Igrot Kodesh · Letter 2782 — Chinuch

B"H

3 Tammuz 5714,
Brooklyn.

Greetings and blessing,

I reply to your letter of Wednesday, in which you envisage that women and men may sit together, without any separation (in a synagogue, of which the addressee of this letter is the Rav).

On this point, the Rabbinical Association and the Rabbinical Union have already made publications in the press. It seems to me that Young Israel did so equally, a little before, as well as another rabbinical grouping. It therefore suffices for you to procure the press cuttings. The Rabbinical Association will doubtless indicate to you how to do it, as will, perhaps, the great Rav, Dr. Weiss, of Young Israel.

When you diffuse these press cuttings to the members of your community, all the more so if you show them to them in English, such as they have been published, it will be easier for you to exchange with them. Perhaps it was Jewish Life (in which these articles appeared in English).

You envisage to seek immediately another post (to become the Rav of another community). First of all, it is difficult to find one that is suitable, and even if such a one were to present itself to you, you could not determine straightaway whether you will not be confronted with an even more painful problem.

Moreover, your situation demonstrates to what point the saying of our Sages is exact, according to which "one who flatters his fellow ends up falling into his hands." Indeed, in various domains, you have adopted a hypocritical and flattering position. You have sought to resemble them, to take on an appearance not letting it appear that you have been a student of the Yeshivah Lubavitch.

It is clear that you do not endorse such a behavior. Nevertheless, there is in this, on your part, a means of flattering your entourage, and, in the end, you are the victim of it, for one reproaches you for it. The Rav, leading the community, seeks to resemble his entourage and, from then on, why should the members of the community not do the same, toward what they consider as their own entourage?

You will justify yourself by saying that it is only a question of an Injunction of the Sages, that, according to some, such a usage is even totally permitted. The reply is quite obvious. When it is fitting to set aside all ambiguity, one must take into account what the observer thinks and not the justification of the one who is concerned.

I know the explanation that is given on this subject. The greater part of the young rabbis adopt such an attitude. Nevertheless, they too have troubles. Moreover, one observes lately a tendency to improve the exterior appearance, even when it is possible to "kasherize" it. The earlier you do it, and the more the merit of the entire community will depend on it.

As is your habit, you do not mention, in your letter, your studies of the revealed part of Torah and of Chassidus*. The fact that these are reduced equally explains, at least in part, the situation described above.

With my blessing so that the veils and the obstacles that you suffer disappear, so that your role be facilitated as a Chassid*, as a Rav, and as a man animated by the fear of Hashem,

ב'תשפב

ב"ה, ג' תמוז, תשי"ד
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מיום ד' אודות הסברא דישיבת נשים ואנשים יחד מבלי מחיצה כשרה.

הנה בכגון דא כיון שכבר פרסמו בעתונות מאגודת הרבנים, אגוד הרבנים, וכמדומה שמשך זמן לפי זה הי' כעין זה גם מיאנג איזראעל ועוד מאיזה אגוד של רבנים, צריך הי' להשיג קטעי עתונים אלו (ובטח יוכל להודע איפוא למוצאם אצל הנהלת אגודת הרבנים, ואפשר ע"י הרה"ג ד"ר ווייס אשר ביאנג איזראעל), וכאשר יפרסם קטעי מכ"ע אלו בין הבעלי בתים שלו ומי יאמר כשיראם הקטעים שנדפסו באנגלית (ואפשר הי' זה במכ"ע דזשואיש לייף) יקל מעליו השקו"ט בזה.

הסברא דלחפש תומ"י משרה אחרת, הנה מלבד הדוחק במשרות מתאימות, הרי גם כשימצא אי אפשר לדעת מראש אם לא יהיו שם ענינים המכאיבים יותר.

וגם בנדון דידי' הנה יש לראות צדקת מרז"ל: כל החונף לחבירו סוף נופל בידו, כי הרי מה שבאיזה ענינים אין ברו כתוכו שהוא "חניפות" שרוצה להתדמות ולהראות דוקא באופן כזה שלא יכירו בחוץ שתלמיד הוא דישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, שהרי אין זה מצד שמכיר באמת דהתנהגות זו אלא שהוא כעין חניפה להסביבה, הנה לסוף נופל בידם, כי באים בטענה כיון שהרב מרא דאתרא רוצה להדמות לסביבתו הרי למה ועל מה לא ירצו הם להדמות לסביבתם בעניניהם. וההסברה שזהו ענין דרבנן וגם יש מתירים לגמרי, ע"ז המענה מן המוכן כי בענינים דמראית העין יש להתחשב עם הרואה ולא עם התירוץ של האיש דבי' הוה עובדא.

יודע ג"כ אני מהתירוץ ע"ז שהרי רובא דרובא מהרבנים הצעירים ג"כ נוהגים בכגון זה, אבל א) גם להם כמה צרות כו', ב) בזמן האחרון החלו תנועה לשפר גם המראה החיצוני אף שיש למצוא עליו "הכשר". וכל המקדים בזה הרי זכות הרבים תלוי בו.

כדרכו אינו מזכיר במכתבו ע"ד שיעוריו בתורת הנגלה ובחסידות אשר המיעוט בהם הוא ג"כ קצת תירוץ על הנ"ל.

בברכה להמעטת ההעלמות וההסתרים אשר לו ולהקלת עבודתו בתור חסיד בתור רב ובתור איש ירא שמים.

ב'תשפב
שכבר פרסמו : ראה גם לעיל ח"ח אגרת ב'תעא.

בנדון דידי ': ראה בהמשך לזה לקמן אגרת ב'תתעא.