Igrot Kodesh · Letter 259 — Establishing Public Torah Classes

By the grace of Hashem*, Tuesday of the Parasha* 'And Yaakov* lived in Egypt' 5707, To the distinguished Chassid* who fears Hashem, Rav Y. Goldstein[1], I greet you and bless you,
Your letter of 11 Kislev*, announcing the good news of the establishment of a public Torah* class, reached me in due time. In accordance with your request, we have sent you, by separate parcel, several of our publications. Please confirm that you have received them. You will also endeavor to have them serve as many people as possible, either by placing them in a public location — a synagogue* or reading room — or by lending them successively to many people. One who confers merit upon the community receives himself the equivalent of that merit.
We do not have copies of the Tanya*, as these are out of print, and you will therefore address yourself directly to Tel Aviv. I believe they still have a few copies there.
In his letter of 14 Sivan* 5701[2], which I reproduced in the Hayom Yom* at page 12, my father-in-law, the Rebbe* Shlita* writes how the Tzemach Tzedek*, as a child, interpreted the verse 'And Yaakov lived in Egypt for seventeen years.' His teacher, basing himself on the Baal HaTurim*, explained to him that our father Yaakov lived, in that land, the seventeen best years of his life. Returning home from school, he asked his grandfather, the Admor HaZaken*: 'How could Yaakov, the elect of the Patriarchs, have lived the best years of his life in Egypt, the abomination of the earth?'
The Admor HaZaken answered him: 'It is written: «He sent Yehuda* before him to Yosef*, to precede him to Goshen*». The Midrash*, cited by Rashi*, says: Rabbi Nechemia* explains: He founded there a house of study, so that Torah would be present there and his sons could study it. When one studies Torah, one draws close to Hashem. Therefore, even in Egypt, one can live fully.'
Moreover, it is precisely Yehuda who went to Egypt. Indeed, one may question the Admor HaZaken's explanation, based on the words of the Baal HaTurim. For one draws close to Hashem by studying Torah. Yet it is clear that Yaakov studied Torah in Eretz Yisrael* as well, just as the other Patriarchs did, and the verse only specifies that he continued to do so in Egypt. Why then were the years he lived in that land the best ones?
Certainly, the sparks of holiness (nitzotzot*) found in Egypt were numerous, but these only received their elevation much later[3], after 'all that generation died.' Furthermore, the Admor HaZaken makes the elevation dependent on Torah study and not on the elevation of these sparks.
It is also said: 'you shall live in toil' for 'such is the way of the Torah' and thus 'you shall be happy and all shall be well for you.' But this concerns only pleasure, since it is taught that 'you shall eat bread and salt.' In Egypt, by contrast, it was said 'you shall nourish yourselves with the finest produce of the land,' while no such promise was made regarding Canaan*.
In any case, Egypt was the abomination of the earth. It was impossible that the atmosphere there would be conducive to Torah study, and it is unlikely that it became so with their arrival.
This is therefore why Yaakov delegated specifically Yehuda, who was submissive like an ordinary servant, and even derived pleasure from being submissive, so that the master's pleasure was also his own. And it is clear that the master's pleasure was much more intense when Torah was studied even in Egypt. For the necessity of elevating the sparks of holiness made the descent to Egypt inevitable.
Torah study is not a rational process — not even for the divine soul. It is solely the expression of the divine Will in its very Essence. Now, Yehuda was able to fill even the 'plain servant' with this deep pleasure. It is therefore through studying Torah in Egypt that Yaakov lived the best years of his life.
With my blessing of immediate teshuva*, immediate redemption, Rav Menachem Schneerson, Director of the Executive Committee
Notes: [1] Rav Yosef Goldstein — escaped the war, arrived in Paris, established a Chassidut* class. An identical letter was sent to Rav M.D. (shochet*) beginning with: 'I received your letter from where you have just settled...' [2] 1941. [3] At the end of the slavery.

רנט

ב"ה ג' לפרשת ויחי יעקב בארץ מצרים תש"ז
כבוד הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו'

מהור"י שי' גאלדשטיין

שלום וברכה!

מכתבו, מיום י"א כסלו, מבשר טוב אשר יסדו קביעות שיעורי למוד ברבים נכון נתקבל, וכפי בקשתו, נשלח על שמו כמה מהוצאותינו בחבילה בפני עצמה, ומטובו לאשר הקבלה, ועליו לסדר אשר ישתמשו בהם רבים, אם עי"ז שיהיו מונחים במקום שרבים נמצאים שם (ביהכנ"ס, חדר לקריאה וכיו"ב), או ע"י שאלה ע"מ להחזיר ולחזור ולהשאילם לאחר, וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו.

ספרי התניא אין אצלנו כי אזלו ונמכרו ויפנה ישר לתל-אביב, כי כמדומה שעדיין יש אצלם מספר טופסים.

כתב כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א במכתבו מיום יד סיון ה'תש"א (והעתקתיו ב"היום יום" ע' יב) אשר בהיות הצ"צ ילד ולמד את הכתוב ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, תירגם לו מורו - ע"פ פי' בעה"ט - יעקב אבינו האט געלעבט די זיבעצען בעסטע יאהרן אין מצרים כשבא הביתה מהחדר שאל את זקנו אדמו"ר הזקן, היתכן שיעקב אבינו, בחיר האבות, יהיו מבחר שנות חייו י"ז שנה שגר בארץ מצרים ערות הארץ.

ויענהו אדמוה"ז: כתיב ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה, ואיתא במדרש - מובא ברש"י - א"ר נחמי' להתקין לו בית תלמוד, שתהא שם תורה ושיהיו השבטים הוגים בתורה להורות לפניו גשנה, אז מען לערנט תורה ווערט מען נעהנטער צום אויבערשטען ב"ה, און אויך אין מצרים איז געווען ויחי געלעבט עכ"ל.

ויש להוסיף דיוק בזה אשר דוקא את יודא שלח, וי"ל הענין כי עדיין אינו מובן פי' אדמוה"ז אליבי' דבעה"ט גושנה, נעהנטער צום אויבערשטען ב"ה, נעשה ע"י לימוד התורה, ופשיטא אשר גם בהיותם בארץ ישראל הי' יעקב זקן ויושב בישיבה, וכמו שאר האבות (אלא שהכתוב משמיענו שאפילו במצרים הי' כן, ראה יומא כח, ב) ולמה נחשבים שני חייו במצרים דוקא למבחר שנותיו ואי משום הריבוי הניצוצות שהיו דוקא במצרים (תו"א וארא ד"ה ויאמר גו' ויבלע מטה וראה פ' בא סד"ה בעצם) הרי לא נתבררו אלא זמן רב אח"כ אחרי שוימת כל הדור ההוא, ועוד שמלשון אדמוה"ז מוכח שתלוי בלמוד התורה ולא בבירור הניצוצות (ואי משום שכך היא דרכה של תורה חיי צער תחי' ואז אשריך וטוב לך כו', הרי זה בנוגע לתענוגים, וכמ"ש פת במלח כו' ובזה הרי אדרבה במצרים דוקא אכלו את חלב הארץ, ולא מצינו זאת בהיותם בארץ כנען) - אבל לולא זאת הרי מצרים היא ערות הארץ וא"י שיצאו משם אוירה מחכים בלמוד התורה (ב"ב קנח, ב, ודוחק קצת לומר שאוירא מחכים רק משנכנסו ישראל לארץ וע"ד מרז"ל במגילה יד, א).

ולכן שלח לפניו את יודא דוקא, קבלת עול דעבד פשוט, אשר גם תענוג יש לו בעבודתו בקב"ע, כי תענוג האדון הוא תענוג שלו (ראה קונטרס עץ החיים ספי"ט, ד"ה אחרי ד"א תלכו תרס"ו ועוד) ותענוג האדון בזה עמוק הוא ביותר דוקא בלמוד התורה בארמ"צ, כי בענין עבודת הבירורים יש מקום בשכל שצ"ל הירידה למצרים וכנ"ל, משא"כ ת"ת שלכאורה הוא היפך השכל גם שכל דנה"א, אלא שהוא מעצה עמוקה של האדון גילוי העצמות (אור תורה ד"ה ידוע תדע), וע"י מדת יהודא גם להעבד תענוג עמוק ועצמי בזה, ולכן ע"י ת"ת במצרים דוקא הוא מבחר שני חייו.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה.

הרב מנחם שניאורסאהן
יו"ר ועד הפועל
רנט
מהעתק המזכירות.

כבוד.. גאלדשטיין : לאחר שניצל מהמלחמה ובא לפריז וסידר שם שיעור בדא"ח וע"ז מבאר כאן את מעלת תלמוד תורה במצרים דוקא.

נוסח דומה גם למהוורמ"ד שו"ב, ומתחלת:

מכתבו ממקום מגורו החדש הגיעני, ות"ח עליו.

בודאי משתדל כפי יכולתו ע"ד הפצת דא"ח ועניני חנוך ביר"ש בכל אופנים האפשריים או בחשאי או בגילוי, ובפרט אשר ישנם שם בני תורה, וידוע משל רז"ל בזה (שבת לא, א) אשר צ"ל עירוב קב חומטין, ואין אתנו יודע מי הוא השליח בזה לכל מקום ומקום, ואף אם לפעמים אינו מרגיש כל תענוג בעבודת העירוב ובפרט אם גם האויר מנגד לזה, הרי אין התענוג עיקר, ואם יזכה הרי ג"ז סופו לבוא.

במכתבו.. ה'תש"א: אג"ק שלו ח"ה אגרת א'תנא.