Igrot Kodesh · Letter 2503 — Grief & Loss

B"H,

6 Adar Sheni 5714,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

I was satisfied with what you indicated to that young man[1] to enable him to come to teshuvah*. You did well not to force him to memorize Iggeres HaTeshuvah*, so that he should not think that a simple effort focused on chassidus* is enough to wipe out what occurred[2].

It is impossible to set hard-and-fast principles in this area, since each person is different. One must also be careful, for protesting and emphasizing the gravity of the sin is not always wise. As you know, it is preferable, as far as possible, to no longer think about what occurred.

Nevertheless, one must from time to time recall how condemnable such conduct is, how it causes a fall from a great height into a deep pit and even more, as the beginning of the Sefer HaMitzvos of the Tzemach Tzedek* explains.

The risk is also emphasized by the gravity of the punishment defined by several texts of the Torah she'biksav*. One can become aware of it by observing the terrible chastisement inflicted on the soul, 'chelek Eloka mimaal mamash*'[3], and knowing that 'shlucho shel adam kemoso*.' Now, in the present case it concerns the Adam haElyon* Who sits on the kisei haKavod*, as the Likkutei Torah explains at the beginning of parshas Vayikra. Nothing must therefore prevent the carrying-through of this shlichus*.

From this one can deduce the great fall to which one comes when one does not use the kochos* one possesses, and all the more so when one uses them in a manner contrary to that for which they should be used.

You mention the publication of the maamarim* and sichos*[4]. This implies an immense workload, which would lead to neglecting other areas. I am occupied with the publication of the maamarim of 5704[5], which are ready for printing — they need only proofreading and the addition of references. Then will come the maamarim of 5701[6]. One project thus pushes off another.

ב'תקג

ב"ה, וא"ו אד"ש, תשי"ד
ברוקלין.

שלום וברכה!

... נהניתי מהסדר תשובה שנתן להאברך... וטוב עשה שלא הכריחו לחזור בע"פ את כל אגה"ת כדי שלא לתת מקום לחשוב שאין בזה אלא השתדלות בלימוד החסידות ותו לא מידי. ובהנוגע להזהירות בכלל בהענין...

הנה אי אפשר לקבוע מסמרות בזה כי זהו תלוי במהות האישים. והרי צריך בזה זהירות כי גם המחאה וההדגשה בזה לא תמיד רצוי' היא וכידוע שהיסח הדעת עד כמה שאפשר מכל ענינים אלו טוב ביותר ובכ"ז הרי מזמן לזמן יש להדגיש בגנות הדבר ואיך שבזה הוא [יורד] מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ועוד יותר וע"פ המבואר בס' המצות להצ"צ בתחלתו, ובהנוגע לחשד הנ"ל ה"ז מודגש מגודל העונש המובא גם בתורה שבכתב בכ"מ, ולתבל בענינים בביאור גודל העונש אשר נשמת חלק אלקה ממעל ממש ושלוחו של אדם (העליון שעל הכסא) כמותו כמבואר בלקו"ת ריש פ' ויקרא ובמילא לא יבצר ממנו מאומה למלאות השליחות כו' ומובן גודל הנפילה כשאינו משתמש בהכחות שלו וביותר וביותר כשמשתמש להיפך וכו'...

במ"ש אודות ההו"ל של המאמרים והשיחות וכו' הנה קשור זה בטרדה עצומה שמוכרח לסלק התענינות מענינים אחרים וכיון שמתעסק אני בהו"ל המאמרים דשנת תש"ד שכבר נסדרו לדפוס וחסר רק הגהה ומראה מקומות וכו' ואח"ז ס' המאמרים תש"א וכו' במילא ענין א' מונע את השני...

ב'תקג
מהסדר תשובה: דלעיל אגרת ב'שלז.

בזה : הוצאת ז"ל.