Igrot Kodesh · Letter 2625 — Faith & Bitachon

B"H

2 Iyar 5714,
Brooklyn.

Greetings and blessing,

I am responding to your letter, by which you question me about what you do not understand in the letter of my father-in-law, the Rebbe (see Igros Kodesh of the Frierdiker Rebbe, vol. 18, letter no. 3438), whose merit will protect us, which has been published by the Bitaon Chabad*.

I was wondering whether I should reply to your letter. For I see in it only the question you pose on the words of my father-in-law, the Rebbe, whereas you do not evoke your study of Chassidus*, not even that of the revealed part of the Torah. Now, when one envisages the study of any part of the Torah whatsoever, it is not good to begin with a question. It is only after having studied this discipline of the Torah for some time and having acquired some notions of it that one may pose questions or, to be more precise, ask for clarifications that escaped one in first analysis.

Nevertheless, I want to consider that your approach is honest and that you are animated only by good intention. I find the proof in the fact that you participate and help in the publishing of seforim* dealing with the inner teaching of the Torah, in particular the Zohar* and the Tikkunei Zohar*. It is for this that I address to you these few lines.

Question:

The letter of my father-in-law, the Rebbe, whose merit will protect us, which is printed in the Bitaon Chabad*, vol. 4, p. 37, explains the difference between the manner of studying Torah of a chassid* and that of an opponent to Chassidus*. The one and the other have a profound study. The one and the other seek their errors and apply themselves to rectifying them.

The difference between them is, in fact, the following. The chassidim* know that what is written in the sefer* is the good and the truth, that the error is in themselves, in their mind. The opponent to Chassidus*, on the other hand, claims that his knowledge and his analysis are exact, that the error is therefore in the sefer*.

You are surprised at such an explanation. For how can one say that the greatest among the opponents to Chassidus* studied Torah in this way?

Answer:

In order to understand all this, one must, beforehand, explain what is even more singular and astonishing. The Pardes* of Rabbi Moshe Cordovero is cited in a chassidishe* maamar* (printed in Sefer HaMaamarim Admor HaZaken 5570, p. 53, and in Sefer HaMaamarim Inyanim, p. 335), whose author is presumably the Alter Rebbe*, author of the Tanya* and the Shulchan Aruch*, in these terms: "We must understand the explanation of the Pardes* that one who does not study Kabbalah* is a heretic."

Then, this chassidishe* maamar* gives the following commentary: "Even if he is not a heretic, he will become one in the end, however little he be drawn to reflection." For the creation of the world, with its various aspects, all emanating from the Infinite Unity of Hashem and from Divine Providence, in no way modifying His Unity, is indeed a non-sense, according to philosophical research.

It is therefore by posing such questions to oneself that one arrives at heretical conceptions. For it is solely through the teaching of Kabbalah* that one can answer them in a manner conformable to our emunah*. This is what the Pardes* means.

This presumably refers to the Pardes*, gate 1, chapter 9, which speaks of an impious one. And the Rambam*, in the third chapter of the laws of Teshuvah, specifies the difference between an impious one and a heretic (paragraph 5; the heretic, apikores*, is one who contests prophecy and the possibility for Hashem to communicate with men, who calls into question the prophecy of Moshe Rabbeinu, and who considers that Hashem has no knowledge of the deeds of men; the impious one, kofer*, is one who thinks that the Torah, or even one verse, one word of it, was not given by Hashem but invented by Moshe Rabbeinu, who denies the value of the Oral Torah or claims that Hashem exchanged one mitzvah* for another, or yet that He suppressed a part of the Torah). This chassidishe* maamar*, on the other hand, does not introduce these distinctions. Furthermore, the Alter Rebbe* and his successors gave their teaching "in Yiddish and not in the Holy Tongue," in the expression of Iggeres HaKodesh*, ch. 25, p. 141a. The one who translated the text into Hebrew did not always know how to specify all its nuances.

It is the same for what is the object of our discussion.

At the beginning of his study, an opponent of Chassidus* does not act as the previously cited letter describes. Nevertheless, however little he marks his positions strongly, he will, in the end, come to do so. For it is an established principle that the Torah is not in heaven and that it has been given to men. Each one must therefore concentrate all his efforts in order to understand it by the powers of his intellect. And the one who has the merit of teaching it can do so only in function of his own analysis (the Rebbe paraphrases the Talmudic dictum that "the judge can rely only upon what he sees with his own eyes," saying here: "the one who wishes to judge can rely only upon what he sees through the eyes of his intellect"), as is attested in particular by the episode of the oven of Achnai, in Maseches Bava Metzia 59b, the controversy raised before the heavenly Beis Din, recounted in Maseches Bava Metzia 86a, and the declaration of Hashem that: "My children have defeated Me."

Consequently, the one whom Hashem has endowed with discernment and who intends to make use of it, when he wishes to study Torah according to its established rules, as it itself expresses them, must know that he receives fully the means and may act accordingly. Now, Hashem demands only in function of the powers at each one's disposal. He must therefore make use of his intellect, and he can decide in function of what he understands — which means that his knowledge and his analysis are true. If he discovers a contradiction in a sefer*, he should not stop at it, in function of what has just been said. Chazal* say, in Maseches Rosh Hashanah 25b, that "the verse placed in parallel the three least significant men (Shimshon, Gidon, and Yiftach) and the three greatest men (Moshe Rabbeinu, Aharon, and Shmuel), in order to establish that Yerubaal (this is Gidon, so called because he fought the idolatry of Baal) was, in his generation, like Moshe Rabbeinu in his."

One of the fundamental differences between a chassid* and an opponent of Chassidus* is the following. A chassid* considers that his neshamah* and that of his fellow are sparks, branches of the collective neshamah*, that of his Rebbe. A very strong bond therefore exists between them, in the spiritual domains as in the material domains, so that what befalls one concerns the other to a large extent, materially or spiritually. Obviously, this is also true for the study of Torah and the practice of mitzvos*.

What has just been said will allow us to understand a well-known proverb (see Igros Kodesh of the Alter Rebbe, letter no. 51; Toldos Chabad B'Eretz HaKodesh, p. 24-25) of the masters of Chassidus*, commenting on the verse: "The tzaddik* lives by his emunah*." The masters say: "Do not read 'lives,' but 'gives life.'" For by his emunah* and by his work, the tzaddik* gives life to those who are in relation with him and bound to him.

It also results from this that a particular neshamah* cannot be the authority, in the last instance, for what concerns its own study of Torah, being only one element of a whole. For there exist also other elements, capable of clarifying its understanding. How much more can the collective neshamah* favor its perception and enlighten it by broadening its means. In this way, this particular neshamah* will understand better and more profoundly.

Better understanding certain aspects of a subject allows one to have, globally, a more exact perception of it. And what is true for the idea understood is also true for the capacity of understanding. By developing it on one point, one increases it also on the other points.

One must therefore be conscious of all this. It is our duty to invest all our efforts in the study of Torah and the practice of mitzvos*. And no one can discharge his obligation by the fact that another particular neshamah*, or even a collective neshamah*, does so. The duty incumbs upon each one.

At the same time, even though the Torah was given to men, one must know that one is oneself, all in all, only a single element, that one makes use of only one aspect of one's capacity of understanding. One can therefore err, and the other elements are thus capable of rectifying and completing this understanding. How much more can the understanding of the collective neshamah* enlighten this idea, with an intense intellectual light.

Such a conception modifies from the outset the manner of approaching the Torah. As my father-in-law, the Rebbe, says in his letter, one acquires, in such a case, the certainty that what is said in the sefer* is good and true, since this sefer* has been disseminated among Bnei Yisrael* and recognized by several of its elements. An error can therefore be imputed only to oneself and to one's own understanding. For one is, personally, only a single element. One must, consequently, solicit the help of the other elements, and, beyond doubt, these will allow the error to be found.

* * *

I here approach the subject only in its globality, for it is difficult to enter into the detail within the framework of a letter, all the more since you do not specify to me what is your level of knowledge of the revealed part of the Torah, nor what you have studied, and in what manner, of the inner part of the Torah, which is called "the tree of life, in which no question, emanating from the side of evil, no controversy, resulting from the spirit of impurity, is raised," in the terms of the Raya Mehemna*, in the Zohar*, vol. 3, p. 124b. Iggeres HaKodesh* of the Alter Rebbe* explains this idea at length, in chapter 26.

It must be emphasized and specified that my father-in-law, the Rebbe, in his letter, speaks precisely of one who opposes Chassidus*, and not of one who is indifferent to it. This is not by chance, and, of course, this too allows one to understand the content of his words.

When the entirety of the Torah was globally received by all the Jewish people, it was necessary to proclaim, beforehand: "We will do and (afterwards) we will understand," in order that "the integrity of the upright shall console them." Chazal* explain, in Maseches Shabbos 88b, that it is the same for the reception of every detail of the Torah, whatever the level of interpretation to which it pertains. One must, here too, say: "We will do and (afterwards) we will understand." It is solely in this case that one receives this detail, and that "the integrity of the upright shall console them."

With my blessing,

For the Rebbe shlita*, the secretary,

ב'תרכה

ב"ה, ב' אייר, תשי"ד
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו, בו שואל אודות מה שהוקשה לו במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הנדפס בבטאון חב"ד.

הייתי בספק אם בכלל לענות על המכתב, כיון שמלבד קושיא שיש לו על כ"ק מו"ח אדמו"ר - לא מצאתי במכתבו דבר אודות לימודיו בתורת החסידות וגם לא בתורת הנגלה. והרי לא זהו דרך לימוד בחלק תורה, איזה שיהי' להתחיל בקושיא. ורק לאחר שלומדים משך זמן במקצוע-התורה המתאים וכו' ורוכשים איזה ידיעות, הרי אז יש מקום להקשות קושיות, או - יותר נכון - לא קושיות, אלא ביאורי דברים, שאינם מובנים בהשקפה ראשונה.

בכל זה, ברצוני להעמידו על החזקה חזקת כשרות, שבודאי אין כוונתו אלא לטובה, וסיוע לזה ממה שכנראה עוסק ומסייע בהול של ספרים בפנימיות התורה, הוא הזהר ותקוני זהר וכו', ולכן באתי בשורתי דלקמן.

שאלה :

במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הנדפס בבטאון חב"ד חוברת רביעית בעמ' ל"ז, מבאר ההבדל בין דרכי לימוד של חסיד למתנגד. אשר שניהם לומדים בעיון ושניהם מחפשים את הטעות ומייגעים עצמם לתקנו, רק ההבדל ביניהם: החסידים יודעים שהאמור בספר הוא טוב ואמת, והטעות הוא בעצמו ובדעתו, והמתנגד מוכיח כי ידיעתו ופלפולו הוא האמת, והטעות הוא בהספר וכו'.

ותמה הוא על ביאור זה, כי איך אפשר לומר על גדולי המתנגדים שלימודם הי' באופן הנ"ל וכו'.

מענה :

בכדי להבין הנ"ל, יש להקדים תחלה ביאור ענין נוקב ופלאי יותר, והוא בספר הפרדס להרמ"ק, ומובא במאמר ( כנראה לרבנו הזקן, בעל התניא והשו"ע). וז"ל במאמר: להבין...

מבואר בפרדס דכל מי שאינו לומדה (חכמת הקבלה) הוי אפיקורס.

ומבאר - במאמר - הפירוש - הגם שעדיין אינו אפיקורס, אם הוא חקרן בטבעו בודאי סופו להיות אפיקורס, כי עפ"י חקירות הפילוסופים לא יתכן בשום אופן בריאת העולם והפרטי פרטים שבו, מאחדות הפשוטה, ואח"כ ההשגחה עליהם, ושלא יהי' שום שינוי בעצמותו וכו', ויבוא סו"ס לידי דיעות של כפירה, כי רק על יסודות תורת הקבלה יש לתרץ את כל הנ"ל בהתאם לאמונתנו הק' וזוהי כוונת הפרדס.

- כנראה הכוונה למש"כ בפרדס שער א' פ"ט. ושם איתא כופר , (חילוקם - ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ג). - אבל, נוסף על מה שבמאמר זה לא נחית להחילוקים דכופר, מין ואפיקורוס, הנה רבנו הזקן - וכן הנשיאים שלפניו ושלאחריו - אמר מאמריו "בל"א ולא בלה"ק" (אגרת הקדש סכ"ה, קמא, ע"א) - ולא תמיד כיוון המעתיק הלשון בדקדוק בהעתקתו ללה"ק. -

וה"ה בעניננו:

הגם שבתחילת הלימוד אין המתנגד באופן המבואר במכתב הנ"ל, אם רק בעל שכל תקיף הוא - סופו להיות כן. כי ידוע כלל התורה, אשר לא בשמים היא, וניתנה לבני אדם, ועל כאו"א להתייגע בה להבינה בשכלו . ומי שזכה להוראה - הרי אין לדיין אלא מה שעיני שכלו רואות. וכידוע בענין דתנור של עכנאי (ב"מ נט, ב), קמיפלגי במתיבתא דרקיע (שם פו, ע"א), נצחוני בני, ועוד.

ובמילא - מי שחננו השי"ת בשכל ושוקד הוא בזה, כשנגש ללמוד תורה, והלימוד הוא ע"פ כללי התורה, וכללים הנ"ל בתוכם, הרי ההנחה והגישה שלו הן, אשר ניתן הדבר לרשותו הגמורה. וכיון שאין הקב"ה מבקש אלא לפי כחו של כאו"א, עליו ללמוד כפי שכלו, ואיך שיבין - הרי ניתן הדבר לרשותו לפסוק. זאת אומרת, אשר ידיעתו ופלפולו הם האמת. ואם ימצא סתירה לזה בספר, הרי אין זה מחייב אותו, וע"פ הנ"ל.

וידוע מרז"ל שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו כו' (ר"ה כה, ע"ב).

אחד החילוקים העיקרים אשר בין חסיד למתנגד הוא - יסוד השקפת עולמו של החסיד הוא אשר נשמתו (וכן נשמות חביריו), ניצוץ וענף הוא מנשמה יותר כללית, היא נשמת האדמו"ר שלו. וכתוצאה מזה, הרי, הן בענינים בגשמיים והן בענינים רוחניים, יש ביניהם קשר חזק. והנעשה באחד, הרי זה קשור במדה חשובה עם השני, וכנ"ל - אם בענינים גשמיים אם בענינים רוחניים, אשר גם לימוד התורה וקיום המצות בכלל זה, כמובן.

- ובזה מובן פתגם הידוע דנשיאי החסידות: וצדיק באמונתו יחי' אל תקרי יחי' אלא יחי', אשר מחי' הוא הצדיק ע"י אמונתו ועבודתו נפשות אלו השייכים אליו והקשורים אליו. -

מזה מובן ג"כ, שאין נשמה פרטית הפוסק-אחרון גם בהבנתו בתורה, כיון שאין הוא אלא פרט מהכלל. וישנם עוד כמה פרטים שיכולים להבהיר את אופן הבנתה של נשמה פרטית זו, ועאכו"כ שהנשמה כללית יכולה להבינה ולהאירה בתוספות שכל - שאז גם הנשמה פרטית עצמה תבין בשכלה בטוב יותר ובעומק יותר.

וכמו שבהבנת פרטים נוספים בסוגיא נתוסף גם בהבנת הפרטים האחרים של הסוגיא, הנה, כמו שהוא בהשכל כן הוא גם בהמשכיל, כשיתוספו עוד פרטים משכילים - יתוסף גם בהבנת פרטים משכילים אחרים.

ידיעה זו גופא, אשר אף שמחובתו לייגע א"ע בלימוד התורה ובקיום המצות, ואין הוא יוצא ידי חובתו, בזה שנשמה אחרת פרטית, או אפילו נשמה כללית, עוסקת בהנ"ל, כי ה"ה מצווה עליו, הנה ביחד עם זה, ואע"פ, שניתנה התורה לבני אדם, הוא עצמו אינו אלא פרט אחד והבנתו אינה אלא הבנה של פרט אחד של המשכיל, ובמילא עלולה לטעות ושאר הפרטים ביכולתם לתקן ולהשלים הבנתו הוא, ועל אחת כו"כ שהבנת הנשמה הכללית תבהיר את כל השכל באור שכל גדול,

עצם ידיעה זו משנה את גישה גם בתחלת הלימוד, וכנ"ל במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר ברור לו שהאמור בספר הוא טוב ואמת, - כיון שנתפרסם בתוככי בני ישראל, ונתאשר ע"י כמה וכמה פרטים - והטעות הוא בעצמו ובדעתו - כיון שהוא אינו אלא פרט אחד, ושאר פרטים, שמוכרח הוא לבקש עזרתם כנ"ל, בודאי יעמידוהו על הטעות.

***

לא באתי בזה אלא בקוטב הענין, כי קשה לבאר באריכות בכתב, ובפרט שאינו כותב מדת הבנתו בנגלה דתורה וגם במה עסק ובאיזה אופן בלימוד פנימיות התורה, הנקראת אילנא דחיי דלית תמן לא קשיא מסטרא דרע ולא מחלוקת מרוח

הטומאה - וכמובא ברעיא מהימנא (זהר ח"ג קכד, ע"ב), ונתבאר בארוכה באגרת הקדש לרבנו הזקן סי' כ"ו.

וזאת להעיר ולהאיר, אשר כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו הנ"ל מדבר ע"ד איש שתוארו מתנגד , ולא עולמ'שער וכיו"ב, אשר גם זה בדיוק הוא, וגם זה מסייע בהבנת תוכן מכתבו, כמובן.

וכמו שבקבלה הכללית של כללות התורה על ידי כלל ישראל - מוכרחת היתה הקדמת נעשה לנשמע, שאז דוקא תומת ישרים תנחם, ולולא זאת הרי ע"ז נאמר וסלף בוגדים ישדם, כביאור רז"ל, (שבת פח, ע"ב), הרי מעין זה הוא גם בקבלת כל חלק וחלק שבפרדס התורה, שההתחלה צ"ל הקדמת נעשה לנשמע, ורק אז מקבלים חלק זה ותומת ישרים תנחם.

בברכה,

בשם כ"ק אדמ"ר שליט"א

מזכיר

ב'תרכה
נדפסה בלקו"ש ח"י ע' 264, והוגהה ע"פ העתק המזכירות.

במכתב: אג"ק שלו ח"י אגרת ג'תלח.

במאמר : ספר מאמרי אדה"ז תק"ע ע' נג. ענינים ע' שלה.

פתגם הידוע : ראה אג"ק אדה"ז אגרת נא. תולדות חב"ד באה"ק ע' כד-ה.