Igrot Kodesh · Letter 304 — Obligation to Visit the Rebbe for Festivals and Spiritual Pilgrimage

By the grace of Hashem,

24 Tishri* 5708,

To the Chassid*, Hashem-fearing,

Rav M. HaCohen[1],

I greet and bless you,

I had expected that you would come here, as every year, for Shemini Atzeret* and Simchat Torah*, so that we could meet and converse. It seems that, for various reasons, this was not possible and the journey could not be made.

This is most regrettable. Our Sages say, in tractate Rosh Hashana* 16b, that one is obligated to go to one's teacher for the festivals, as the Kessef Mishneh* states in his commentary on the Mishneh Torah*, Laws of Torah Study 5:7.

Nowadays, this principle is applied less scrupulously, and various reasons have been given for this. Another reason may also be cited. We are accustomed to say[2]: 'We can no longer ascend, appear, and prostrate ourselves before You.' Now, while it is true that we cannot ascend and appear, because 'a hand has destroyed Your Sanctuary'[2], it remains possible to prostrate oneself before Hashem in any place, and not only in the Temple*.

One may therefore conclude that there are two manners of prostration:

1. One may do so superficially, with one's body or, at best, through one's concrete action, which is also physical — namely, not rebelling against the King of kings, the Holy One blessed be He.

2. One may also do so deeply, by making one's own will disappear before the will of Hashem, by wanting nothing other than what He wills. Such an attitude is moral, and it was attained, in former times, by making pilgrimage to the Temple*.

Since its destruction, when it is impossible for us to prostrate ourselves[3] before Hashem, a reflection of the Temple* can be perceived in the synagogue and the house of study, that is, during prayer, as the Likkutei Torah* explains.

In practice, one can verify that it is indeed difficult to submit one's will, one's intellect, and the powers of one's soul to Hashem when one is not helped toward this. Each person is convinced of his own worth and therefore does not feel the need to annul his own will. The solution is therefore the following. One must ask for help from one who possesses elevation and who is perfectly objective in this matter. One may thus entrust oneself to his counsel in serving Hashem. Now, the opportune moment for doing so is the time of the three festivals[4], as was the case when we possessed the Temple*. There is no need to elaborate on all of this.

May Hashem grant that you be able to complement this with the letters of my father-in-law, the Rebbe* Shlita*, at least with regard to what can be written, until we meet again.

I close wishing you all the best,

Rav Menachem Schneerson,
Director of the Executive Committee[5],

Notes

[1] Rav Moshe Shayevitch. See letter 194. Regarding the content of this letter, see also the next letter.

[2] In the Musaf* prayer of festival days.

[3] In this deep manner.

[4] Pesach*, Shavuot*, and Sukkot*.

[5] Of Merkaz L'Inyanei Chinuch*.

דש

ב"ה, כ"ד תשרי תש"ח
כבוד הוו"ח אי"א נו"נ וכו' מהור"מ שי' הכהן

שלום וברכה!

אמור אמרתי, אשר, כמו בכל שנה, יבוא הנה לימי השמע"צ ושמח"ת ונתראה ונשוחח יחד. וכנראה אשר סיבות מסיבות שונות עכבוהו ולא יכול להוציא לפועל נסיעה זו.

וחבל, וכמרז"ל (ר"ה טז, ב) חייב אדם להקביל פני רבו ברגל. וראה בכסף משנה ברמב"ם הל' ת"ת פ"ה ה"ז.

והנה אף שעתה מקילין בהנ"ל, וכמה טעמים נאמרו בזה, הנה עוד אחת יש בזה.

והוא ע"פ הידוע הקושיא במה שאנו אומרים ואין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחות לפניך, דבשלמא לעלות ולראות אי אפשר מפני היד כו' אבל ההשתחוואה אפשר להיות בכל מקום לפניו ית' כמו ואנחנו כורעים ומשתחווים כו' ולמה צריך לזה ביהמ"ק דוקא.

והתירוץ ע"ז הוא כי יש ב' בחינות בהשתחוואה: א) השתחוואה חצונית שמשתחוה בגופו או, מדרגה נעלית יותר בהשתחואה חצונית, שבמעשה בפועל, שזה תלוי בגופו , לא ימרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה. ב) השתחואה פנימית שנעשה בבחי' ביטול רצונו מפני רצון הקב"ה שאין לו רצון וחפץ אחר כלל, וזהו השתחואת הנפש . והשתחואה זו היו מקבלים ישראל ע"י הראי' ברגל בביהמ"ק. ומשחרב ביהמ"ק הגם שאין אנו יכולים להשתחוות עכ"פ נתפשטה קדושת הארה זו אפס קצהו במקדש מעט ביהכ"נ וביהמ"ד והיינו בשעת התפלה (בלקו"ת פ' ברכה ד"ה מזמור שיר - הראשון - פ"ב בארוכה).

והנה רואין אנו במוחש, אשר לבוא למדרגת בטל רצונך שכלך וכל כחות נפשך בלי סיוע - קשה מאד: כי בהכירו ערך עצמו, לא ימצא טעם מספיק שיבטל רצון עצמו מכל וכל. ואדרבה, אם יתקרב לידי הכרה והחלטה שצריך הוא לבטל רצון עצמו, הרי איש שבא להחלטה כזו ה"ה ירא שמים במדרי' חשובה, וא"כ שוב אינו מובן למה אין לו לסמוך על החלטות שכלו ורצונו. והעצה היעוצה היא שיבקש עזר מאדם כזה שמודה הוא בו שעומד למעלה ממדריגתו הוא, ואין לו פניות ח"ו בענינים אלה, שאז בטח ישמע לפקודתו מה שיורהו בדרכי עבודת ה'. והזמן המסוגל לזה הוא בשלש רגלים וע"ד דוגמא כמו שהי' בזמן שביהמ"ק הי' קיים. והאריכות בזה אך למותר.

ויהי רצון שימלא ע"י מכתבי כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א, עכ"פ מה שאפשר להביא בכתיבה ועד שיתראה אתו פא"פ.

החותם באיווי כט"ס

הרב מנחם שניאורסאהן
יו"ר ועד הפועל
דש
מהעתק המזכירות. תוכנה גם באגרת שלאח"ז.

מהור"ס: שאיעוויטש, אגרת נוספת אליו - לעיל קצד.

יו"ר ועד הפועל : מל"ח.