Igrot Kodesh · Letter 2543 — Health

B"H

21 Adar Sheni 5714,
Brooklyn.

Greetings and blessing,

I received with pleasure, after a long interruption, your letter of motzaei Shabbos* Shushan Purim*, in which you tell me of your state of health, which had not been satisfactory and is now improved.

You also speak to me of your Torah studies. I am surprised that you do not speak of the recital of Tehillim* after the morning tefillah*, in accordance with the takanah* — addressed to all — of my father-in-law the Rebbe, the head of our generation.

I hope that you also take part in the chalukas haShas*. As several Likkutei Dibburim* published by Machaneh Yisrael explain, this division is a very ancient minhag*. Our leader, the master of Chabad*, strengthened and disseminated it. I hope that only your letters are lacking, but that, concretely, you do indeed take part in all these studies.

Likewise, a superficial reading of your letter seems to indicate that your participation in these studies has been weakened because of your state of health. I hope this has not been the case. For Chazal* emphasize that one who has a headache must redouble his ardor in the study of Torah. For if Torah is compared to nourishment — to a food — it likewise brings refuah* to the world.

With a Yid*, the material and the spiritual go hand in hand. Thus, a physical weakening is a sign of what is happening morally. There must therefore be a spiritual refuah* — that is, an addition to Torah study. It is in this way that one puts into practice the precept "tamim tihyeh im Hashem Elokecha*" — materially and spiritually, as the Likkutei Torah* explains regarding this verse (Nitzavim 45, 3).

It is surely unnecessary to specify to you that you must show generosity to others, drawing them too toward Chassidus*, its practices and its ways. May Hashem grant you success in all this.

With my blessing for a kosher and freilichen* Pesach*,

ב'תקמג

ב"ה, כ"א אדר ב', תשי"ד
ברוקלין.

שלום וברכה!

לאחרי הפסק גדול נעם לי לקבל מכתבו ממוצש"ק שושן פורים, בו כותב ע"ד מצב בריאותו שהי' שלא כדבעי ועכשיו הוטב, וכן כותב ע"ד השיעורים שיש לו. ולפלא שאינו מזכיר ג"כ אמירת תהלים לאחר התפלה שחרית (שהוא מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו תקנה השוה לכל נפש), וכן אשר משתתף בחלוקת הש"ס, שע"פ האמור בכמה מלקוטי דבורים הנדפסים ע"י מחנה ישראל שזהו מנהג עתיק והחזיק בו ופרסם אותו ג"כ נשיאנו נשיא חב"ד. ותקותי שאין זה רק חסרון בכתיבה אבל בפועל יש לו גם שיעורים הנ"ל.

וכן גם תקותי [שמה] שמשמע ממכתבו בקריאה שטחית אשר מפני שהי' מצב בריאותו שלא כדבעי נעשה חלישות בהשיעורים, הרי אין הפירוש כן, כי אדרבה אם חש בראשו כו' הרי פסקו רז"ל שאז עוסקים בתורה בתוספת. והוא מובן ע"פ המאמר אף שתורה נקראת מאכל ומזון ה"ה ג"כ מביאה רפואה לעולם, ואצל איש הישראלי שגשמיות ורוחניות יחד ילכו, הנה כשיש חלישות בגשמיות בודאי זהו הוראה גם על הרוחנית וצריך לעסוק ברפואה רוחנית היינו הוספה בלימוד התורה, שאז מקיימים הציווי תמים תהי' עם ה' אלקיך הן בגשמיות והן ברוחניות, וכמבואר בלקו"ת על פסוק זה (נצבים מה, ג).

למותר להעירו אשר בטח עינ[ו] טובה גם בשל אחרים לעוררם ולהמשיכם גם הם לתורת החסידות הדרכותי' ומנהגי', והשי"ת יצליחו בכל הנ"ל.

בברכה לחג פסח כשר ושמח.