Igrot Kodesh · Letter 3260 — Faith & Bitachon

B"H

9 Shevat* 5715,

Brooklyn,

To the Rav*, distinguished Chassid* who fears Hashem*, Rav* Schneur Zalman HaLevi (see note 1),

Greetings and blessings,

I am responding to your question concerning all the Kaddishim* following the Kaddish* Tiskabel* (which is recited after the prayer of U'va L'Tzion*). Must they be recited or not, when none of those present in the synagogue has the obligation to do so (not being in mourning)?

I have already communicated my opinion on this subject. These Kaddishim* should be recited. I shall explain the reason here, not having received a tradition on this matter. And a preliminary concept will be introduced.

Concerning the Kaddishim*, one may consider that it is preferable to recite them, or conversely, that it is preferable not to say them. Indeed:

A) It is known that one should not multiply the Kaddishim*, and that one must confine oneself to those instituted by the early authorities, as the Sha'ar HaKollel*, chapter 11, paragraph 29, states in the name of the Knesses HaGedolah* and the responsa Dvar Shmuel*.

B) These Kaddishim* recited after the Song of the Day, Kavei*, and especially Aleinu*, are merely a custom, according to the Shulchan Aruch* of the Alter Rebbe*, chapter 55 and its references.

C) It is also necessary not to inconvenience the congregation (by imposing too lengthy a prayer). During weekdays, there is additionally the obligation not to neglect work, as Tractate Berachos 31a explains regarding the public prayer of Rabbi Akiva, and Tractate Megillah 22b.

Even if one disregards all of this, one must ask whether it is necessary to recite the Kaddish* when one is not obligated to do so, due to mourning or the conclusion of an Aggadic* study.

* * *

The following explanation may be given on this matter:

A) The Shulchan Aruch*, Orach Chaim*, chapter 132, paragraph 2, states in a gloss that in the absence of orphans, the Kaddishim* are recited for all the deceased in general. Nevertheless, the one who recites it will either no longer have his parents, or they will have indicated that they do not object. This is also what the Ramah* states in the Shulchan Aruch*, Yoreh De'ah*, chapter 376, paragraph 4.

B) When the revealed dimension of Torah* does not take a position, one adopts that of the Kabbalah*, in accordance with the Sha'arei Teshuvah*, Orach Chaim*, chapter 25, paragraph 14. The Pri Etz Chaim*, the Gate of the Kaddishim* and other texts, the Sha'ar HaKavanos*, and the Siddur* of the Arizal*, explain that the recitation of a Kaddish* enables the transition from one world to another. This is why they are recited between Tefillah L'David* and Kavei*, between Kavei* and Aleinu*. You should consult these texts.

You should also consult Likkutei Torah*, Massei, page 92b, and the talk of 12 Tammuz* 5707 (1947, of the Frierdiker Rebbe*), paragraphs 14 through 18. Certainly, the reason just cited does not apply to the Kaddish* following Aleinu*, as the Pri Etz Chaim* notes, but that text mentions another reason, applicable even when no one in the synagogue has an obligation (to recite the Kaddish*). This is how the Ramah* says: "for all the deceased in general."

C) Furthermore, the recitation of the Kaddish* has intrinsic content, as the Reishis Chochmah*, Sha'ar HaKedushah*, chapter 17, at the paragraph "in particular," and the introduction of the Etz Chaim*, at the paragraph "Do good," explain.

Such is the meaning of the word Tzaddik* (Tzadi=90, Dalet=4, Yud=10, Kuf=100), righteous — alluding to ninety Amens, four Kedushos*, ten Kaddishim*, and one hundred blessings, as the later authorities state, and as the Shulchan Aruch* of the Alter Rebbe*, Orach Chaim*, beginning of chapter 55, states.

Indeed, the latter first states that there are at least seven Kaddishim* in the prayer, and he concludes that based on what has been said, it would be good for a person to answer Amen to ten Kaddishim* every day. It is difficult to consider that he thereby requires everyone to attend several consecutive prayer services in order to reach the requisite number of Kaddishim*. One must conclude that the Kaddishim* that are merely a custom or that follow an Aggadic* study are also included.

D) One cannot speak, in such a case, of a superfluous Kaddish*, since a Jewish custom is an integral part of the Torah*. And this one is indeed recited for a specific reason.

E) The inconvenience caused to the congregation and the resulting loss to professional activity have no bearing on this matter, for if there were persons in the synagogue obligated to recite the Kaddish*, they would indeed do so. This therefore falls within the normal order of prayer and must be accepted as such.

F) No objection can be raised based on the letter of my father-in-law, the Rebbe*, which appears in pamphlet no. 68 (it is actually pamphlet no. 64, included in Sefer HaMaamarim 5709, page 98; see also the Igros Kodesh of the Frierdiker Rebbe*, letter no. 739), emphasizing the importance of the Kaddish* of the Sages*, recited after the Baraisa* of Rabbi Yishmael* (before Hodu*), while he does not make the same assertion for the Kaddishim* following the Song of the Day.

Indeed, one can simply explain that this Kaddish* had been omitted in the synagogue to which that letter was addressed, as is stated. The other Kaddishim*, however, were indeed recited.

G) Concerning the Kaddish* following the reading of Tehillim* (before the morning prayer, on the Shabbos* preceding the new month), my father-in-law, the Rebbe*, provides the following clarification. If someone who is obligated to recite the Kaddish* is present, it is done after each book. If this is not the case, this Kaddish* is said only once, after the reading of all the Tehillim*, as the Siddur* Torah Or*, edition of 5701 (1941), specifies.

But this is in no way comparable to the subject of our discussion. Indeed, saying the Kaddish* after each book is an innovation. Thus, our custom is to say the Kaddish* only once after the Song of the Day, Borechi Nafshi* (the Psalm added on Rosh Chodesh*), and L'David Hashem Ori* (the Psalm added during the month of Elul*) — precisely so as not to multiply these Kaddishim*. This is what the Sha'ar HaKollel*, chapter 11, paragraph 29, states.

This innovation can therefore apply only when a person present has the obligation to recite it.

Note: In accordance with our previously cited custom, it seems to me that if one recites the Kaddish* after each book, one should first read the Yehi Ratzon* concluding that book. The one who recites the Kaddish*, at least, will do so, in order to bring a conclusion to the reading of the Tehillim*, thereby justifying the subsequent recitation of the Kaddish*. Thereafter, the reading of another book is indeed, in a certain sense, a new stage — as is the case with the blessing after the meal when the meal is divided into two, according to the explanation of the Shulchan Aruch* of the Alter Rebbe*, chapter 291, end of paragraph 3.

* * *

It follows from all that has been said that, in my opinion, all the Kaddishim* that are part of our custom must be recited — that is, after the Song of the Day, Kavei*, and Aleinu* — even if none of those present in the synagogue is obligated to do so. Moreover, the same applies to the Kaddish* following the Tehillim* (according to their monthly division, after the morning prayer), which it has been instituted to recite every day after Shacharis*. The Levush* explains, indeed, in chapter 132, that one must always recite a Kaddish* after having read verses.

With my blessing,

M. Schneerson,

P.S.: One may question the aforementioned assertion of the Pri Etz Chaim* that the Kaddish* is the means of making the transition between the worlds. Why are the Kaddishim* preceding the Song of the Day obligatory, while those that follow are not?

The answer to this question is found in the Pri Etz Chaim*, Gate of the Torah Reading, chapter 3, and in other texts. Until the Amidah*, the prayer is distributed among the four spiritual worlds of Atzilus*, Beriah*, Yetzirah*, and Asiyah*. Each of these worlds is then in its proper place, and it is through the Kaddish* that one ascends from Asiyah* to Yetzirah*, and so forth.

After U'va L'Tzion*, however, and until Aleinu*, all these worlds are within that of Atzilus*, although they remain distinct from one another within it. Consequently, the Kaddish* is less necessary, without being entirely excluded. It therefore ceases to be an obligation and becomes a Jewish custom. This point will not be elaborated here.

I have just found in the responsa Zichron Yehudah*, Orach Chaim*, chapter 73, that the author of the Ksav Sofer* had the practice of personally reciting the Kaddishim* following Aleinu* and the Song of the Day when none of those present was obligated to do so. It is noted that he had presumably adopted, in this matter, the conduct of his father, the Chasam Sofer*. You should also consult the Sdei Chemed*, in the section "Collection of Laws," at the article "Mourning," paragraph 163.

(1) Rav* Sh. Z. Duchman. See, on his subject, letter no. 2285.

ג'רס

ב"ה, ט' שבט, תשט"ו
ברוקלין.
הרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ כו'

מוה"ר שניאור זלמן שי' הלוי

שלום וברכה!

במענה על שאלתו אודות הקדישים שלאחרי קדיש תתקבל: כשאין חיובים בבית הכנסת, אם יאמרם אחר או לא.

כבר אמרתי לו חוות דעתי - שיאמרו הקדישים, ובאתי בזה לבאר טעמי ונימוקי, כי הוראה בזה לא שמעתי. ובהקדמה:

בענין קדישים בכלל - יש סברא להדר לאומרם, וסברא להדר להמנע מהם. והם:

א) ידוע שאין להרבות בקדישים רק מה שתקנו הקדמונים. וכמובא בשער הכולל פרק י"א ס"ק כ"ט בשם כנסת הגדולה ושו"ת דבר שמואל.

ב) קדישים הנ"ל - היינו שלאחר שיר של יום, קוה, ובפרט - שלאחרי עלינו, אינם אלא מנהג (ראה שו"ע רבנו הזקן סנ"ה ובמ"מ שם).

ג) נוסף על זה - ישנו גם הטעם דמניעת טורח הצבור, ובימי המעשה - גם הטעם דבטול מלאכה (ראה ברכות ל"א א, ברע"ק כשהי' מתפלל בצבור כו'. ומג[י]לה כב, ב).

גם לולא כל הנ"ל, צריך לברר אם יש ענין באמירת קדיש - לבד החיוב דאבילות, דסיום לימוד אגדתא וכיו"ב.

* * *

והנה בבירור הנ"ל:

א) כבר נפסק בשו"ע או"ח סי' קל"ב ס"ב בהגהה דאפילו במקום שאין יתום יאמרו הקדישים בשביל מתים דכולי עלמא, אלא שיאמר מי שאין לו אב ואם או כשאין האו"א מקפידים. ועד"ז הוא ג"כ ברמ"א שו"ע יו"ד סי' שע"ו סעיף ד'.

ב) במקום שאין בירור בנגלה סומכין על הנמצא בקבלה (ראה שערי תשובה או"ח סכ"ה סקי"ד). וע"פ המבואר בפע"ח בשער הקדישים ובכ"מ, בשער הכוונות, בסידור האריז"ל ועוד - אמירת הקדישים הוא בין עולם לעולם, שלכן יש לאומרם גם בין תפלה לדוד וקוה ובין קוה לעלינו, עיי"ש. וראה ג"כ לקו"ת מסעי (צב, ב), שיחת י"ב תמוז תש"ז (אות יד-יח) לכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. ואף שבקדיש שלאחר עלינו אין טעם הנ"ל - כמבואר בפע"ח וכו' שם, הנה מובא שם טעם אחר שהוא שייך גם כשאין חיוב בביהמ"ד. וע"ד פסק הרמ"א - בשביל מתים דכולי עלמא.

ג) ובפרט שאמירת הקדיש יש בו ענין מצד עצמו - כמובן מהמבואר (ר"ח שער הקדושה פרק י"ז ד"ה בפרט ובהקדמת ע"ח ד"ה ועשה טוב) בפירוש תיבת צדיק: צ' אמנים, ד' קדושות, י' קדישים, ק' ברכות (הובא באחרונים ובשולחנו של רבנו הזקן או"ח ריש סי' נ"ה. ויש להעיר שם, דמתחיל דהקדישים דסדר התפלה הם לא פחות מז'.

ומסיים, ע"פ הנ"ל, שראוי לכל אדם להזהר שלא לפחות מלענות עשרה קדישים בכל יום. ודוחק לומר שמזהיר את האדם להיות באיזה מנינים כדי למלאות מספר הקדישים, אלא שהכוונה גם לאותם הקדישים שהם משום מנהג, או שלאחרי לימוד אגדה).

ד) ואין זה מקרי קדיש ללא צורך, כיון שמנהג ישראל תורה היא, והרי אומרם בשביל איזה כוונה.

ה) כן אין שייך בזה הטעם דטורח הצבור וביטול מלאכה - דכיון שאם היו חיובים בביהכנ"ס - היו אומרים הקדישים - נכנס זה בסדר תפלת הצבור ואורך זמנה - וסבור וקבל.

ו) אין להקשות ממכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (נדפס בקונטרס ס"ח) שכותב להזהר באמירת קדיש דרבנן שלאחרי ברייתא דר' ישמעאל, דלכאורה למה אינו מזהיר על הקדישים שלאחרי שיר של יום וכו'

- די"ל בפשיטות שאמירת הקדיש הנ"ל בטלוהו באותו בית הכנסת אשר אליהם נכתב המכתב, וככתוב שם, ולא בטלו הקדישים הנ"ל.

ז) בקדיש לאחרי תהלים מחלק כ"ק מו"ח אדמו"ר, שבאם יש חיוב יאמרוהו אחרי כל ספר. ובאם לאו - רק פעם אחת אחרי כל התהלים (כנדפס בסידור תו"א - תש"א).

אבל אין לדמותו לנדון דידן, כי אמירת קדיש בין ספר לספר - בתהלים - חידוש הוא. וכידוע מנהגינו באמירת ברכי נפשי ולדוד ה' אורי שלאחרי שיר של יום - שאומרים קדיש רק פ"א לאחרי כל המזמורים שלא להרבות בקדישים בין מזמור למזמור (הובא בשער הכולל פי"א סקכ"ט הנ"ל),

ודיו לחידוש זה - כשיש חיוב על אתר.

הערה. מתאים למנהגנו הנ"ל נראה לי שבמקרה שאומרים קדיש בין ספר לספר - יאמרו מקודם היהי רצון שאחרי הספר (עכ"פ יאמרו - זה האומר קדיש), שענינו סיום אמירת מזמורים שלכן אומר קדיש אח"ז. ואח"כ כשמתחיל ספר שלאחריו - הוא מעין דבר חדש.

וע"ד ברהמ"ז כשמחלקין סעודה לשנים (ראה שו"ע רבנו [הזקן] סרצ"א סוס"ג).

* * *

המורם מכל הנ"ל, אשר לדעתי יש לומר כל הקדישים שמנהגנו לאומרם אפילו כשאין חיוב בביהכנ"ס - היינו גם הקדיש לאחר שיר של יום, קוה, עלינו, ולא עוד אלא אפילו הקדיש שלאחר שיעור התהלים שנקבע לאומרו לאחר תפלת שחרית, וכמש"כ הלבוש סי' קל"ב, אשר לעולם צריכים לאמר קדיש לאחרי שאמרו פסוקים.

בברכה,

מ. שניאורסאהן
נ.ב.

לכאורה צ"ע, ע"פ הנ"ל בפרע"ח וכו' שאמירת הקדישים הם בין עולם

לעולם - מפני מה הקדישים שעד שיר של יום חיובים הם, משא"כ הקדישים שלאחרי זה. וי"ל הטעם - ע"פ המבואר (פע"ח שער קרה"ת פ"ג ובכ"מ) שעד תפלת העמידה והיא בכלל, שזהו ד' עולמות עשי' יצירה בריאה אצילות, הנה כאו"א מהם נמצא במקומו והקדיש הוא העמוד דרך בו עולה מעשי' ליצירה כו', משא"כ הד' עולמות אבי"ע שלאחרי ובא לציון הנה כולם נמצאים באצילות (עד עלינו), אלא שבאצילות גופא מחולקים הם, שמזה מובן שאין הכרח הקדיש כ"כ, אבל בכ"ז יש לו מקום - ולכן יצא מכלל חיוב ונשאר בגדר מנהג ישראל. ואכ"מ.

זה עתה מצאתי מובא משו"ת זכרון יהודה או"ח סע"ג שבעהמ"ס כתב סופר נהג - באם לא הי' מי שיאמר קדיש אחר עלינו, שש"י וכו' - לאמר קדישים אלו בעצמו ושמסתמא ראה כן מאביו החתם סופר. וראה ג"כ שדי חמד חלק אסיפת דינים מע' אבילות ס"ק קסג.

ג'רס
נדפסה בהוספות לתהלים אהל יוסף יצחק ע' 221 ובלקו"ש חי"ד ע' 230 והושלמה ע"פ צילום האגרת.

מוה"ר שניאור זלמן : דוכמן. אגרות נוספות אליו - לעיל ח"ח ב'רפה, ובהנסמן בהערות שם.

מכתב... בקונטרס ס"ח: צ"ל ס"ד, והוא הנדפס בסה"מ תש"ט ע' 98. אג"ק שלו ח"ג אגרת תשלט.