Igrot Kodesh · Letter 2464 — Faith & Bitachon

B"H,

12 Iyar 5714,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

It is unnecessary to explain to you in detail what is clearly established by Chazal* — the immense importance of shalom*. For 'no kli holds berachah* like shalom.' It is solely in this way that one is in accord with the will of our holy rebbeim, may their merit protect us, for they gave of themselves for ahavas-Yisrael*. By centering one's conduct on the spirit of their teaching, one receives an increased berachah and success in what one undertakes.

Thus the other directors, the male and female teachers, will see that you, on your part, adopt a position of compromise and do not seek to impose your views, provided the project advances. For sometimes it is necessary, in order to obtain this result, to apply the principle 'when it is time to act for Hashem, one violates [a halachah of] the Torah'[1].

I have good hope that by acting in this way, peace and consequently the success of your activities will be strengthened in your city. Sometimes a compromise momentarily places one in a position of weakness in certain areas, but, as I have said, 'when it is time to act…'. This momentary interruption afterward brings the greatest reward.

Obviously, it is not possible to take a categorical stance on this matter, for conditions vary by place and by person. My remarks therefore have only general applicability. It is essential that those who take part in the same activity act of their own free will and not under constraint, or as if discharging an obligation in order to receive a salary.

One who is broad-minded will more easily abstain altogether from seeking any personal victory. One must also take into account that what one loses through a concession is sometimes amply compensated by what one gains.

Furthermore, it is particularly necessary, as I have already written several times, that all the chassidim* — and even their descendants, the male and female teachers — take part in the work being done. Often this does not appear as an absolute necessity, since no contribution results from it. Yet it is nevertheless good that this be so, especially when it is a matter of educating children[2], for the slightest element brought to a child can later take on considerable proportions.

When the work develops, you will surely find, at no distant date, the means to use their forces fully[3].

Awaiting your good news in this area, and thanking you for transmitting it to me as soon as possible,

ב'תסד

ב"ה, י"ב אד"ר, תשי"ד
ברוקלין.

שלום וברכה!

למותר לבאר המפורט והמבואר בארוכה ברז"ל בגודל מעלת השלום ואשר אין כלי המחזיק ברכה אלא השלום שרק באופן כזה מתאימים לרצון נשיאנו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע שמסרו נפשם על הענין דאהבת ישראל ואשר הנהגה ברוחם זה ממשיכה תוספת ברכה והצלחה בהפעולות...

ובודאי כשיראו שאר המנהלים המורים והמורות שהוא מצדו אחז במדת הוויתור ואינו מקפיד על הענין דקבלו דעתי דוקא, ובלבד שיהי' תועלת להענינים אשר לפעמים צריך לנקוט בזה גם בהדרך דעת לעשות לד' הנה אז הפרו תורתך הרי תקותי חזקה שע"י הנהגה זו יתרבה השלום במחנם ובמילא תתרבה גם כן ההצלחה בהפעולות, מובן שלפעמים ע"י הוויתור גורמים לשעה חלישות באיזה פרטים אבל כנ"ל בעת לעשות גו' הפסק זמני זה גורם לשכר גדול ביותר.

מובן שא"א לקבוע בזה מסמרות כי התנאים משתנים לפי המקומות והאישים ולא באתי בזה אלא בהערה כללית אשר מוכרח הדבר שהמשתתפים בעבודה אחת יעבדו בזה מתוך רצון הטוב ולא מתוך הכרח או כפורע חוב בעלמא בשביל המשכורת... ומי שדעתו רחבה הרי ל[ו] בנקל יותר לא להכנס בענינים של דידן נצח דוקא כלל וכלל וגם להביא בחשבון שלפעמים ההפסד הנגרם ע"י וויתור יוצא בשכרו.

ועוד נקודה אשר יש להשתדל ביותר וביותר כמו שכתבתי כמה פעמים שכל אלה מאנ"ש ואפילו רק מגזע אנ"ש הן מורים והן מורות יש להשתדל ביותר לצרפם אל העבודה, אף שלפעמים אין ניכר הכרח גמור כי אין עי"ז אלא העדפה ושלימות יותר בהעבודה כדאי הוא ובפרט בחינוך שכל הוספה קטנה בילד וילדה בהמשך הזמן תתגדל ביותר וביותר, ועם התפתחות העבודה, הנה בודאי ימצא בזמן לא ארוך אופן איך לנצל את הכחות שלהם במילואם...

המחכה לבשו"ט בכל הנ"ל ות"ח מראש על ההקדם בזה.