Igrot Kodesh · Letter 2774 — Faith & Bitachon

B"H

1 Tammuz 5714,
Brooklyn.

Greetings and blessing,

I received, in their time, your two letters of 5 Sivan.

You question me on the kashrus* of the (matzah) shemurah that you bought (in Paris) and you even enclose for me the attestation of kashrus*.

I am surprised to note that you understood absolutely nothing of my intervention. I did not speak of the kashrus* of the shemurah, but of the necessity of attaching oneself (to the Rebbe, by buying it in the office that he directs). All depends on in what manner one has faith in our leader, my father-in-law, the Rebbe.

You know the account of my father-in-law, the Rebbe, according to which the Alter Rebbe, during his imprisonment, gave of himself in order not to separate himself from the Baal Shem Tov (in order not to seem to renege on his teaching), be it even by a single movement or only in appearance. You will consult the long explanation that is given on this subject, in the collection HaTamim, vol. 2, on page 56.

Certainly, who could imagine to himself possessing even an infinitesimal part of the elevation of the Tzemach Tzedek? Nevertheless, according to the expression of chapter 44 of Tanya*, "the extreme point and a tiny part of his immense kindness and of his light illuminate all the Chassidim*."

I will conclude with what a letter of my father-in-law, the Rebbe, says at the same reference, at the end of the second chapter. If, in everything, attachment is important, how much more is it the case when it is a question of "the food of faith" and of "the food of healing," on "the night of protection" (the first night of Pesach), when the Essence of Himself reveals Himself to every Jew and every Jewess.

I hope that, at least now, you have understood that all that you write to me about the kashrus* of the shemurah and the manner in which it has come into your possession has no relation. It is surely useless to say more.

With my blessing,

ב'תשעד

ב"ה, א' תמוז, תשי"ד
ברוקלין.

שלום וברכה!

בעתו קבלתי שני מכתביו מה' סיון. ומ"ש אודות כשרות השמורה שקנה ומצרף גם תעודת הכשר. הנה לפלא שכנראה תפסו את כל הענין שלא לפי כוונתי כלל וכלל כי לא דברתי דבר ע"ד כשרות השמורה אלא אודות ענין ההתקשרות שזהו תלוי באופן האמונה בנשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר.

וכבר ידוע סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר אשר בעת מאסרו של רבנו הזקן אמר, אז ער האט זיך מוסר נפש געווען בפועל שלא להיות נפרד מהבעש"ט בתנועה אפילו לשעה קלה ואפילו רק למראית עין (עיין באריכות במכתב הנדפס בחוברת התמים חלק ב' עמוד 56). ואף כי מי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לגשת להשיג אפילו חלק אחד מני אלף ממדריגת רבנו הזקן, הנה ע"ד המובא בתניא פרק מ"ד אפס קצהו ושמץ מנהו מרב טובו ואורו מאיר לכללות החסידים ואנ"ש.

ויש לסיים ע"ד האמור במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (שם סוף פרק ב) שאם בדברים כמו אלו צריכה להיות הדביקות כ"כ הנה במיכלא ד[מ]הימנותא ובמיכלא דאסוותא ובליל שמורים שנתגלה על כאו"א מבני ובנות ישראל בכבודו ובעצמו עאכו"כ.

ותקותי שעכ"פ עתה מובן עד כמה שאינו שייך כלל בכגון דא כל מה שכותב אודות כשרות השמורה וכן אודות תהלוכות הדברים איך שבא השמורה לידו כו' וכו', והאריכות בזה אך למותר.

בברכה.

ב'תשעד
לתוכנה ראה לעיל אגרת ב'תרעט.