torah defines as truth. They retained various conclusions or, more commonly, laws and directives.

Granted, these laws were taught by a particular Sage of the Mishnah*, the Gemara*, or a particular scholar. They derive, nevertheless, from the principles, rules, and methods that Moshe Rabbeinu* received from the Giver of the Torah Himself. It follows that if one wishes to resolve a difficulty raised by our era — for example, those posed by electricity — and if one desires to do so in the spirit of the Torah, following the example of the Rabbanim* of previous eras, one must follow the path of His Torah and the rules it establishes.

One of these rules is the following: a rabbinical court cannot annul the decisions of another rabbinical court unless it is greater than the former. And this principle was established by the Giver of the Torah Himself. According to Him as well, within the court itself, it is the majority opinion that must prevail, provided that all its members, in their manner of reasoning, follow the paths of the Torah.

4) Is there an inherent sanctity* to the letters? And what does the Shulchan Aruch* say on this subject?

Works predating the Shulchan Aruch address this subject — Tractate Shabbos 104a, various texts of the holy Zohar* and the Tikkunei Zohar*. And the same is true for the vowel signs (see letters no. 103 and 3435), as stated in Tikkunei Zohar, Tikkun 5 and Tikkun 21, as well as the Tikkunim of the Zohar Chadash*.

All of this is very clear and self-evident. If some contest it and raise doubts, it is solely because they have no other way to justify their transgression of the Mitzvos* of our Torah, Torah of life. Those individuals are ashamed to admit that they are unable to master their passions. They therefore choose to absolve themselves by calling the practice into question rather than themselves.

It must therefore be clear that the alternative is as follows: either one accepts the Heavenly origin of the Torah, and one must then accept the Rambam's* statement that "one who believes in the entire Torah except for a single letter, which he rejects, goes against the faith"; or one rejects the precepts of the Torah, in which case one also calls into question the assertion of the Written Torah that "I am Hashem, your Elokim."

Those who believe that Hashem is the Creator of the world only on Yom Kippur* or when Yizkor* (the memorial prayer for the departed) is recited in the synagogue, but not during the rest of the year or during the week, adopt an attitude that defies the most elementary logic. One who consciously opts for such a course of action belongs in a psychiatric hospital, Heaven forbid.

In truth, as I was saying, many people do not wish to struggle against their evil inclination* and thus attempt to justify the transgressions they commit.

May Hashem grant that you be a good emissary, transmitting true faith to the members of your community — especially at this time, just before consuming "the food of faith" and "the food of healing," which strengthens the pure and unaltered faith in every Jewish man and woman. Our Sages teach that a child can call his father only from the moment he has tasted wheat. Chassidus* explains that this alludes to the Matzah*. And the same applies to one who is a child in his intellectual maturity (in the service of Hashem), when he calls his Father Who is in Heaven.

With my blessing for a kosher* and joyous Pesach festival,

ג'שפו

ב"ה, ד' ניסן, תשט"ו
ברוקלין.

שלום וברכה!

... ה) בהנוגע לחלוקת מצב שמור, ומוסג"פ העתק המכתב - הנה פשוט שגם בשנה זו חל הדבר, כי הרי התורה נצחית היא, ולדאבוננו ולצערנו עדיין ישנם כו"כ אנשים הזקוקים להתעוררות ולתעמולה שאודותה מדובר בהשיחה, ומובן שכל המרבה בסוגי מקבלי השמורה וכל המהדר בשמורה זו כפי האפשרי - ה"ז משובח. וכבר ידועה הבטחת האריז"ל שהנזהר במשהו חמץ במשך ימי הפסח וכו', ומצות הסדר ובפרט מצה האמצעית - הרי האי העיקר בזה, כי ה"ז דאורייתא גם בזמן הזה, ונקראת מיכלא דמהימנותא ומיכלא דאסוותא שמחזקת האמונה בתוככי כאו"א מבני ישראל.

ו) במ"ש אודות השאלות השונות שיש לו בהנוגע לעיקרי דתינו ובאיזה אופן יש להוכיח אותם ע"פ שכל אנושי. הנה ישנם כמה ספרים ומאמאים נדפסים בזה, ולפלא שאינו מזכיר אפילו אחד מהם, ומובן שקשה להאריך במכתב ולכפול אותם הדברים הנדפסים זה רבות בשנים, ובכ"ז כדי שלא תשאר שאלתו מבלי מענה כלל אציין נקודות עכ"פ.

א) היודעים מציאות ה' באופן חיובי או שלילי:

מענה :

מובן ופשוט שיודעים זה גם אופן חיובי, וההוכחה בזה היא - א) כמו כשרואים ספר נדפס בעל אות דפים, הנה פשוט בעיני הרואה שיש בית דפוס שמה סידרו כל האותיות באופן שמבארים ענינים שלשכל וכו', אבל לא שנשפך דיו ובמקרה בעלמא הרי טפות הדיו נסתדרו על מאות דפים בצורה של אותיות מבארות כמה דברים. והוא הדין - אלא שכ"פ ככה, כשרואים חתיכת עץ ואבן וכיוב ויודעים אח"כ מסידור האטאמים שבה שהם לא במספר של מאות ואלפים אלא של ביליוני ביליונים, וכולים מסודרים באופן מפליא ומתאים לחוקים קבועים ומדויקים עד הקצה האחרון, וכמבואר בארוכה עד"ז בחובת הלבבות, בכוזרי וכ'ו. וראה ג"כ ספר החקירה לאדמו"ר הצמח צדק. ב) כמו שהאדם יודע מציאות הנפשות, בראותו חיות שבבע"ח וכיו"ב.

ב) מהו ההכרח שהורה היא מסיני, אם רק מפני הקבלה, הרי זוהי ג"כ הראי' של שאר דתות - להבדיל בין קדש לטומאה.

מענה :

לפלא שכנראה לא קרא הנדפס עד"ז בחוברת שבועות של המל"ח, ב"טאקס און טיילס" וכו', שהחילוק בהנ"ל הוא חילוק עיקרי, שכמו שאפשר שאיש אחד הטעה בני דורו, או שאפילו איזה אנשים יחד התדברו והטעו בני דורם, או שאפילו חג אחד של אנשים הטעו בני דורם מפני שהי' להם איזה טעם משותף לכולם שרצו להטעות בני דורם. וזהו נוגע לכל הדתות - של הנוצרים, הישמעלים, אנשי הודו וכו' שהתחלתה דבת היא שאיש אחד אמר לאחדים מתלמידיו אשר נגלו אליו האלקים ומסר לו מצות והוראות חוקים וגזירות. כן הוא בכל הדתות שבעולם מבלי יוצא מן הכלל, לבד דתנו ותורתנו הוא - שיודעים אנו אודותם מהכדורות שלפנינו, שאלו מבני ישראל בדורנו זה, שמעו זה מאלו שבדור שלפנינו, וכן דור אחר דור עד הדור שעמדו אצל הר סיני, אשר שש מאות אלף אנשים מבני עשרים עד ששים ונוסף עליהם איזה מיליונים של צעירים מגיל זה וזקנים מגיל זה נשים וערב רב שמעו - כולם בבת אחת : אנכי ה' אלקיך וגו' לא ע"י ממוצע אלא מפי הגבורה, ובשש מאות אלף רגלי וכל הנ"ל היו אנשים מסוגים שונים, עמי הארץ וחכמים מלומדים, עשירים ועניים כו' וכו', וכולם שמעו בנוסח אחד דברים אחדים, ומסרו זה בנוסח אחד לבניהם ובניהם לבני בניהם עד לדורנו זה. ובודאי ידוע שכל הרעפארמער והקאנסערוואטיבים - התחילו רק איזה עשיריות שנים, ועד אז הנה, אש שהיו יחידים אפיקורסים, אבל מיליונים ומיליונים אמרו אותם הדברים באותו הנוסח כו', ובמשך כל חיי עם ישראל לא הי' אף רגע אחד שלא תמסר מסורה זו ע"י מאות אלפים אנשים ונשים בבת אחת, ואין אף ענין אחד בכל העולם כולו שיש עלו עדות נאמנה כ"כ כמו הענין דמתן תורה.

ג) מהו הטעם שאין אנו יכולים לשנות תקנות חז"ל.

מענה :

ובהקדמה דוגמא מחכמת החשבון - בימינו אלא מיוסדה היא על יסודות שהיו ידועים ונרשמו בספר עוד בימי היונים הראשונים אוקליד וכו', ואף שספרי חכמה זו שלהם קטנים הם בהרבה מהספרים בימינו, זהו מפני שעל יסוד הכללים וע"פ הדרכים שנעתקו מחכמים הנ"ל, הולכים מענין לענין והמצאה להמצאה, אלא שכיו שזהו ע"פ הדרכים שהתוו הם וע"פ הכללים שכלו הם, הרי כבר נכלל זה בדבריהם. ולהבדיל בין קדש לחול, הוא עד"ז בתורתנו הק', שניתנו כללים והוראות איך להשתמש בכללים אלו ואיך להביא מהם מסקנות חדשות, וכל זה ניתן במעמד הר סיני וכו' לכמה מיליונים אנשים בבת אחת, ובמשך הזמן החכמים שבכל דור ודור הרי על יסוד כללים אלו , או בלשון המורגל, מדות שהורה נדרשת בהם, הלכו בדרכים שהתורה אמרה שזהו הדרך האמיתי ובאו לכמה מסקנות, או בלשון המורגל - לכמה דינים והוראות. ואף שדינים אלו אמרם תנא פלוני אמורא וגאון, הרי נכלל כל זה באותם היסודות הכלליים והדרכים שקבל משה רבנו מנותן הורה בעצמו. ומזה מובן ופשוט, שאם רוצים לפתור איזה שאלה שנתחדשה בזמן זה, וכמו שאלה הקשורה בעלעקטרי וכיו"ב, ורוצים לפותרה ברוח התורה, וכמו שפתרו הרבנים שבדורות שלפנינו, צריך ללכת בדרכי התורה וכללי', ואחד הכללים בזה שאיןב ית-דין יכול לבטל דברי בי"ד חבירו אלא אם כן גדול ממנו כו', היינו שגם זה הוא כלל מנותן הורה, כמוש ישנו ג"כ כלל שחרי רבים להטות באותו הבי"ד גופא, אם היו בי"ד של אנשים ההולכים בדרכי התורה בלימודים זה.

ד) מה ששואלים אם יש קדושה באותיות, ואם זה כתוב בשו"ע:

הנה זהו כתוב בספר עוד קודם להשו"ע, והוא בגמרא שבת ק"ד ע"א, ובכמה מקומות בזהר הק ובתיקוני זהר, וה"ה לנקודות (ת"ז תי' ה', כא, עי' ז"ח בתיקונים).

והנה כל הנ"ל הוא פשוט ומובן ביותר, ומה שיש מערערים על זה (און מען דינגט זיך), הוא רק מפני שזהו המוצא היחידי שלהם לתרץ לעצמם איך עוברים על מצות תורתנו תורת חיים, והרי מתביישים לומר שגדול כח התאוה שאינם יכולים לעמוד נגדה, ובמילא רוצה להסביר ולהסיר הקולר מצוארו ולהטיל ספק בעצם הדבר, ובכלל - הנה צריך לדעת ברור בזה, שאחת משתי אלה, או שמאמינים בורה מן השמים ואז מוכרח הפסק שהובא ברמב"ם שכל האומר תורה כולה מןה שמים חוץ מאות אחת ה"ז היפך יסוד האמונה, ובאם אין רוצה לקבל הוראות התורה הרי באופן אוטומטי מטיל ספק הוא גם באנכי ה"א שבתורה בכתב. ואותם שמאמינים שהשי"ת הוא הבורא עום - ביום הכפורים ובשעת אמירת יזכור בבית הכנסת, משא"כ בכל השנה ובימות החול, ה"ז היפך השכל הבריא, ומי שמאמין בזה לתומו, מקומו בבית החולים לחולי הרוח, ר"ל, אלא שכנ"ל כמה אנשים שאין רצונם להלחם נגד היצר שלהם ומנסים לתרץ עי"ז העבירות שעושים.

והשי"ת יצליחו להיות שליח טוב, שעל ידו תומשך האמונה האמיתית בבני קהלתו, ובפרט בהימים ערב מיכלא דמהימנותא ומיכלא דאסוותא המחזקים את האמונה הפשוטה והטהורה אצל כל אחד ואחת מישראל, וע"פ מרז"ל אשר התינוק (בשכל) משאכל מאכל דגן (וכמבואר בדא"ח שזהו - מצה) קורא לאביו - אבינו שבשמים.

בברכה לחג פסח כשר ושמח.

ג'שפו
נדפסה בלקו"ש חט"ז ע' 544 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

העתק המכתב : ראה לעיל ח"ח אגרת ב'תקצא. ח"ט ב'תרמט.

בהשיחה: של ש"פ החודש תשי"ד (לקו"ש ח"א ע' 243). וראה גם לקמן אגרות ג'תיב-ג.

ג'תסט.

הבטחת האריז"ל: באר היטב או"ח רס"י תמז. וראה גם לעיל ח"י אגרת ג'שעט.

נקודות : ראה גם לעיל ח"א אגרת קג. לקמן ג'תלה.