Igrot Kodesh · Letter 2420 — Faith & Bitachon

B"H,

21 Shevat 5714,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

I have duly received your letter of 8 Shevat, but, owing to my many occupations, my reply has been delayed.

On the one hand, I was pleased to read that our conversation has aroused doubt in your heart, and that you are considering the possibility of adopting a manner of conduct closer to the tradition of our forefathers. But on the other hand, I am sorry that this is only doubt and reflection, from which nothing has yet resulted in your daily life. For in the end, that is the essential thing[1]. Each day, each instant that is not in conformity with this attitude causes a loss that one will not be able to make up afterward.

During our conversation, I briefly explained to you that on considering the advantage and the disadvantage of each of these two approaches[2], you will find that there is no comparison between them. If someone takes the path of Torah and mitzvos with the intention of, in time, taking the firm resolution that it must necessarily be so, he acquires the world and lives his life in accordance with the truth.

Even if, for whatever reason, you remain in doubt your entire life — and you know that our Torah compares doubt to an illness — even if you take the opposite decision[3], the loss you will have suffered will have been, in all and for all, the devoting of part of your time to what is of no benefit to you.

By contrast, if you wait, in order to act, until you have adopted a definitive position — which generally takes a certain time — your passive attitude will make it difficult for you to obtain a satisfying understanding. Even if, in the end, you make the right decision, you will have wasted many years. Not only will what these years could have brought you be lost, but even more, you will have squandered your existence by causing harm to yourself, and therefore also to the world, of which you are an integral part.

It is in this regard that Chazal*, of blessed memory, teach: "Consider the loss of a mitzvah* against its reward, and the gain of a transgression against its loss."

I have informed my secretariat of your personal problem and of the question you submit to me concerning concrete action, as is the customary practice. They will therefore contact you directly on this matter.

With my blessing,

For the Rebbe shlita*,

the secretariat,

ב'תכ

ב"ה, כ"א שבט, ה'תשי"ד
ברוקלין.

שלום וברכה!

הנני מאשר קבלת מכתבו מח' שבט, אשר מרוב הטרדות נתעכב המענה.

אף כי מחד גיסא נהניתי ממה שכותב ששיחתנו עוררה ספק בלבו אולי כדאי לאחוז בהנהגה בדרך מתאימה למסורת אבותינו, אבל מאידך גיסא מצטער אני אשר הספק עדיין אצלו בעיונו בלבד ולא בא לידי בטוי בחיים היום-יומיים, שהרי סוף סוף זהו העיקר, וכל יום ורגע שאינם מתאימים להנהגה זו, הרי זוהי אבידה שאינה חוזרת.

וכמו שאמרתי לו בקצרה גם במשך שיחתנו, אשר אם ישקול השכר כנגד ההפסד והפכו שיש בשני האופנים, יראה שאינם בערך כלל וכלל, שאם ינהג איש בדרך התורה והמצוה על הסמך שמשך זמן יביא לידי החלטה גמורה שכן צריך לנהוג, הרי קונה עולמו וחי שנותיו חיים מתאימים אל האמת, ואם גם ישאר בספק כל ימיו מאיזה סיבה שהיא (אשר עפ"י תורתנו זוהי מעין מחלה) ואפילו אם יבוא לידי החלטה הפכית, הרי ההפסד שיאבד חלק מזמנו על ענינים שלא הביאו לו תועלת.

אולם מצד השני, אם יחכה בהמעשה בפועל עד שיבוא לידי החלטה גמורה, ועל פי רוב לוקח זה כמה וכמה זמן, כי גם העדר המעשה מוסיף קשויים בהבנת הענין לאשורו, הרי אם יבוא סוף סוף לידי החלטה הנכונה, הרי ימצא שאיבד את כל השנים שעברו, ולא רק שלא הביאו התועליות האפשריות, אלא שגם בזבז את חייו באופן שהזיק לעצמו ובמילא לכל העולם כולו שהוא חלק ממנו. ועל כגון דא אמרו חכמינו זכרונם לברכה, הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה.

בהנוגע לענינו הפרטי והבעי' המעשית שכתב עלי', הנה כנהוג בזה מסרתי את כל הענין להמזכירות, ויבואו אתו בקשור ישר.

בברכה.

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א,

מזכיר